הקלויז בברוד: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 26: | שורה 26: | ||
*הרב פרץ ב"ר משה מחבר ספר "בית פרץ" | *הרב פרץ ב"ר משה מחבר ספר "בית פרץ" | ||
*הרב זאב הלוי סג"ל – אולסקר | *הרב זאב הלוי סג"ל – אולסקר | ||
*ר' זאב אולסקר במשך כעשרים שנה, בעל מחבר ספר "חידושי הרז"ה"<ref>– כנראה מתוך רמיזה לר' זרחיה הלוי 'בעל המאור', אותו ראה ר' זאב כמודל לתלמיד חכם ביקורתי וחדשן שאינו מהסס במקום הצורך לקום ולחלוק על פירושים ומסורות הלכתיות המקובלים מזה דורות. ואכן, ר' זאב אינו נרתע מלהתבטא בחריפות כנגד הדעות עליהם הוא חולק או להציע פירושים מחודשים ומקוריים; הוא חולק על הפירוש המקובל בדעתו של ר"ת ופוסק שיש לחשב באופן אחר את שעות היממה – הרבה לפני הגר"א ובעל התניא, בני דורו הצעירים ממנו, הוא נוקט שעיקר זמן קריאת שמע הוא דווקא לאחר הנץ. בכך הוא קורא תיגר על מנהג תפילת ותיקין. כמו כן, הוא פוסק שעיקר זמן תפילת ערבית הוא קודם בין השמשות, ואחר בין השמשות "ננעלו שערי שמים, ואין התפילה מתקבלת – דלא כרש"י והטור". ר' זאב אינו מערער רק על זמני היום המקובלים. הוא מציע מידות הלכתיות חדשות גם בתחומים אחרים: שיעור גריס לעניין כתמים, שיעור ד' אמות – אותו הוא מחשב בשקלול עם מקום גופו של האדם, ומותיר למעשה רק ג' אמות ברבים מהדינים – ושיעור כביצה ופרס. בנוגע לשיעורי הנפח ההלכתיים התפלמס ר' זאב עם הנודע ביהודה, והוא מביא בספרו את תשובותיו (המופיעים גם בנודע ביהודה, אורח חיים קמא, לז-לח). בין השניים שררו יחסי הערכה הדדיים עמוקים, אך גם ביקרות חריפה ביחס לדרך הלימוד החדשנית של ר' זאב. ר' זאב עצמו מספר שאת חידושיו בנוגע לזמני היום ליבן בצוותא עם הנודע ביהודה ואף זכה להסכמתו. גם עבור חידושיו בנוגע לשיעור ביצה ששיערו חכמים הוא מציע בפניו ומבקש לשמוע את חוות דעתו:</ref> | |||
מהסיפורים הידועים היא הדין ודברים על דבר כשור [[סוכתו של הבעש"ט]]. | מהסיפורים הידועים היא הדין ודברים על דבר כשור [[סוכתו של הבעש"ט]]. | ||
גרסה מ־06:18, 20 באוגוסט 2020
ה"קלוז בברוד" היה בית מדרש של גאונים צדיקים המשוייכים ל"חסידי אשכנז" בעיר ברוד (ברודי) בתקופה שקודם הבעש"ט וגם בתקופת תלמדיו[1].
מעמד הקלויז
המלחמות[2] בפולין ורוסיה הביאו קבוצה גדולה של רבנים ודיינים שונים לעיר ברוד, ויתכן שהם היו אבן היסוד שממנו נבנה הקלויז החשוב.
"בקלויז" ישבו בו דרך קבע למדני ברודי והאזור ולמדו תורה. חברי הקלויז קיבלו תמיכה כלכלית דאגה בשונה מבתי המדרש אחרים של אותה תקופה, שהם מומנו על ידי הקהילה, ואילו ה"קלויז" בברודי היה מוסד פרטי שנוסד ונוהל על ידי משפחה עשירה, בקלויז זה ישבו באופן קבוע מספר מצומצם של תלמידי חכמים ולמדנים מופלגים, שהקדישו עצמם ללימוד תורה[3].
מנהגי הקלויז
חלק מחכמי הקלויז עסקו בקבלה, והיו מתפללים במנין מקובלים מיוחד שהקבלה אליו היתה עם הגבלות. הבעש"ט העיד שבקרב חכמי הקלויז שרתה רוח הקודש[4].
יושבי הקלויז התפרסמו בלימוד קבלה ובאימוץ מנהגי המקובלים, וזכה לשבח גם אצל ה"מתנגדים"[5]
יש שאומרים[6] שהונהג לומר "כגונא" במקום משנת "במה מדלקין" הגיע מחכמי הקלויז[7]
בדברי ימי הבעש"ט היו כמה דין ודברים בינו חבין חכמי הקלוז, שבתחילה התנגדו לו ולאחר מכן נעשו לידידיו.
תלמידים חכמים מפורסמים מהקלויז
מראשי בית מדרש:
- הרב יחזקאל לנדא בעל מחבר ספר הנודע ביהודה.
- הרב גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט היה מחכמי הקלוז. שהוזכר קודם כמי שניסה להכניס אווירה חסידית לקהילת ברודי.
- הרב חיים צאנז מברוד. בעל מחבר ספרים "נדר בר קדש" על פרקי אבות ו"הוד תהילה" על ענייני חנוכה, "טהרת מים?", על הלכות מקוואות.
- הרב משה אוסטרר, בעל מחבר ספר "ערוגת הבושם".
- הרב אפרים זלמן מרגליות מחבר הספרים "מטה אפרים" ו"שערי אפרים".
- הרב נתן ב"ר לוי,
- הרב נפתלי ב"ר לוי את בעל מחבר ספרים "בית לוי" "עטרת שלמה".
- הרב מאיר מרגליות בעל מחבר ספר "מאור נתיבים".
- הרב פרץ ב"ר משה מחבר ספר "בית פרץ"
- הרב זאב הלוי סג"ל – אולסקר
- ר' זאב אולסקר במשך כעשרים שנה, בעל מחבר ספר "חידושי הרז"ה"[8]
מהסיפורים הידועים היא הדין ודברים על דבר כשור סוכתו של הבעש"ט.
מלחמתה של תורה
חכמי הקלויז היו נחשבים לבר סמכא גדולים בקרב קהל התורני ברחבי אירופה, והסמכתם או מלחמה נגד קבוצה או אדם היתה בעל משמעות גדולה.
ממלחמתיהם הידועות:
- נגד כת הפרנקסטים
- מחכמי הקלויז יצאו נגד הקמעות של רבי יהונתן אייבשיץ. אף שחלק מהם היו מדידיו. "הנודע ביהודה", ניסה לעכב את הכרזת החרם ולפשר בין הצדדים כדי למנוע חילול ה', ובכל זאת, לאחר פרסום ספרו של ר' יהונתן אייבשיץ "ואבא היום אל העין" יצא בחריפות נגדו.
הערות שוליים
- ↑ לא ברור מאיזה שנה עד איזה שנה פעם הקלויז ועד איזו שנה בדיוק פעל הקלויז (בשנת תקפ"ט עדיין מוזכרים חכמי הקלויז כבעלי משקל תורני במסגרת מחלוקתם של רבי אלעזר לנדא ורבי שלמה קלוגר [ספר "שבעה עינים" דף מז.]), אך ככל הנראה הוא לא נסגר רשמית מעולם, אלא הלך ודעך עד שהסתיים.
- ↑ ראה במאמרו של הרב בנימין פנטלאט "לשאלת השפעת של רבנים בדימוס על התהוותו הקלויז בבראדי", במכון "עד הנה".
- ↑ ראה הרב י. ל. מימון: "ערים ואמהות בישראל" חלק ו' (ירושלים תשט"ו ) עמ' 81-48.
- ↑ מקור??
- ↑ מרדכי וילנסקי: "חסידים ומתנגדים", ירושלים תש"ל, ח"א עמ' 47.
- ↑ ראה httפps://wפww.rabbinicalcollege.edu.au/media/pdf/539/KUNM5391271.pdf
- ↑ משה חלמיש: "מאימתי קוראין את "כגונא" בערבית", סיני קיד, סוף עמ' פ
- ↑ – כנראה מתוך רמיזה לר' זרחיה הלוי 'בעל המאור', אותו ראה ר' זאב כמודל לתלמיד חכם ביקורתי וחדשן שאינו מהסס במקום הצורך לקום ולחלוק על פירושים ומסורות הלכתיות המקובלים מזה דורות. ואכן, ר' זאב אינו נרתע מלהתבטא בחריפות כנגד הדעות עליהם הוא חולק או להציע פירושים מחודשים ומקוריים; הוא חולק על הפירוש המקובל בדעתו של ר"ת ופוסק שיש לחשב באופן אחר את שעות היממה – הרבה לפני הגר"א ובעל התניא, בני דורו הצעירים ממנו, הוא נוקט שעיקר זמן קריאת שמע הוא דווקא לאחר הנץ. בכך הוא קורא תיגר על מנהג תפילת ותיקין. כמו כן, הוא פוסק שעיקר זמן תפילת ערבית הוא קודם בין השמשות, ואחר בין השמשות "ננעלו שערי שמים, ואין התפילה מתקבלת – דלא כרש"י והטור". ר' זאב אינו מערער רק על זמני היום המקובלים. הוא מציע מידות הלכתיות חדשות גם בתחומים אחרים: שיעור גריס לעניין כתמים, שיעור ד' אמות – אותו הוא מחשב בשקלול עם מקום גופו של האדם, ומותיר למעשה רק ג' אמות ברבים מהדינים – ושיעור כביצה ופרס. בנוגע לשיעורי הנפח ההלכתיים התפלמס ר' זאב עם הנודע ביהודה, והוא מביא בספרו את תשובותיו (המופיעים גם בנודע ביהודה, אורח חיים קמא, לז-לח). בין השניים שררו יחסי הערכה הדדיים עמוקים, אך גם ביקרות חריפה ביחס לדרך הלימוד החדשנית של ר' זאב. ר' זאב עצמו מספר שאת חידושיו בנוגע לזמני היום ליבן בצוותא עם הנודע ביהודה ואף זכה להסכמתו. גם עבור חידושיו בנוגע לשיעור ביצה ששיערו חכמים הוא מציע בפניו ומבקש לשמוע את חוות דעתו: