תקיעת שופר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 28: / שורה 28: @@
 :שלושת הטרומיטין בתקיעותיו של [[הרבי]] היו באופן של "טו או טו, טו או טו, טו או טו"; ואילו בתקיעותיו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב היה זה באופן של "טו או טו, או או טו, או או טי"{{הערה|מהרב [[אברהם משולם זלמן לנדא]].}}
-*'''תרועה''': בתרועה מאריכין בטרומיטין{{הערה|ראה [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] תקצ, ד: בתרועה יכול להאריך בטרומטין כמה שירצה.}}. אצל [[אדמו"ר מהר"ש]] היו תוקעין בתרועה 42 טרומיטין, ואצל [[אדמו"ר הזקן]] 63 טרומייטין. והתקיעה אחר השברים תרועה היתה ארוכה כהשברים-תרועה והתקיעה הראשונה{{הערה|[[ספר התולדות]] - אדמו"ר מהר"ש, מ[[הרבי]], [[תש"ז]], עמ' 67. [[ספר השיחות]] [[תש"א]], עמ' 28.}}. היתה לו נשימה ארוכה. בתקיעת שופר היה תוקע 72 קולות בתרועה{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 136.}}. גרסא אחרת היא: היה ביכלתו לתקוע עד 53 תרועות בשופר הגדול - שמקובל כי הוא שופרו של ה[[מהר"ל מפראג]]{{הערה|ספר השיחות [[תרח"ץ]], עמ' 253.}}.
+*'''תרועה''': בתרועה מאריכין בטרומיטין{{הערה|ראה [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] תקצ, ד: בתרועה יכול להאריך בטרומטין כמה שירצה.}}. אצל [[אדמו"ר מהר"ש]] היו תוקעין בתרועה 42 טרומיטין, ואצל [[אדמו"ר הזקן]] 63 טרומייטין. והתקיעה אחר השברים תרועה הייתה ארוכה כהשברים-תרועה והתקיעה הראשונה{{הערה|[[ספר התולדות]] - אדמו"ר מהר"ש, מ[[הרבי]], [[תש"ז]], עמ' 67. [[ספר השיחות]] [[תש"א]], עמ' 28.}}. הייתה לו נשימה ארוכה. בתקיעת שופר היה תוקע 72 קולות בתרועה{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 136.}}. גרסא אחרת היא: היה ביכלתו לתקוע עד 53 תרועות בשופר הגדול - שמקובל כי הוא שופרו של ה[[מהר"ל מפראג]]{{הערה|ספר השיחות [[תרח"ץ]], עמ' 253.}}.
 *'''הפסק ביניהם''': דעת [[אדמו"ר הזקן]], שיש לתקוע בתקיעות מיושב שברים תרועה בנשימה אחת, ובמעומד בשתי נשימות{{הערה|שם סעיף ט}}. אך הרבי סיפר: שמעתי מ[[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח]], ש[[אדמו"ר הרש"ב]] כשתקע, היה מפסיק בין שברים לתרועה. אך לא שאלתיו האם היה זה מטעמי בריאות, או מצד הענין שבזה{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלו.}}. הרב [[משה דובער ריבקין]] היה תוקע אצל [[אדמו"ר הריי"צ]], וסיפר שהרבי לא הסיר את אצבעו מה'שברים' עד שהפסיק התוקע בנשימה.
@@ שורה 96: / שורה 96: @@
 שני משלים בולטים הובאו בחסידות בנושא תקיעת שופר{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57653&st=&pgnum=189&hilite= המשך וככה תרל"ז, פרק ע]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/8/index.htm ד"ה אדון עולם תשמ"ג] סעיף ח' ואילך. ועוד.}}:
 *[[הבעל שם טוב]] נתן משל לענין תקיעת שופר, ממלך שהיה לו בן יחיד וחביב, ושלחו לשליחות למדינות רחוקות ללמוד חכמה. ברבות הימים שכח בן המלך את מטרת נסיעתו, התחיל לבלות את ימיו ולילותיו ולבזבז את כל המשאבים שנתן לו המלך, לא רק שלא החכים, אלא שכח על בית המלך, ועד שכח אף את שפת מדינת המלך. כאשר החליט לשוב אל אביו, נדהם לגלות שאיש לא זיהה אותו, ולא העלה בדעתו שהוא בנו של המלך. כיוון ששכח את שפת אביו, ולא הצליח לרמוז שהוא בן המלך, התחיל לצעוק בקול גדול, כדי שיכיר המלך את קולו, וכשהכיר המלך קולו זיהה את בנו והתעורר באהבה אליו.
-:בנמשל, בן המלך היא ה[[נשמה]] האלוקית הנקראת בנו של הקב"ה, ונשלחה לדרך רחוקה - אל ה[[גוף]], לעולם הגשמי, בו שכחה הנשמה את קרבת אלוקים לה היתה רגילה למעלה. לכן הנשמה צועקת בצעקה פנימית, בקול פשוט - הוא קול השופר, המעוררת את אהבתו של הקב"ה אלינו מחדש.
+:בנמשל, בן המלך היא ה[[נשמה]] האלוקית הנקראת בנו של הקב"ה, ונשלחה לדרך רחוקה - אל ה[[גוף]], לעולם הגשמי, בו שכחה הנשמה את קרבת אלוקים לה הייתה רגילה למעלה. לכן הנשמה צועקת בצעקה פנימית, בקול פשוט - הוא קול השופר, המעוררת את אהבתו של הקב"ה אלינו מחדש.
 *רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] נתן משל לענין תקיעת שופר, ממלך שנסע ביער ותעה בדרכו, ואיש לא הצליח לעזור לו למצוא את הדרך. לפתע מצא חכם גדול שידע את הדרך והבין שזהו המלך, ובזכותו הצליח המלך לחזור לארמונו. לימים, חטא אותו חכם למלך, והמלך העמידו למשפט. ביקש החכם בקשה מהמלך, שלפני גזר הדין ילבש הוא את הבגדים שלבש באותו היום בו הציל את המלך, וגם המלך ילבש את בגדיו מאז. כאשר לבשו את הבגדים, נזכר המלך בחסד הגדול שעשה לו, ריחם על האיש ומחל על עונשו.
 :בנמשל, כאשר הקב"ה בשעת [[מתן תורה]] הציע את התורה ל[[אומות העולם]] הם לא חפצו בה, ורק עם ישראל בחר לקבל את התורה. מסיבה זו, כשאנו עומדים לדין, אנו תוקעים בשופר ומזכירים את השופר שנשמע בשעת מתן תורה, וכך מעוררים את רחמיו של הקב"ה עלינו.
@@ שורה 128: / שורה 128: @@
 בראש השנה [[תרפ"א]], בימי אבילות כ"ק אדמו"ר מהריי"צ, לא רצה לתקוע בשופר (בכלל התרחק אז מקבלת הנשיאות עליו). אמו [[הרבנית שטערנא שרה]] אמרה לו: בני, אני חפצה לשמוע דוקא ממך תקיעת שופר. ומצד צוואת אמו ובקשתה, בירך הברכות ותקע תקיעה אחת, ומסר השופר לאחר - הרב [[יצחק יואל רפאלוביץ']], שיגמור התקיעות. אחר התקיעות גמר הרבי את הפסוקים בעצמו{{הערה|רשימות דברים, ב, עמ' קלה}}.
 ===אצל הרבי===
-בראש השנה [[תשי"א]], את ה"למנצח" והפסוקים אמר הרב [[שמואל לוויטין]], הבעל תוקע היה הרב [[משה דובער ריבקין]]. במוסף תקע הרב [[מענדל טננבוים]]. בראש השנה [[תשי"ב]], היתה הפעם הראשונה שהרבי אמר את המזמור "למנצח" ואת הפסוקים שלפני התקיעות. אחרי כן רמז לר' מענדל טעננבוים לומר את הברכות, וכשסירב - אמרן הרבי בעצמו. ר' מענדל תקע, והרבי היה "המקריא" והורה לו באצבעו. אחר התקיעות אמר הרבי את הפסוקים "אשרי העם" וגו'. בראש השנה [[תשי"ג]] הוסיף הרבי ותקע בעצמו את התקיעה הראשונה, ואחר כך מסר לבעל תוקע הנ"ל שיגמור את התקיעות.
+בראש השנה [[תשי"א]], את ה"למנצח" והפסוקים אמר הרב [[שמואל לוויטין]], הבעל תוקע היה הרב [[משה דובער ריבקין]]. במוסף תקע הרב [[מענדל טננבוים]]. בראש השנה [[תשי"ב]], הייתה הפעם הראשונה שהרבי אמר את המזמור "למנצח" ואת הפסוקים שלפני התקיעות. אחרי כן רמז לר' מענדל טעננבוים לומר את הברכות, וכשסירב - אמרן הרבי בעצמו. ר' מענדל תקע, והרבי היה "המקריא" והורה לו באצבעו. אחר התקיעות אמר הרבי את הפסוקים "אשרי העם" וגו'. בראש השנה [[תשי"ג]] הוסיף הרבי ותקע בעצמו את התקיעה הראשונה, ואחר כך מסר לבעל תוקע הנ"ל שיגמור את התקיעות.
 משנת [[תשי"ד]] עד [[תשנ"ב]] תקע הרבי בעצמו את כל התקיעות דמיושב{{הערה|על פי ספר [[ימי בראשית]], עמ' 248.}}.