שריקה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 5: שורה 5:


==התייחסות הרבי לפרשיה==
==התייחסות הרבי לפרשיה==
ב[[התוועדות]] [[פורים]] ה'תשל"ו, התייחס הרבי בהרחבה לפרשייה זו:
ב[[התוועדות]] [[פורים]] ה'תשל"ו, התייחס הרבי בהרחבה לפרשייה זו. בהתוועדות הרבי הסביר, שלעניין השריקות יש מקור ב[[תנ"ך]] וב[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת חולין]]}}, וכמו כן, בעת השריקות נכחו יהודים שנראה במוחש שהשריקות גרמו להם חיות בענייני יהדות. ובכל מקרה, פוסק [[הרמב"ם]] שצריכה להיות הנהגה בדיוק כמו דוד המלך, שהתנהג באופן של "מפזז ומכרכר בכל עוז".


"ותמורת זה, מיד כשהתפשטה השמועה על דבר השריקות - הסתובבו אובדי-עצות והחלו להתלחש זה עם זה: איי! מה עושים? היה כאן כשלון... הורו לשרוק, ופלוני בן פלוני הולך ומרעיש ששריקות הם ענין השייך, להבדיל, ל"שייגעץ" ב[[רוסיה]] (כביכול) - ואילו כאן שרקו בפומבי, ולא עוד אלא שהורו גם לאחרים לשרוק... "
בנוסף, במסכת חולין הובא הכתוב בתרי עשר, המבאר שבבוא זמן הגאולה יוציא [[הקב"ה]] בעצמו את בני ישראל מן הגלות. ומובא בהמשך, שהאופן שבו יקבץ את בני ישראל הוא על ידי ש"אשרקה להם", וכפי שמבואר במפרשים לתרי עשר שם ש[[הקב"ה]] ישרוק לבני ישראל.
 
"ובכן: לענין השריקות יש מקור בתנ"ך (פסוק מפורש בתנ"ך - כדלקמן), ובגמרא (סוגיא מפורשת בגמ') - גמרא במסכת חולין, גמרא הנלמדת בישיבות ובכוללים"
 
"ובנדון-דידן: בעת השריקות נכחו יהודים שראו במוחש על פניהם (מבלי כל צורך לקרוא את מחשבותיהם...) שמכאן ולהבא תתוסף בהם חיות (בעניני יהדות, עד) בקיום מצוה מעשית (אינני יודע אם מצוה אחת, שתיים או שלש - ו"ידע אינש בנפשי'"), ובמילא - במקרה כזה פוסק [[הרמב"ם]] שצריכה להיות הנהגה בדיוק כמו דוד המלך, שהתנהג (לא רק באופן של "מפזז ומכרכר" סתם, כי-אם) באופן של "מפזז ומכרכר בכל עוז".
 
"ובכן: במסכת חולין הנ"ל הובא הכתוב בתרי-עשר, המבאר שבבוא זמן הגאולה יוציא [[הקב"ה]] בעצמו את בני-ישראל מן הגלות. וממשיך בכתוב, שהאופן שבו יקבץ את בני-ישראל הוא - על-ידי ש"אשרקה להם", וכמבואר במפרשים לתרי-עשר שם ש[[הקב"ה]] ישרוק לבני ישראל!
[[קובץ:כתבה בעיתון.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הכתבה עם תמונת הרבי, אליה מתייחס הרבי בשיחה]]
[[קובץ:כתבה בעיתון.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הכתבה עם תמונת הרבי, אליה מתייחס הרבי בשיחה]]
כפשוט- אין מנסים כאן להדמות לקב"ה (ח"ו), אבל אף-על-פי-כן, בגמרא שם הובהר והובא מעשה בציפור ששרקה ו"רחמה" שמה, ושריקתה עוררה סברא שזהו סימן על קירוב קץ הגאולה, והיו שחשבו שזוהי השריקה המדוברת בכתוב ההוא! עד שנודע שציפור זו "בדייא" (בדאה - רש"י) היא, ושריקתה אינה שריקה הרצוי'. והיינו, שמצד ענין צדדי הוכרח שלא זו השריקה האמיתית דהקב"ה.
בהמשך הרבי הבהיר, שאין מנסים כאן להדמות לקב"ה, אבל אף על פי כן, בגמרא שם הובהר והובא מעשה בציפור, ששרקה, ו"רחמה" שמה, ושריקתה עוררה סברא שזהו סימן על קירוב קץ הגאולה, והיו שחשבו שזוהי השריקה המדוברת בכתוב ההוא, עד שנודע שציפור זו דמיון היא, ושריקתה אינה שריקה הרצויה. כלומר, שמצד ענין צדדי הוכרח שלא זו השריקה האמיתית של הקב"ה.  
על-כל-פנים, היוצא מגמרא מפורשת זו - ששריקתו של [[הקב"ה]] אינה "שריקה ברוחניות" שתשמע רק ב"רקיע השמיני" (או השביעי)... כי-אם, שריקה שתשמע באזנינו, אזני בשר! וגם - ששריקה זו יכולה להשמע אפילו מפי הציפור, על אחת כמה וכמה מפי "אחד הריקים", ועל אחת כמה וכמה על-ידי אדם מישראל!


ומזה מובן גם בעניננו: ידוע מאמר רז"ל "היו מכבדין את המצוות שהן שלוחי". ובמילא, מובן ופשוט שאין מקום כלל לשרוק להנאתו בחלל האויר... מה שאין כן בשעה שישנו ענין של שמחה של מצוה, שאז ישנו סיכוי שבאחד הנוכחים יהיה ענין של "גאולה" "ד הנ"ל מהגמרא בחולין) מיצרו הרע ("יצרו תקפו") ולו במצוה אחת, אזי מצוה לשרוק על הספק, ואפילו על ספק-ספיקא, ואפילו על מאה ספיקות!"
ומכל מקום, יוצא מגמרא מפורשת זו, ששריקתו של [[הקב"ה]] אינה "שריקה ברוחניות" שתשמע רק ב"רקיע השמיני" {{הערה|או השביעי},. כי אם, שריקה שתשמע באזני בשר. וכן, ששריקה זו יכולה להשמע אפילו מפי הציפור, על אחת כמה וכמה מפי "אחד הריקים", ועל אחת כמה וכמה על ידי אדם מישראל.


"ויהי רצון שבקרוב נזכה לשריקה של קדושה (באופן שמתיר רבינו הזקן - כנ"ל), אשר שריקה של קדושה היא דבר טוב (לא ב[[שבת]] ויום-טוב ח"ו{{הערה|יש לציין שבש"פ וישב תשנ"ב סימן הרבי מלך המשיח שליט"א להצרפתים לשרוק ואף הוגה ונד' בסה"ש תשנ"ב ח"א}}, ולא שריקה ללא תועלת כנ"ל, כי-אם) כאשר ישנם סיכויים טובים ("ר גרויסע האפענונג") שעל-ידה יוכל לעורר אחרים (ואת עצמו) להוספה בענין של טוב וקדושה ותורה ומצוותי' - כנזכר לעיל."
הרבי המשיך והסביר את הקשר בענין זה, אשר ידוע מאמר רז"ל ש"היו מכבדין את המצוות שהן שלוחי". ובמילא, מובן ופשוט שאין מקום כלל לשרוק להנאתו בחלל האויר, אך מה שאין כן בשעה שישנו ענין של שמחה של מצוה, שאז ישנו סיכוי שבאחד הנוכחים יהיה ענין של "גאולה"{{הערה|על פי המובא מהגמרא בחולין}} מיצרו הרע, ולו במצוה אחת, אז מצוה לשרוק על הספק, ואפילו על ספק ספיקא, ואפילו על מאה ספיקות.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־11:59, 15 בדצמבר 2020

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרבי מסמן לשרוק במהלך חלוקת כוס של ברכה

בהתוועדות א' דראש חודש חשוון תשל"ו, החל הרבי לשרוק ואף הורה לכל הקהל לשרוק. תמונת הרבי שורק פורסמה בעיתון "אלגמיינר ז'ורנאל", והיו חסידי חב"ד שהתביישו בפירסום התמונה, בטענה שאין זה "כבוד ליובאוויטש", ואף שלחו תגובות נזעמות למערכת העיתון.

התייחסות הרבי לפרשיה

בהתוועדות פורים ה'תשל"ו, התייחס הרבי בהרחבה לפרשייה זו. בהתוועדות הרבי הסביר, שלעניין השריקות יש מקור בתנ"ך ובגמרא[1], וכמו כן, בעת השריקות נכחו יהודים שנראה במוחש שהשריקות גרמו להם חיות בענייני יהדות. ובכל מקרה, פוסק הרמב"ם שצריכה להיות הנהגה בדיוק כמו דוד המלך, שהתנהג באופן של "מפזז ומכרכר בכל עוז".

בנוסף, במסכת חולין הובא הכתוב בתרי עשר, המבאר שבבוא זמן הגאולה יוציא הקב"ה בעצמו את בני ישראל מן הגלות. ומובא בהמשך, שהאופן שבו יקבץ את בני ישראל הוא על ידי ש"אשרקה להם", וכפי שמבואר במפרשים לתרי עשר שם שהקב"ה ישרוק לבני ישראל.

הכתבה עם תמונת הרבי, אליה מתייחס הרבי בשיחה

בהמשך הרבי הבהיר, שאין מנסים כאן להדמות לקב"ה, אבל אף על פי כן, בגמרא שם הובהר והובא מעשה בציפור, ששרקה, ו"רחמה" שמה, ושריקתה עוררה סברא שזהו סימן על קירוב קץ הגאולה, והיו שחשבו שזוהי השריקה המדוברת בכתוב ההוא, עד שנודע שציפור זו דמיון היא, ושריקתה אינה שריקה הרצויה. כלומר, שמצד ענין צדדי הוכרח שלא זו השריקה האמיתית של הקב"ה.

ומכל מקום, יוצא מגמרא מפורשת זו, ששריקתו של הקב"ה אינה "שריקה ברוחניות" שתשמע רק ב"רקיע השמיני" {{הערה|או השביעי},. כי אם, שריקה שתשמע באזני בשר. וכן, ששריקה זו יכולה להשמע אפילו מפי הציפור, על אחת כמה וכמה מפי "אחד הריקים", ועל אחת כמה וכמה על ידי אדם מישראל.

הרבי המשיך והסביר את הקשר בענין זה, אשר ידוע מאמר רז"ל ש"היו מכבדין את המצוות שהן שלוחי". ובמילא, מובן ופשוט שאין מקום כלל לשרוק להנאתו בחלל האויר, אך מה שאין כן בשעה שישנו ענין של שמחה של מצוה, שאז ישנו סיכוי שבאחד הנוכחים יהיה ענין של "גאולה"[2] מיצרו הרע, ולו במצוה אחת, אז מצוה לשרוק על הספק, ואפילו על ספק ספיקא, ואפילו על מאה ספיקות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מסכת חולין
  2. על פי המובא מהגמרא בחולין