ביטול חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "בדיקת חמץ " ב־"בדיקת חמץ ") |
מ (החלפת טקסט – "גאוה " ב־"גאווה ") |
||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
== ביטול חמץ בתורת החסידות == | == ביטול חמץ בתורת החסידות == | ||
ביטול החמץ על פי [[חסידות]] ענינו הוא שבירת | ביטול החמץ על פי [[חסידות]] ענינו הוא שבירת ה[[גאווה]] בליבו של האדם, שהרי ה[[חמץ]] רומז ל[[גאווה]], ולכן ביטול החמץ רומז לשבירת הגאוה. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{פסח}} | {{פסח}} | ||
[[קטגוריה:פסח]] | [[קטגוריה:פסח]] | ||
גרסה מ־18:38, 9 באוגוסט 2016
בביטול החמץ אנו מבטלים את כל החמץ הנמצא ברשותינו לפני פסח, על מנת שלא לעבור על איסור חמץ בפסח.
ביטול החמץ הוא מדאורייתא, אך זמן הביטול הוא דרבנן.
את ביטול החמץ עורכים פעמיים לפני פסח, פעם אחת לאחר בדיקת חמץ בי"ג בניסן בערב (וביטול חמץ בזמן זה הוא תקנת חכמי הגמרא[1]), ופעם אחת לאחר ביעור חמץ בי"ד בניסן בבוקר, (וביטול זה הוסיפו בדורות האחרונים[2]).
נוסח הביטול
אך ישנם שינויים קלים בין הנוסחאות של שתי הפעמים בהם מבטלים את החמץ:
לאחר בדיקת חמץ אומרים: "כל חמירא וחמיעא דאכא ברשותי דלא חמיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".
ולאחר ביעור חמץ אומרים: "כל חמירא וחמיעא דאכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה דימעתיה ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".
והטעם לשינוי הוא מפני שבביטול שלאחר בדיקת חמץ לא מבטל את החמץ שמצניע למחר לאכול[3].
ביטול חמץ בתורת החסידות
ביטול החמץ על פי חסידות ענינו הוא שבירת הגאווה בליבו של האדם, שהרי החמץ רומז לגאווה, ולכן ביטול החמץ רומז לשבירת הגאוה.
הערות שוליים
- ↑ שו"ע אדמו"ר הזקן סתל"ב סי"ג.
- ↑ שם.
- ↑ ב"ח סתל"ד.