ענווה: הבדלים בין גרסאות בדף
(←דרגות בענווה: לשון מילים כמו 'בגדר' ו'בכללות' לא מתאימות באנציקלופדיה שרוצה להגיע לדוברי העברית המודרנית...) |
מ (החלפת טקסט – "{{הערת שוליים|" ב־"{{הערה|") |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
==עובד - עניו== | ==עובד - עניו== | ||
על [[עובד]] להיות עניו, ולא [[שפל]], בעוד ששפל עסוק כל הזמן בצער על מעמדו ומצבו, הרי שעניו, למרות שיודע ומכיר במצבו האמיתי, מנסה כל הזמן להתרומם יותר ב[[עבודת ה']], על ידי [[יגיעה]]. זהו עניינו של עובד, להכיר במצבו הרוחני, ועם זאת כל הזמן לנסות להתרומם מעלה מעלה ב[[עבודה]], מתוך [[יגיעה]]{{ | על [[עובד]] להיות עניו, ולא [[שפל]], בעוד ששפל עסוק כל הזמן בצער על מעמדו ומצבו, הרי שעניו, למרות שיודע ומכיר במצבו האמיתי, מנסה כל הזמן להתרומם יותר ב[[עבודת ה']], על ידי [[יגיעה]]. זהו עניינו של עובד, להכיר במצבו הרוחני, ועם זאת כל הזמן לנסות להתרומם מעלה מעלה ב[[עבודה]], מתוך [[יגיעה]]{{הערה|1=[[ליקוטי דיבורים]], חלק ג', עמ' 607 - 610.}}. | ||
== אצל משה רבינו == | == אצל משה רבינו == | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
== אצל מלך המשיח == | == אצל מלך המשיח == | ||
גם ממעלות ה[[משיח]] הוא שיהיה עניו. למרות שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד [[תורה]] עם [[האבות]] ומשה רבינו, בכל זה יהיה בתכלית הענווה וה[[ביטול]] ללמוד גם עם אנשים פשוטים{{ | גם ממעלות ה[[משיח]] הוא שיהיה עניו. למרות שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד [[תורה]] עם [[האבות]] ומשה רבינו, בכל זה יהיה בתכלית הענווה וה[[ביטול]] ללמוד גם עם אנשים פשוטים{{הערה|1=[[היום יום]], א' מנחם אב.}}. | ||
==ענווה פסולה== | ==ענווה פסולה== | ||
גרסה מ־05:39, 24 באוגוסט 2020
ענווה היא מידה טובה והפכה של מידת הגאווה: שהאדם מבטל את עצמו ואינו מחזיק את עצמו ליש כלל.
דרגות בענווה
ישנם שלוש דרגות כלליות בענווה:
א) שאינו מחזיק טובה לעצמו, ואינו מרגיש עצמו למעלה משאר האנשים. למרות שיודע את מעלותיו וערכו, אינו מתגאה בזה כלל וכלל, כי יודע אשר כל מעלותיו ניתנו לו מהקב"ה, ועושה חשבון בנפשו, שאילו היו הכוחות הללו ניתנים לאחר היה גם הוא במדריגה ומעלה זו, ואולי היה מגיע למדריגה עליונה יותר.
ב) לא רק שאינו מחזיק טובה לעצמו, אלא משפיל את עצמו ומרגיש את עצמו למטה מכל אדם, כי הוא עניו ובטל באמת - עד שפשוט בשכל אצלו (ולא רק "אפשר") שאם היו לשני מדות ותכונות אלו שהקב"ה נתנם לו היה בודאי למעלה יותר ממנו.
ג) למעלה מכל זה ישנה ענוה הגורמת שישפיל את עצמו ולירד ולהתעסק גם עם זה שברור אצלו שהוא הירוד והשפל ביותר[1].
עובד - עניו
על עובד להיות עניו, ולא שפל, בעוד ששפל עסוק כל הזמן בצער על מעמדו ומצבו, הרי שעניו, למרות שיודע ומכיר במצבו האמיתי, מנסה כל הזמן להתרומם יותר בעבודת ה', על ידי יגיעה. זהו עניינו של עובד, להכיר במצבו הרוחני, ועם זאת כל הזמן לנסות להתרומם מעלה מעלה בעבודה, מתוך יגיעה[2].
אצל משה רבינו
במידה טובה זו נשתבח משה רבינו עליו השלום, ככתוב[3]: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".
אצל מלך המשיח
גם ממעלות המשיח הוא שיהיה עניו. למרות שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבינו, בכל זה יהיה בתכלית הענווה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים[4].
ענווה פסולה
ופלגשו ושמה ראומה, פירש הבעש"ט שהכוונה לענוה פסולה, שמתגאה בענוה שלו ורוצה להראות שהוא עניו. וזהו "ופלגשו", ענוה פסולה הנק' פלגש, ושמה "ראו מה", ראו שאני במדריגות ובחינת "מה". ותלד את טבח, עי"ז היצה"ר טובח אותו.
ועל ענין ענוה פסולה זאת, משל מהבעל שם טוב לאחד שהיו לו כל המעלות ומדות משובחות, אלא שהיה בעל גאוה גדול. ואמרו לו העולם, הרי יש לו כל המעלות משובחות, אלא שיש לך חסרון זה שאתה בעל גאוה, התלמד עצמך להיות עניו ושוב לא יחסר לך שום מעלה. ועשה כן, והתלמד להיות עניו... ופעם אחת הקניטו אדם אחד, אמר לו, שוטה שבעולם מה אתה חשוב לנגדי, כיון שאני עניו ג"כ א"כ לא יחסר בי שום מעלה...[5].
הערות שוליים
- ↑ לקו"ש חלק לח שיחת בהעלותך ב.
- ↑ ליקוטי דיבורים, חלק ג', עמ' 607 - 610.
- ↑ במדבר יב, ג
- ↑ היום יום, א' מנחם אב.
- ↑ כתר שם טוב ח"ב ע' שטו