14,699
עריכות
שינויים
מ
החלפת טקסט – " ירושלים " ב־" ירושלים "
===רקע===
{{ערכים מורחבים|ערך=[[מלחמת ששת הימים]], [[מלחמת יום כיפור]]}}
[[מלחמת ששת הימים]] שהסתיימה בנצחון ישראלי מוחץ ([[תשכ"ז]]) באה לאחר תקופה ארוכה של מתיחות עצומה בארץ מפני המלחמה, הרבי היה היחיד שחזה את הניצחון ושלח מסרים מרגיעים לישראל. במהלך המלחמה שחררה ישראל את [[ירושלים ]] ואת החלק המערבי (הגדה המערבית) של ישראל שהיה בשליטה ירדנית, את רמת הגולן מהסורים וכבשה את חצי האי סיני מידי המצרים.
בסיום המלחמה החלו גורמים ישראלים לדבר על מוכנות להשיב את השטחים ששוחררו בתמורה לכינון שלום בין ישראל לאויביה. הצד הערבי סרב אך מיד החל במערכה דיפלומטית כבירה שמטרתה לאלץ את ישראל לסגת מהשטחים שכבשה ללא התחייבות ערבית. הרבי דיבר רבות על כך שהסיבה היחידה לכך היא שישראל הציעה בעצמה הצעה שהביאה את הערבים להכרה בכך שיוכלו להשיג את השטחים על ידי לחץ. הרבי הסביר שהדבר נובע מכך שיהודי מרגיש את עצמו נחות לעומת הגוי וחש צורך לרצותו, לעומת זאת לו הגוי היה רואה שהיהודי מתנהג ב"גאון יעקב" הגוי מבטל את עצמו בפני היהודי.
בשנת [[תשל"ז]] ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל לצורך דיונים על הסכם שלום{{הערה|דברי הרבי על ביקור סאדאת, במוצ"ש שבת פרשת ויצא תשל"ח, '''קראתי ואין עונה''' חלק א' עמ' 210 ואילך.}}. בתקופה שלאחר מכן החלו דיונים רבים על חתימת הסכם תמורת נסיגת צה"ל מסיני וכינון מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון ששוחררו במלחמת ששת הימים שבירתה ירושלים. בגין סרב להקמת מדינה פלסטינית אך הסכים לכונן אוטונומיה פלסטינית בחלקים משטחי יו"ש וסרב לחלק את ירושלים.
בתקופה ההיא דיבר הרבי רבות על כך שאסור להחזיר שטחים חיוניים לבטחון המדינה וביסס את עמדתו על השולחן ערוך בסימן שכ"ט{{הערה|הובא לעיל.}}. כמו כן אמר הרבי שבאם ישראל תתעקש על עמדותיה לא תהיה למצרים ברירה אלא להסכים משום שבתקופה ההיא סאדאת היה זקוק להסכם שלום על מנת להעלות את מעמדו במצרים. כמו כן דיבר הרבי על האיוולת שבויתור שטחים שיש בהם בארות נפט שיכולים לחזק בהרבה את מעמדה הצבאי והכלכלי של ישראל ומסירתם ללא תמורה{{הערה|הרבי דיבר על כך לאחר שכבר נמסרו הבארות, שיחת כ"ט אלול תש"מ, '''קראתי ואין עונה''' חלק ב', עמ' 96 ואילך, ח"י אלול תשמ"א, שם עמ' 145, ג' תמוז תשמ"ב, שם עמ' 233 ואילך.}}. בנוגע לתוכנית האטונומיה, טען הרבי, שעל ישראל לשלול את הרעיון משום שאטונומיה תהיה מנוף לדרישות פלסטיניות לכונן מדינה פלסטינית. כן טען הרבי שהוכח שכשעמדו בתוקף על עניין [[ירושלים ]] הצד השני ויתר כך יש לעשות גם בשאר הסעיפים{{הערה|'''קראתי ואין עונה''', חלק א', עמ' 375.}}. הרבי אמר שמקור כל ההתרפסויות הוא הנחותות העצמית ליד הגוי{{הערה| '''קראתי ואין עונה''', חלק א', עמ' 220 ואילך.}}.
לפועל, ראש הממשלה [[מנחם בגין]] חתם ב"קעמפ דייויד" (מעון נופש של נשיאי ארצות הברית) על הסכם מסירת סיני והסכים לכונן אוטונומיה פלסטינית, ההסכם חולק לשלבים בהם תיסוג ישראל מסיני. לפועל מצרים הפרה פעמים רבות את ההסכם{{הערה|על ההפרות הרבות של המצרים ראה '''שלום שלום ואין שלום''', [[שלום דובער וולפא]], [[תשמ"א]].}} כבר לאחר השלב הראשון כשלא כוננה עם ישראל יחסים רגילים (נורמליזציה) והכניסה כוחות רבים מהמסוכם לשטח סיני. בתקופה זאת קרא הרבי לעצור את ההסכם ולא להמשיך את יישומו. הרבי הזכיר פעמים רבות שגם כאן הסיבה לכך שישראל לא עוצרת את ההסכם אלא ממשיכה בנסיגתה בעוד הצד השני אינו נוקף אצבע לביצוע ההסכם נובעת גם כן מרגש הנחיתות של יהודים כלפי הגוי.
===הסכמים עם הפלסטינים===
לחתימת הסכמי קעמפ דייויד צורפה הצהרה בכתב של מנחם בגין המדגישה את כי [[ירושלים ]] תישאר בירת ישראל ועל הסכמתו לנהל משא ומתן על נתינת אוטונומיה לפלסטינים.
טיוטת ההסכם של בגין אומנם לא יושמה, אך שיחות על כינון אוטונומיה התחילו. התנועה הלאומית הפלסטינית ואש"ף לא השתתפו בשיחות ולמעשה התנגדו לתוכנית. התוכנית הוקפאה עם קבלת חוק היסוד [[ירושלים ]] בירת ישראל באב [[תש"מ]]{{הערה|1= החקיקה הושלמה ב-תש"ס.}}. רצח סאדאת עירער את התוכנית, והשיחות הופסקו סופית בעקבות פרוץ מלחמת לבנון ב-[[תשמ"ב]].
הרבי שלל את התכנית מכל וכל, וכן אמר שאף הדיבורים על משא ומתן בנושא גורמים להתגברות הטרור ומגבירים את הלחץ העולמי על ישראל. הרבי אמר שהתביעות הפלסטניות לא יסתכמו באוטונומיה אלא יתגברו ולאחר שתכונן אוטונומיה תעלה דרישה להקמת מדינה פלסטינית כשהמטרה הסופית היא מדינה פלסטינית על כל שטחי ארץ ישראל.