זמן רבינו תם: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "רבינו תם " ב־"רבינו תם ")
מ (קטגוריה)
שורה 17: שורה 17:
בחב"ד מקובל ש'פסקי ה[[סידור]]' נכתב לאחר השולחן ערוך{{הערה|ראה [[ליקוטי שיחות]] חלק י"א עמ 246}} וממילא פוסקים כפי האחרון, ולא כפי הנכתב בשולחן ערוך.
בחב"ד מקובל ש'פסקי ה[[סידור]]' נכתב לאחר השולחן ערוך{{הערה|ראה [[ליקוטי שיחות]] חלק י"א עמ 246}} וממילא פוסקים כפי האחרון, ולא כפי הנכתב בשולחן ערוך.
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]
[[קטגוריה:זמן]]
[[קטגוריה:מנהגי חב"ד]]
[[קטגוריה:אורח חיים]]

גרסה מ־12:50, 20 בספטמבר 2016

זמן רבינו תם הוא שיטתו של רבינו תם בנוגע לזמנו המדויק וההלכתי של צאת הכוכבים, למעשה התקבל ברוב תפוצת ישראל שלא כדעתו אך ישנם קהילות המחמירים כשיטתו.

המחלוקת

בתקופתם הגאונים פרצה המחלוקת מתי הוא הזמן של צאת הכוכבים דהיינו כמה זמן צריך לחכות משקיעת החמה עד לצאת הכוכבים, לפי ר"ת[1] ועוד כמה ראשונים, הזמן מהשקיעה עד צאת הכוכבים הוא, כדי הילוך 4 מיל - 72 דקות (זמניות) ולפי השיטה השניה (והמקובלת כיום) כדי הילוך שלושת רבעי מיל - 13 וחצי דקות (ובמוצאי שבת מוסיפים תוספת שבת).

להלכה התקבל שלא כר"ת, אף שישנם פוסקים שכן נטו לפסוק כשיטת רבינו תם.

פסיקת אדמו"ר הזקן

אדמו"ר הזקן בספרו שולחן ערוך פוסק כשיטת רבינו תם:

מתחילת השקיעה שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והוא כדי ג' מילין ורביע, שמתחלת השקיעה עד צאת ג' כוכבים הוא מהלך ד' מילין[2]

אך לאחר מכן בכותבו את פסקי הסידור חזר בו ופסק כהדעה הרווחת:

כי רבינו תם וסיעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים רב שרירא ורב האי בנו ואחריהם רבינו חננאל והרי"ף והרמב"ם והראב"ן... ומה גם כי דעת זו הוא נגד החוש ופליאה נשגבה.. ועוד יש פליאות עצומות מהחוש על דעת זו וגם ראיות רבות מסוגיות התלמוד לדעת הגאונים[3]

קהילות חסידיות רבות נוהגים בעקבות פסקו של אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך להחמיר במוצאי שבת כרבינו תם ולחכות זמן נוסף.

מנהג חב"ד

בחב"ד מקובל ש'פסקי הסידור' נכתב לאחר השולחן ערוך[4] וממילא פוסקים כפי האחרון, ולא כפי הנכתב בשולחן ערוך.

הערות שוליים

  1. מסכת שבת דף לה, א. תוס' ד"ה תרי
  2. סימן רס"א ס'ה'
  3. פסקי הסידור סדר הכנסת שבת
  4. ראה ליקוטי שיחות חלק י"א עמ 246