תחיית המתים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(לפעמים כתוב כאן כעין הערות התמימים)
שורה 12: שורה 12:


===זמנה===
===זמנה===
תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. ב[[זוהר]]{{הערה|זהר ח"א קלט, א. וראה ג"כ שם קלד, א.}} נאמר שהיא תהיה ארבעים שנה לאחר תחילת [[ימות המשיח]] וקיבוץ גלויות. אמנם, הרבי{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ"ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע"ש.}} מביא אפשרות שהיא תתקיים גם לפני כן.
תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי דעת הרמב"ם שתחיית המתים הוא חלק מ[[ימות המשיח]] הוא יהיה רק ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודמת לתחיית המתים ארבעים שנה.{{הערה|זהר ח"א קלט, א. וראה ג"כ שם קלד, א.}} אולם זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל, אמנם מדברי חז"ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: "לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח.{{הערה|התוועדויות תשנ"ב, חלק ב, (129).}} אמנם, הרבי התבטא כי למרות דברי הזהר יתכן לזרז את תחיית המתים על ידי [[לימוד התורה]]. {{הערה|התוועדויות חלק ג' ע' 297.}}
 
בכל אופן תתקיים תחיית המתים של צדיקים מיד בתחילת ימות המשיח, כמובן ממאמר [[חז"ל]]{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב. ראה [[דבר מלכות]] ש"פ וארא [[תשנ"ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש"הקיצו ורננו שוכני עפר" נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}: "משה ואהרן עמהם". והרבי{{הערה|שיחת ש"פ בחוקותי תשמ"ו בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ"ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} "ועמך כולם צדיקים".


===סדרה===
===סדרה===

גרסה מ־14:16, 7 בפברואר 2016

תחיית המתים היא מהטובות המובטחות לעם ישראל, שתתרחש משך זמן לאחר ביאת המשיח. האמונה בתחיית המתים היא אחת מעיקרי האמונה היהודית.

האמונה בתחיית המתים

האמונה בתחיית המתים נחשבת לאחת מי"ג עיקרי האמונה שמונה הרמב"ם, והכופר בה אין לו חלק לעולם הבא[1].

מקורה של האמונה בתחיית המתים בתורה, נדון באריכות בגמרא[2] תוך הבאת דרשות מפסוקים רבים.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

פרטי התחיה

באגרת קודש ארוכה[3] מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו בחז"ל, בקבלה ובחסידות:

זמנה

תחיית המתים תתרחש לאחר בנין בית המקדש השלישי ולאחר קיבוץ גלויות. לפי דעת הרמב"ם שתחיית המתים הוא חלק מימות המשיח הוא יהיה רק בתקופה השניה של ימות המשיח. בספר הזוהר מבואר שקיבוץ גלויות קודמת לתחיית המתים ארבעים שנה.[4] אולם זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל, אמנם מדברי חז"ל[5]: "לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח.[6] אמנם, הרבי התבטא כי למרות דברי הזהר יתכן לזרז את תחיית המתים על ידי לימוד התורה. [7]

סדרה

מתי ארץ ישראל חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ[8] ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים האבות[9]. ר' שמעון אומר מתי ארץ ישראל חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני חברון. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה צדיקים וחסידים[10].

צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם[11]. מארי תורה ואחר כך מארי מצוות[12]. ובמדרש נאמר[13] שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר אותיות האל"ף-בי"ת, אבל מי שיש בו מדת ענוה יעמוד תחלה.

אופנה

אותו הגוף עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה הקדוש ברוך הוא מרככו בטל התחיה, והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף[14].

המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם לבושים שבהם נקברו[15]. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה הקדוש ברוך הוא ירפא אותם[16].

נשמות שבאו בגלגול בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל גוף את חלק הנשמה שתוקן על ידו[17].

האנשים החיים בזמן תחיית המתים

ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.

הרס"ג[18] מביא שלושה דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס"ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.

באגרת קדשו[3] מכריע הרבי כדעת הזוהר[19], שהקדוש ברוך הוא ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק[20] "ואל עפר תשוב" שממנו לומדת הגמרא[21] שצדיקים חוזרים לעפרן "שעה אחת קודם תחיית המתים". אמנם, בשיחה מאוחרת יותר[22] קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת "ואל עפר תשוב" ברוחניות - על ידי הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהיה", ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.

יום הדין אחר תחיית המתים

שלש דעות בענין זה:

א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו [23]. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה[24]. - ג) דעת האריז"ל, וז"ל: ואם תאמר מאחר שעברו על הנשמה הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם[25]. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים[26] זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או יסורים לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהי' איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ"ל[27].

תוכנה ותכליתה של זמן התחייה

עיקר השכר ותכלית הבריאה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק[28]: "אשר אנכי מצווך היום לעשותם" דרשו חז"ל[29]: "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם". נחלקו הרמב"ן והרמב"ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד הרמב"ם טוען[30] שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב"ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף.[31] תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב"ן השלמרות שב'מחר' הכוונה הן לגן עדן והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה.[32]

תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה יושלם מטרת הבריאה שהיא כדברי המדרש[33]: "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". לפי שמצב העולם והנבראים יהיה בדרגה נעלית, שיהיו כלים לגילוי אלוקי.(זיכוך הנבראים בעולם העשיה יהיה ככלים דאצילות, שהם אלקות ממש.[34]) כמו כן גם דרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית.[35]

שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות לבורא העולם - תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה "דירה בתחתונים".[36]

גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו

דרגתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי בתכלית השלמות, שיתגלה אז עצמות א"ס כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש.[37] על זה נאמר:[38] "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" ופירש רש"י: 'לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו'. שעומק המשמעות בזה הוא שהגילוי לעתיד יהיה לא רק בלי הסתרים שמעלימים אלא גם שבגילוי גופא יבוא מעצמות ממש שלמעלה מכל גדר 'גילוי'.

הדיוק בלשון 'עצם' הוא לשלול את הגילויים. במושג גילוי בכלל קיימים כמה וכמה דרגות, עם זאת הגילוי להיותו התגלות אל דבר אחר שמחוץ לעצמו ואישיותו הוא אינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. כביאור לכך מובא המשל מכוחות הנפש, שלמרות היותם כוחות הנפש יש בהם דרגות ישנם כוחות ה"רחוקים" מעצם הנפש ויש שקרובים ועצמיים יותר, (ולדוגמא החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח הרצון שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). ולמרות זאת עצם הנפש ומהותה נעלית מכל הכוחות, שהוא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה.[39][40]

ולפי שהגילוי יהיה מעצמות א"ס עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד הקב"ה בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו בימות המשיח, על אף שיתגלה אז אור אין סוף בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר אור וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם.[41]

גילוי תענוגו של הקב"ה

ערך מורחב – עולם הבא

העולם הבא, יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה[42] ואינן חוזרים לעפרם[43] וקיימים לעולמים.

ראו גם

קישורים חיצונים

הרב מנחם מענדל הראל, סדרת מאמרים באתר חב"ד אינפו


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. וברש"י שם מוסיף, שאפילו המאמין בתחיית המתים אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה - "מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא".
  2. סנהדרין צ, ב ואילך.
  3. 3.0 3.1 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'.
  4. זהר ח"א קלט, א. וראה ג"כ שם קלד, א.
  5. יומא ה, ב.
  6. התוועדויות תשנ"ב, חלק ב, (129).
  7. התוועדויות חלק ג' ע' 297.
  8. ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג.
  9. זוהר חלק א' קיג, א.
  10. ספר אבקת רוכל ספר שני ח"ד.
  11. זהר שם קמ, א.
  12. שם קפב, א ובביאורי הזהר.
  13. הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.
  14. זוהר חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע"א.
  15. סנהדרין צ, ב. כתובות קיא, ב. ירושלמי כתובות פי"ב ה"ג. באגרת קודש הנ"ל מביא הרבי שיש דעות החולקות בדבר, ע"ש.
  16. מדרש רבה בראשית פרשה צ"ה. זוהר ח"א רג, ב. ח"ג צא, א. וראה שם ח"ב קצט, ב.
  17. זוהר ח"א קלא, א. תיקוני זוהר תיקון מ'. האריז"ל בשער הגלגולים הקדמה ד. ובאגרת קודש הנ"ל מבאר בזה באריכות שאין זה אומר שלכל אחד יהיה רק "חלק" פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים.
  18. בספר אמונות ודעות סוף מאמר ז'.
  19. חלק ב' קח, ב.
  20. בראשית ג, יט.
  21. שבת קנב, ב.
  22. ש"פ בשלח תשמ"ח (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא בדבר מלכות ש"פ תזריע מצורע תנש"א הערה 58.
  23. רמב"ן בספר הגמול ועוד.
  24. מהר"י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.
  25. עכ"ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי"ז.
  26. שם.
  27. בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ"ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).
  28. דברים ז, יא.
  29. מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש"י על הפסוק
  30. משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.
  31. שער הגמול קרוב לסופו.
  32. לקוטי תורה שלח מו, ד.
  33. מדרש תנחומא, נשא, טז.
  34. המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ"ג.
  35. תניא, פרק לו.
  36. אגרות קודש, חלק ב, אגרת ר.
  37. תניא פרק לו.
  38. ישעיה ל, כ.
  39. אגרות קודש - אדמו"ר חלק ב אגרת ר'.
  40. ביאורי הרי"כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.
  41. המשך תער"ב חלק ב עמוד תשע"ט ואילך.
  42. ברכות יז, א.
  43. סנהדרין צב, א.