שניאור זלמן גוראריה

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נראה ככתבה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הרב שניאור זלמן גוראריה
[[קובץ:|250px]]
לידה	כ"ה כסלו תרע"ב
פטירה	א' תשרי תשס"ד
תפקידים נוספים	יו"ר מועצת המנהלים של מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, ממנהלי הוצאת ספרים קה"ת ממונה מטעם הרבי להנהלה הראשית של אגודת חסידי חב"ד העולמית, וחבר אגודת הרבנים בארצות הברית.

הרב שניאור זלמן גוראריה (כ"ה בכסלו תרע"ב - א' בתשרי תשס"ד) היה יו"ר מועצת המנהלים של מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, ממנהלי הוצאת ספרים קה"ת ממונה מטעם הרבי להנהלה הראשית של אגודת חסידי חב"ד העולמית, וחבר אגודת הרבנים בארצות הברית.

תולדות חיים

ילדותו וצעירותו

נולד לר' נתן גוראריה ומרת אסתר גוראריה בקרמנצ'וג, בנר ראשון של חנוכה תער"ב. בערב יום הכיפורים תרע"ז, בהיותו בגיל 5, זכה לראות ולהתברך לראשונה מאדמו"ר הרש"ב, בעיירת המרפא "סלאוויאנסק", שם שהה הרבי הרש"ב באותה תקופה. בחורף שנת תר"פ ברחה משפחתו מקרמנצ'וג לרוסטוב, מפחד הבולשביקים שהתקרבו לעיר.

בשנת תרפ"א התייתם ר' זלמן מאביו, ואדמו"ר הריי"צ עצמו לקח על אחריותו את הדאגה לחינוכו של ר' זלמן. המלמד שלו היה החסיד ר' משה רוזנבלום, ממזכירי הרבי הרש"ב והריי"צ.

פעם אמר אדמו"ר הריי"צ לרב יעקב לנדא שיבחן את ר' זלמן. ר' יעקב בחן אותו בבית הרבי, בחדר האוכל, שבאחד הקירות הייתה קבועה דלת שהובילה לחדר הרבי הריי"צ. בעת המבחן התהלך ר' יעקב הלוך ושוב, ועבר הרבה פעמים ליד דלת חדרו של הרבי הריי"צ. ר' זלמן לא ידע שהרבי יושב בחדרו ומאזין למבחן. לאחר המבחן הורה הרבי לפטר את המלמד שלו, היות ומלמד רק לבקיאות ולא לעיונא. והורה הרבי שיקחו את ר' יחיאל קמיסר להיות המלמד.

ר' זלמן זכה במשך שנים אלו לקירובים מיוחדים מאדמו"ר הריי"צ, וזה להיות מהבודדים שהיו בחתונת חנה ביתו של אדמו"ר הריי"צ. פעם בשמחת תורה, באמצע ההתוועדות, הושיב אותו הרבי על ברכיו של הת' זלמן פאליק'ס גורארי' שהיה אז נער. כעבור זמן תש כוחו של זלמן פאליק'ס והרבי נטל אותו והושיבו על ברכיו הק'. בצלחתו של הרבי היה בשר עם לפתן גזר "מערן צימעס". הרבי נטל מים ויצק לתוך ה'צימעס' שבצלחתו ואחר-כך הגישם אל פיו של ר' זלמן. האוכל לא ערב לחיכו, והרבי אמר לו: "עס און ברעך, וועסטו בלייבן א חסיד" [=תאכל ותקיא, ואז תשאר חסיד].

כאשר אדמו"ר הריי"צ נסע מרוסטוב ללנינגרד, בשנת תרפ"ד, הצטרפה אחר כך גם משפחת גורארי'. בלנינגרד לא היה מלמד לר' זלמן, והרבי הריי"צ שלח אותו לנעוועל, אל החסיד ר' מאיר שמחה חן, ובמקביל שלח לרב חן מכתב בו הוא מבקשו להשיג לר' זלמן מלמד, הרב חן לא הצליח למצוא לו מלמד פרטי בנעוול, וניסה להכניס אותו לישיבת תומכי תמימים נעוועל. בתחילה לא הסכימה ההנהלה לקבלו בגלל גילו הצעיר, עד שהרבי הריי"צ שלח את מזכירו, הרב יחזקאל פייגין, שידאג להכניסו לישיבה. עד שנכנס לישיבה, למד איתו הרב חן בין השאר את פתח השער של "אמרי בינה" - הקדמה ארוכה המורכבת מחסידות עמוקה ביותר.

ר' זלמן היה מהחסידים הבודדים שזכה להשתתף בחתונות של שלושת בנותיו של הרבי הריי"צ.

הרב גוראריה (משמאל) מוסר שיעור לפני תלמידי הישיבה בורשה

בשנת תרפ"ה היגרה משפחת גורארי' לפולין, ור' זלמן נכנס ללמוד בתומכי תמימים ורשה. באותה תקופה זכה לאגרות מהרבי הריי"צ, בהן הדריך אותו הרבי באופן אישי על החומר אותו ילמד ועל הנהגותיו. בין השאר הורה לו הרבי ללמוד "דרך חיים" של אדמו"ר האמצעי. בדאגתו לחינוכו, ירד הרבי לפרטים הקטנים ביותר, ופעם אף הורה לו ללמוד דקדוק כדי לשפר את הכתיבה, ולהשתדל לשפר את כתב ידו.

בקיץ תרפ"ז, בהיותו בן חמש עשרה, לקה בדלקת התוספתן (אפנדיציט), והרופאים אמרו שעליו לעבור ניתוח. הוא אמר לרופאים שאינו יכול לבצע את הניתוח ללא הסכמתו של הרבי, ומכיוון שבאותה תקופה היה הרבי במאסר, ולא היה שייך לשאול אותו, לכן אמר ר' זלמן לרופאים שאינו מוכן שינתחו אותו. לפועל הם לא ניתחו, ובדרך נס הבריא ר' זלמן ללא ניתוח.

לקראת ראש השנה תרפ"ט, עשה ר' זלמן מאמצים רבים להגיע אל הרבי הריי"צ, ששהה אז בריגא. למרות הקושי הכספי והקשיים בהשגת רשיונות הנסיעה, הצליח ר' זלמן להגיע לרבי ולשהות במחיצתו בחודש החגים. מאז ועד פטירתו, זכה ר' זלמן להיות בכל ראש-השנה אצל רבותינו נשיאינו - מלבד ראש השנה תר"צ, בו שהה הרבי הריי"צ בארצות הברית, וראש השנה ת"ש, אז שהה הרבי הריי"צ בורשה ור' זלמן היה בריגא.

בחודש כסלו תרפ"ט זכה להיות נוכח בחתונת הרבי מלך המשיח והרבנית חיה מושקא.

כאשר אדמו"ר הריי"צ עמד לנסוע לארץ ישראל, נסע הרבי אל מחוץ לעיר לפני י"ז בתמוז, כדי להתחיל את הנסיעה לפני בין המצרים. ר' זלמן זכה להצטרף לרבי בנסיעתו מחוץ לעיר. בשנת תרצ"א נשלח ר' זלמן לבדוק את מצב הישיבות בערים שונות בגליל וואהלין, ולייסד ישיבות חדשות במקומות המתאימים.

לפני שיצא לשליחות, קרא לו הרבי ל"יחידות", ואמר: כששולחים שליח, החכמות [=ההצלחות] - הם על שם השליח, והשטויות - על שם המשלח. "אל תעשה שטויות, כך שלא ייזקפו על שמי" והמשיך הרבי, "מהי שליחותך? שליחותך היא לעשות חסידים. כיצד עושים חסידים? כשהשליח בעצמו חסיד, אז הוא מסוגל לעשות חסידים ["ווען מען איז אליין אחסיד, קען מען מאכן חסידים"]".

במהלך שליחות זו, קיבל הרב גורארי' הוראות מפורטות בעשרות אגרות מהרבי הריי"צ. במהלך השליחות שיגר ר' זלמן עשרות מכתבים לרבי הריי"צ, בהם הוא מוסר דו"ח מפורט מעבודתו. העתקים ממכתבים אלו, שנשמרו בארכיונו של הרבי הריי"צ, הגיעו בשנים האחרונות לידיו של הרב גורארי', והוא מסר אותם לפירסום בשבועון בית משיח. שליחותו נמשכה גם בשנת תרצ"ב.

במסגרת השליחות הוא גם מסר שיעורים רבים ובנגלה ובחסידות, ונפגש עם כמה וכמה מגדולי הרבנים וראשי הישיבות. לאחר שסיים את השליחות, חזר ר' זלמן לורשה, שם שימש כמגיד-שיעור במכינה של ישיבת תומכי תמימים. גם בתקופה זו ניכר היחס האישי המיוחד מהרבי הריי"צ, שהיה אחראי באופן אישי למשכורתו.

בהיותו שם, דאג ר' זלמן לצורכי בית רבי, וזכה שהרבי הריי"צ כינה אותו בשם "מיניסטר דווארא" [=שר החצר].

כשהרבי הריי"צ הגיע לאטוואצק, מונה ר' זלמן לגבאי האחראי על הכנסת אנשים לרבי ליחידות. בתרצ"ד מונה ר' זלמן להיות האחראי על ההוצאה לאור של הקובץ התורני "התמים". חלק גדול מרשימותיו של הרבי הריי"צ על גדולי החסידים, נדפסו ב'התמים' בזכות ר' זלמן, שהיה מגיע לרבי הריי"צ ואומר שאין חומר להדפיס, ואז הרבי היה מתיישב לכתוב עוד רשימה.

בשנים ההן השקיע ר' זלמן הרבה עבודה בקובץ "התמים". לאחר שהקובץ הופיע, היו מזקני החסידים שדיברו נגד הקובץ. אחיו, ר' הערשל גוראריה, הגיע אז לרבי, וכנראה גם הוא לא נחה דעתו מהקובץ. אמר לו הרבי: "דו ווייסט נישט וויפיל בעלי תשובה האט דער התמים געמאכט [=אינך יודע כמה בעלי תשובה ה'התמים' עשה]".

בשנת תרצ"ט השתדרך ר' זלמן עם הרבנית חוה, בת האדמו"ר מקופישניץ בהכוונתו של אדמו"ר הריי"צ. השידוך נסגר לקראת פסח, וסעודת התנאים נערכה בביתו של הרב מרדכי חפץ. הרבי הורה לר' זלמן לקנות טבעת יקרה לכלה. מכיוון שלא היה לו כסף, הוציא הרבי סכום כסף גדול, ונתן לו כדי לקנות לכלה טבעת מתאימה. הרבי הריי"צ אף ביקשו להראות לו את הטבעת לפני שיתן אותה לכלה.

זמן קצר לפני מלחמת עולם השנייה ביקש ר' זלמן לנסוע לוורשה, אדמו"ר הריי"צ שלל זאת ובזכות כך חייו ניצלו מהמלחמה. בזמן המלחמה אמר אדמו"ר הריי"צ לר' זלמן להגר לארצות הברית, ולאחר בואו סייע להצלת אדמו"ר הריי"צ.

בארצות הברית

לאחר חתונתו התגורר ר' זלמן אצל חמיו, בשכונת איסט-סייד, במנהטן. בתקופה זו שאל ר' זלמן את הרבי הריי"צ שתי שאלות. הראשונה: האם עליו להסב ביושבו בליל הסדר אצל חמיו, היות שהרבי שלו הוא אדמו"ר הריי"צ, ולא חמיו. השניה: היות שהוא סובל ממיגרנה, האם מותר לו להשתמש בתרופה "פראשקעס" (אבקת אספרין) בפסח. ענה לו הרבי: כבוד עצמו ואהבת עצמו יש לו שיעור. לא להסב, ולא לקחת פראשקעס.

כאשר ייסד הרבי הריי"צ את ישיבת תומכי תמימים בארצות הברית, מונה ר' זלמן לר"מ בישיבה, כמו כן הוא עמד בראשות הוועד של הישיבה יחד עם הרש"ג, ר' שמואל לויטין, ר' ישראל ג'ייקובסון, ר' אליהו ייאכיל סימפסון, ור' מרדכי מענטליק.

לפני חג הפסח קרא לו הרבי ואמר: היות שאני הוריתי לצאת מבית חמיך, הרי זה על אחריותי, אבל לפסח -תלך אל חמיך. ואם אתה חושב שאי אפשר לאכול שם בפסח, אומר לך, שאילו הייתי שם, הייתי אוכל שם! ר' זלמן המשיך לעמוד ולהרהר, והרבי פנה אליו שוב ואמר: אם נדמה לך שאני לא יודע, ואתה יודע יותר ממני -אומר לך שוב: אילו הייתי שם, הייתי אוכל!

באותה יחידות, אמר לו הרבי שעליו לעזור לאשתו. כאשר התגורר ליד חמיו, היה לה עזרה, אבל כעת, שהוא גר ליד הישיבה, אין מי שיעזור לאשתו. בהקשר לזה סיפר לו הרבי, שבצעירותו, היה אביו (אדמו"ר הרש"ב) מנדנד את העגלה שלו, ובשעת מעשה היה מחזיק מאמר חסידות.

בשנים הראשונות לבואו לארצות הברית, החל ר' זלמן לסבול מהכליות. הרופאים הציעו להוציא את אחת הכליות, ור' זלמן שאל על כך את הרבי. אמר לו הרבי: אם הקב"ה נתן לאדם שתי כליות - סימן שצריך אותן, ושלא יוציא. ר' זלמן ציית להוראת הרבי, ולמרות שבמשך שנים ארוכות אחר-כך סבל מאוד מהכליות, ונזקק לטיפולים, לא הוציא את הכליה במשך שנים רבות. הוא היה מוכן לסבול, העיקר לקיים את דברי הרבי.

באותה תקופה זכה ר' זלמן לעשרות אגרות ומענות מהרבי הריי"צ בקשר לעבודתו בישיבה (רובם נדפסו בסדרת אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ). ר' זלמן התעסק גם באיסוף דמי מעמד. בסוף שנות השי"ן, בהוראת אדמו"ר הריי"צ הוא החל להיכנס לתחום העסקים.

אחרי הסתלקותו של הרבי הריי"צ, התקשר ר' זלמן להרבי, כמעט בכל יום כתב ר' זלמן לרבי על כל מעשיו ביום זה, וכל צעד שעשה היה בהסכמת ובברכת הרבי. כמו כן הוא היה אז חבר בוועד מיוחד לטיפול בעניינים הקשורים בהעברת הנשיאות. ר' זלמן היה גם חבר בהנהלת הוצאת ספרים קה"ת.

בעסקנות ציבורית

בשלהי שנות הכ"פים, כאשר רבים ברחו משכונת קראון הייטס, דאג ר' זלמן שאנ"ש לא יעזבו את השכונה בהוראת הרבי ופירסם שכל מי שיקנה דירה בקראון הייטס יקבל ממנו 5000 דולר הלוואה בתנאים נוחים.

בשנים מאוחרות יותר בנה ר' זלמן כמה מקוואות ברחבי השכונה, והוא תמך רבות בארגון הכנסת אורחים. מעל מקווה יוניון שהקים היו לו כמה דירות אותם מסר להכנסת אורחים, ובמשך כל ימות השנה נהנו מאות אורחים מדירות אלו. בדירות אלו השתמשו אש"ל הכנסת אורחים עד לשנת תשס"ה. כמו אצל אדמו"ר הריי"צ גם אצל הרבי הוא היה הגזבר האחראי על כל הוצאות ביתו של הרבי, וכל ענייני הרפואה של הרבי והרבנית חיה מושקא. ר' זלמן גם בנה בריכה לתשליך ליד 770 בדי לא להטריח את הרבי בראש השנה.

כאשר הרבי רצה להעיר על הנהגה מסויימת, אך לא רצה לדבר על כך בהתוועדות, היה הרבי קורא את ר' זלמן ל'יחידות', ומעביר דרכו את הדברים. רק לדוגמא: בשנים הראשונות נהג הרבי להשאר בסוכה בעת שהקהל בירך על הארבעת המינים של הרבי. פעם פנה הרבי לר' זלמן ואמר שחבל על זמנו, ואם אפשר לסדר משהו שיחסוך את זמנו. ר' זלמן סידר אז שהרב מאיר הרליג יקח את הארבעת המינים מהרבי, וחסך את זמנו היקר של הרבי. מלבד זאת, עשרות הוראות והנהגות עברו דרכו במהלך השנים. בקשר לבר מצוות של ילדיו, ומאוחר יותר כאשר נישאו, זכה ר' זלמן לקבל הוראות והנהגות מהרבי.

בשנים האחרונות שלו היה ר' זלמן גם השליח של אנ"ש למסור לרבי את הפ"נ כללי, וכן לברך את הרבי ביום הולדתו י"א ניסן, ועוד. ר' זלמן שמר על קשרים עם גדולי ישראל והיה נציגו של הרבי באגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה.

בשנת תשמ"ה מינה אותו הרבי לחבר בהנהלה הראשית של וועד אגודת חסידי חב"ד ארה"ב. במסגרת זו זכה לעשרות הוראות בקשר למשפט הספרים שהתנהל באותה תקופה, וכן בעסקנות הכלל.

לצד העסקים הגדולים והעסקנות העניפה שניהל, הקפיד ר' זלמן לקבוע עיתים ללימוד תורה. בכל יום היה מוסר שני שיעורים בגמרא בבית הכנסת, בשעה חמש וחצי בבוקר ובשעה שמונה בערב. בשנים האחרונות, כאשר מצבו הרפואי הקשה עליו את ההליכה לבית הכנסת, קיים את השיעור בביתו.

הידור במצוות ובמבצעי הרבי

חביבות מיוחדת הייתה לו להידור במצוות. הוא הידר מאוד לקבל סנדקאות. אברכי כולל רבים שלא היה באפשרותם לערוך ברית כיאות, היו נותנים לו את זכות הסנדקאות, והוא היה משלם את כל הוצאות הברית. גם כאשר מבחינה בריאותית היה קשה לו להיות סנדק, התעקש לקיים את המצווה בכל מחיר. הרבי שיבח את הידורו של ר' זלמן בקשר לסנדקאות.

כאשר הרבי הכריז על עשרת המבצעים, התמסר אליהם ר' זלמן. כאשר הרבי הכריז על מבצע "בית מלא ספרים" מילא ר' זלמן בפשטות את דברי הרבי, ורכש כמויות עצומות של ספרים, בהם ספרים יקרים ונדירים, שפיארו את כל קירות ביתו.

ר' זלמן היה מראשי העוסקים בבניית והרחבת ספרית אגודת חסידי חב"ד. היה חבר בוועד הבניין, ומלבד תרומותיו האישיות, התרים גם רבים מידידיו להרחבת הספרייה. כאשר הרבי ביקש בשנת תשמ"ח שישלחו ספרים לספריית ליובאוויטש, פנה ר' זלמן לספרנים, וביקש שיבואו לראות אוסף הספרים שלו, וכל ספר שעדיין לא נמצא בספרייה - שיקחו לספרייה. מספר הספרים שנלקחו באותו יום לספרייה היה קרוב לחמשת אלפים ספרים.

לאחר שהכריז הרבי על תקנת הרמב"ם, דייק ר' זלמן ללמוד את שיעור הרמב"ם היומי בבוקר. הוא היה אומר שלמרות שמדובר בלימוד נגלה - הרי מכיוון שזאת תקנה של הרבי, צריכים למלא אותה מיד בתחילת היום, את הלימוד היה מקיים עם חברי הכולל "תפארת זקנים לוי יצחק" בעזרת הנשים של 770 אחרי תפילת שחרית.

מפיץ בשורת הגאולה והגואל

ר' זלמן היה מראשי העוסקים בהפצת בשורת הגאולה והגואל.

פעם סיפר ר' זלמן על נקודת התפנית שבה הבין שהרבי רוצה שיפרסמו את זהותו כמלך המשיח: היה זה בשנת תשל"ז, כאשר מעוררי המחלוקת נגד חסידות חב"ד ניסו להאחז באמונת החסידים שהרבי הוא מלך המשיח כדי להגביר את אש המחלוקת.

קבוצת עסקנים שניסו להשקיט את המחלוקת, חשבו לנקוט בשורת צעדים להשקיט את העניין. בין הרבנים היה גם ר' זלמן, שהתקשר לרב חדקוב כדי לדון איתו בעניין. הרב חודקוב מטבעו הסתייג מפירסום האמונה שהרבי הוא מלך המשיח, וכמובן שהסכים עם דבריו של ר' זלמן.

תוך כדי שהם מדברים, שמע ר' זלמן שיעול על קו הטלפון. היה זה סימן שהרבי עלה על הקו. היה שקט על הקו במשך שתי דקות, ואז חזר הרב חדקוב לדבר עם ר' זלמן, אלא שלפתע השתנתה דעתו מן הקצה אל הקצה: ר' זלמן, הוא אמר, מה אכפת לך שחסידים אומרים על הרבי שהוא משיח? הרי כך היה מאז ומתמיד, כפי שמובא בגמרא, שהתלמידים היו אומרים על רבותיהם שהם הראויים להיות משיח.

ר' זלמן הבין מיד שהשינוי הפתאומי בדעתו של הרב חדקוב נבע מדברים ששמע מהרבי, ושינה גם הוא את דעתו מן הקצה אל הקצה. בהתלהבות חסידית התקשר ר' זלמן לאחד המזכירים וביקשו לקנות בקבוק משקה ולהתוועד על הגילוי הגדול שזכו באותו יום, כאשר הרבי גילה את דעתו שחסידים צריכים לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח.

מיני אז עמד ר' זלמן בראש מפיצי בשורת הגאולה והגואל, והיה מראשי הדוברים בכינוסים לחיזוק האמונה הטהורה.

בשנות הנו"נים, לאחר ההתעוררות הגדולה בשיחותיו של הרבי בנושא הגאולה, הוא היה מדבר בחום חסידי על ה"תקופה החדשה" שאנו נמצאים בעיצומה, תקופת התגלות המשיח, ועל משמעות הקריאה של "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" במעמד הרבי, ועורר לניצול ההזדמנות הגדולה הזאת כראוי לפירסום בשורת הגאולה לקהל הרחב.

ר' זלמן תמך בפירסום מודעות בעיתונות המבשרות על זהותו של הרבי מלך המשיח וקוראות לציבור להוסיף במעשים טובים כדי לקבל את פניו. כאשר יצאו מערערים על העניין, ביקש ר' זלמן ממזכירו של הרבי הרב יהודה לייב גרונר שישאל על כך שוב את הרבי, ויכתוב לו במדוייק את המענה של הרבי. כך התפרסמה דעתו הק' של הרבי שתמך בצורה הברורה ביותר בפירסום המודעות בעיתונים.

בשנים האחרונות, לאחר הניסיון של ג' תמוז תשנ"ד, הרבה לעודד ולחזק את צעירי הצאן ואנ"ש בכלל, ושם דגש מיוחד על האמונה בהתממשות נבואתו של הרבי מלך המשיח, שדבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם. הוא היה נוהג לומר ש"כמופת הייתי לרבים" -הוא, שראה במוחש שכל מה שהרבי הבטיח לו במשך השנים, התקיים -יכול לומר בוודאות מוחלטת, מניסיון אישי, שדבר אחד מדבריו הק' לא ישוב ריקם.

פטירתו

כריכת הספר 'בכל ביתי נאמן הוא' שנכתב על הרב גוראריה

בערב ראש השנה תשס"ד בעת ששהה הרב גורארי' באוהל עבר התקף לב והובל לבית רפואה שם נפטר למחרת ביום א' בתשרי תשס"ד.

בשנת תשע"א יצא ספר ביוגרפיה על הרב גוראריה בשם "בכל ביתי נאמן הוא" שנערך על ידי העיתונאים החב"דיים ר' יוסף יצחק אליטוב ור' בנימין ליפקין.

משפחתו

• בנו הרב יצחק מאיר גוראריה
• בתו מרת אסתר שטרנברג
• בנו הרב נתן גוראריה (בופולו)

לקריאה נוספת

• שלום דובער לוין, זכרון הרש"ז גוראריה - התכתבות רבותינו נשיאנו עם שניאור זלמן גוראריה. תשס"ו.
• יוסף יצחק אליטוב ובנימין ליפקין, בכל ביתי נאמן הוא, תשע"ב.
• יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בניו-יורק, בהוצאת חזק, תשע"ג
• אני מגדל אותו עם עיני, פנינים מזכרונותיו, 'ובאותו הזמן' גליון 1 עמוד 72

קישורים חיצוניים

• במה שהרבי "קאכט זיך" - בכך עלינו לעסוק! דברים שאמר בכנס התעוררות ב-‏770 בכ"ז ניסן ה'תשנ"ג
• "הרבי מראה בעצמו דוגמא, אז מה השקו"ט?" -
• מענות שזכה לקבל מהרבי על שאלותיו בשיחות בתוך תשורה מנישואי צאצאיו