לימוד החסידות – הבדלי גרסאות

בדורות התנאים והאמוראים פנימיות התורה עברה במסורה מדור לדור רק לאנשים ראויים ששמרו על עצמם בקדושה ובטהרה ורק לאחר שהיו בקיאים היטב בתורת הנגלה והיו למדנים מופלגים. אולם בעקבות ירידת הדורות וההתקרבות לביאת המשיח קבע [[האריז"ל]] כי המצב השתנה וכיום "בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"{{הערה|1=הובא בתניא אגה"ק סכ"ו (קמב, ב).}}.

;מצוות תלמוד תורה:

במספר מקומות{{הערה|ראו לדוגמא התוועדויות תשמ"ו חלק ב', עמוד 782.}} מביא הרבי את פסק ההלכה של אדמו"ר הזקן{{הערה|הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ד'.}}: "אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגולים רבים עד שתקיים כל תרי"ג מצוות במעשה, דיבור ומחשבה . . וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע, אלא מעט, צריך לבוא בגלגול, עד שישיג ויידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה, הן בפשטי ההלכות, הן ברמזין ודרשות וסודות, כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה, ואי אפשר לה להתתקן להשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו. ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה", וכידוע שגם גדולי ה[[מתנגדים]] סמכו את ידיהם על פסקיו של אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה{{הערה|קודן שנודע להם זהות המחבר.}}, ומכך רואים שגם הם הסכימו עם דבריו שישנו הכרח בלימוד פנימיות התורה, עד כדי כך שמי שלא למד חסידות - יצטרך לבוא שוב בגלגול בעולם הזה.

אף שבקרב רבים השתרשה הדעה המוטעית שלימוד פנימיות התורה ותורת החסידות שייך רק לחסידים, גם גדולי בעלי המוסר וראשי ה[[מתנגדים]] הביעו את דעתם בצורה מפורשת כי לימוד פנימיות התורה הוא מוכרח, ובכמה הזדמנויות הביא הרבי את דברי [[הגר"א]] כי "מי שהיה יכול להשיג סודות התורה והוא לא השתדל להשיגן נידון בדינין קשין"{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/15/5653 אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'תרנג].}}.

פנימיות התורה עוסקת בעניינים הרוחניים ועל ידי הלימוד מתעדן האדם ויוצא מחומריות. בנוסף לכך, היא גם מביאה ומעוררת את רגש ה[[אהבה]] וה[[יראה]] לאלוקים{{הערה|שם=ומעיין א, ג}}.

כמענה על טענות המנגדים ללימוד החסידות, שבאם הדבר מוכרח מדוע בדורות הקודמים היה הדבר אסור, וכיצד ייתכן שיש צורך בלימוד שכל מציאותו הוא שלילת והעדר מציאות האדם (ביטול), השיב הרבי{{הערה|לקוטי שיחות חלא א' עמוד 150.}} במשל ממחלה ממארת, שהדרך להילחם בה הוא דווקא באמצעות שלילה והעדר של האבר המיותר, ובשביל זה משתמשים באמצעים חדישים שלא היו ידועים וזמינים בעבר, ואף אחד לא יטען שהוא לא רוצה להשתמש בתרופות וטיפולים אלו כיון שפעם לא היו עושים זאת, או מכיון שזה קשור עם הריסת הגוף.

הרבי עורר ריבוי פעמים על כך שלימוד החסידות נוגע לא רק לאנשים, אלא אפילו לנשים, בנות, וילדים קטנים ועד לילדים בגיל הרך - באופן המתאים להבנתם.

הרבי השווה את הטענה שלימוד החסידות שייך למבוגרים בלבד לטענת פרעה שאמר: "לכו נא הגברים ועבדו את השם", והוסיף שהתשובה על כך נמצאת כבר בדברי משה רבינו שדווקא "בבנינו ובבנותינו נלך", היות ועבודת השם שייכת לכל יהודי ויהודי{{הערה|אגרות קודש חלק ב' אגרת שנח.}}.

[[אדמו"ר המהר"ש]] התבטא{{הערה|ספר השיחות ה'ש"ת (בתרגום ללשון הקודש) עמוד קמה.}}: "לא מתאים לחסיד שלא ללמוד כל יום פרק תניא", ובמקום אחר אמר שרבע השעה שאדם לומד חסידות במשך היום, צריכים להתפשט על משך היום כולו ולהפוך אותו ליום חסידי{{הערה|1=ספר השיחות תרצ"ט עמוד 339. נתבאר ב[http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3459263 שיחת שבת פרשת האזינו תשל"ב].}}, אך כמובן שאין הכוונה להגביל את זמן לימוד החסידות למשך רבע שעה בלבד, אלא שזהו הזמן הנדרש בשביל לפעול בעולם, ולצורך ההתקשרות והדביקות בקב"ה, על האדם להקדיש זמן רב יותר ללימוד החסידות{{הערה|שם=האזינו תשלב}}.

ב[[קונטרס עץ חיים]] פרק כ"ה כותב [[אדמו"ר הרש"ב]] שיושבי אוהל שעסוקים כל היום בלימוד התורה, צריכים להקדיש שליש מזמנם ללימוד תורת החסידות.

בתחילת [[לוח 'היום יום']]{{הערה|כ"א כסלו.}} קבע הרבי ציטוט מתוך כתביו של [[אדמו"ר הריי"צ]]: "חסידים מחויבים בלימוד חסידות: סתם חסידים - יום שני, יום חמישי ויום השבת, [[תמימים]] - שעה אחת בכל יום", והלימוד של ימי השבוע הכרחי במשך השבוע עוד יותר מאשר בשבת כדי להעלות את האדם מהעיסוק היום-יומי בעניני גשמיות, אף שהלימוד עצמו קצר יותר בזמן{{הערה|אגרות קודש חלק ו' עמוד קמד, וחלק ט"ו עמוד צז.}}.

בשבתות, יש ללמוד את 'הפרשה החסידית', המאמרים ב[[תורה אור]] ו[[לקוטי תורה]] השייכים לפרשה{{הערה| שיחת ש"פ וישב תשט"ו, ושיחת ש"פ ויקהל תשכ"ה ועוד. וראה גם שיחת ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב בסיומה ("ההחלטה טובה ללמוד את כל ספר תורה אור ולקוטי תורה כל חלקיהם עם סיומם"), ובשיחת ש"פ לך לך ה'תשמ"ט הערה 29 ("המנהג ללמוד אותה (עכ"פ בשטחיות) עם בני משפחתם, גם עם ילדים בגיל בר מצוה (או גם פחות מזה)").}}.

בכל יום עצמו, זמן הלימוד העיקרי הוא בבוקר קודם התפילה, בהתאם להלכה שנקבעה בשולחן ערוך להתבונן בגדולת ה' כהכנה לתפילה{{הערה|אורח חיים סימן צ"ח בתחילתו: "יחשוב קודם התפלה מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו".}}, וההתבוננות המתאימה לזה ביותר היא לימוד החסידות{{הערה|אגרות קודש חלק י' עמוד נט ועמוד שצה. ועוד.}}.

את שיעור התניא היומי יש לומר לפני התפילה{{הערה|[[שיחות קודש קודם הנשיאות]]. כך נהג הרבי בעצמו.}}. ב[[תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ"א|פרק מ"א]] בתניא מביא אדמו"ר הזקן כי יש להתבונן ביראת ה' וגדולתו קודם הנחת התפילין והתפילה. בעקבות כך עורר הרבי רבות על לימוד והתבוננות בפרק מ"א קודם הנחת התפילין בכל יום{{הערה|[[אגרות קודש]] חי"ז עמוד קי"א, ועוד.}}.

מנהג חסידי חב"ד הינו ללמוד כל יום לפני התפילה (לפני אמירת [[הריני מקבל]]) פרק תניא או שניים, חלקם - על פי סדר התניא. רבותינו נשיאינו עוררו רבות על לימוד זה{{הערה|[[תורת מנחם]] תשמ"ט ח"ג עמוד 68 ו-75, תש"נ ח"ב עמוד 161, ועוד}}. הרבי הריי"צ אמר כי לימוד פרק תניא כל יום לפני התפילה הוא סגולה לברכה והלחה לאדם, לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות{{הערה|שיחת פורים תרצ"ו.}}.

חרבי פירט כמה סיבות למעלה שבלימוד דווקא לפני התפילה. עניינה של [[עבודת התפילה]] הוא לגלות את ה[[נפש האלוקית]] ולתקן את ה[[נפש הבהמית]] על ידי גילוי האור האלוקי שמקרינה וממשיכ הנפש האאלוקית, וזה נעשה דווקא על ידי פנימיות התורה שאין בה מחלוקת. לכן{{הערה|[[שולחן ערוך]] סימן נ'}} גם תקנו את לימוד פרק "[[איזהו מקומן]]" לפני התפילה - כיוון שאין בו מחלוקת{{הערה|[[תורת מנחם]] חט"ז עמ' 312, 314.}}.  

ב[[יחידות]] עם האדמו"ר מתולדות אהרון רבי [[אברהם יצחק קאהן]] דיבר איתו הרבי באריכות על ההכרחיות בקביעת זמן קבוע בכל יום - ולכלול זמן קבוע שכזה בסדר היום ב[[ישיבה|ישיבות]] - ללימוד והתבוננות בחסידות קודם התפילה.