חיים אליעזר גורביץ – הבדלי גרסאות

החסיד הרב '''חיים אליעזר גורביץ''' נולד לאביו ר’ מענדל-דוד גורביץ בשנת [[תרס"ב]] בקאליסק. אביו, ר’ מענדל דוד היה מיוחס לשל”ה הקדוש, והוא עצמו היה דמות בולטת בקרב ה[[חסיד|חסידים]].  

גאון גדול בנגלה היה ר’ אליעזר, מכיריו מעידים כי הוא ידע את הש”ס על-פה לרוחב ולעומק. הוא היה מטובי התלמידים בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. במשך שנים מספר שימש ר’ אליעזר כמשגיח בנגלה בישיבה על פי מינויו של מייסד ונשיא הישיבה כ”ק [[אדמו"ר הרש"ב]] ובנו מנהל הישיבה, כ”ק [[אדמו"ר הריי"צ]].  

דמותו של ר’ אליעזר חרותה עד היום בקרב תלמידיו. תלמידו יואל מיכלין מספר כיצד היה מגיע לביתו ולומד עמו גמרא ותנ”ך. מלבד השיעור הרגיל הוא היה מחזק ומעודד להמשיך לשמור על המורשת{{כלומר}} גם כשהמצב מסביב קשה. “גם בשנים מאוחרות יותר הוא היה משוחח עמי ומחזק להמשיך לשמור בכל מחיר. הוא נתן לי את הדחיפה להיות יהודי כמו שצריך. הוא ישב ודיבר על ליבי לשמור על קיום המצוות. הוא בעצם נתן לי את היסוד בחיים”.  

באחד הימים הגיעו פקידים אליו הביתה ואמרו לו שאם לא ישלח את הילד לבית הספר ככל הילדים ברוסיה הם יקחו אותו ממנו בכח ויעבירו אותו למוסד. מאז הלך שלום בער אל בית-הספר, אולם ב[[שבת|שבתות]] וחגים נעדר בקביעות מהלימודים, בתרצו זאת בתירוצים שונים. כך נמשכו הדברים עד שמורה יהודיה גילתה את הסוד, ומאז נאלץ להגיע גם בשבתות לבית ספר. “אבא עודד אותי לעשות הכל כדי לא לכתוב בבית ספר; הוא הסביר לי כי הגם שאני לומד בשבת, אבל כשאני מסיים את הלימודים עלי לנהוג כבשבת רגילה”, מספר בנו.  

בזמן מלחמת העולם השניה גוייס ר’ חיים אליעזר לצבא הרוסי ולמזלו נשלח לעיר אופא שבאוראל, שם הפקידו אותו לשמור על תחנת חשמל האזורית. ר’ אליעזר שהה שם במשך ארבע שנים, כמעט בכל תקופת המלחמה. “בארץ מתגוררים כיום יהודים - מספר ר’ שלום בער - שהכירו את אבא באותם ימים ששהה באופא. הם סיפרו לי שבכל שבת אבא הלך מתחנת החשמל עד בית הכנסת, מרחק הליכה של שלוש שעות כל צד. בהיותו שם ניהל בפועל את המנין ואף היה ניגש לפני העמוד. אגב, אבא היה בעל תפילה מופלא, קולו ערב וסילסוליו נעימים”.  

לפני [[חג הפסח]] שימש כמשגיח במאפיית מצות פרטית שהתקיימה במוסקווה. הוא הלך לשם מתוך אחריות, על אף שסבל שם מאד. עבדו שם פועלים שלא בדיוק היה אכפת להם מעניני הלכה וכשרות; הם קיבלו את משכורתם לפי מה כמות המצות שאפו, כך שהתגלעו ביניהם חילוקי דעות באופן תדיר. באותם ימים הוא היה עוזב את הבית בשש בבוקר וחוזר באחת בלילה עייף ורצוץ. בכל לילה היה שואל את עצמו בכאב-לב ‘מדוע בכלל נכנסתי לעניין הזה?’”

בשנת [[תשל"ב]] אמר ר' אליעזר לבנו כי הגיע הזמן לעזוב את רוסיה. את אישור היציאה עצמו קיבלו ב[[פורים]] אותה שנה, ו”יציאת מצרים” היתה בפועל ביום י"א ניסן בשנת [[תשל"ב]].  

בערב חג הפסח תשל”ב הגיע ל[[ארץ ישראל]] ושוכן במעון העולים שב[[כפר חב"ד]]. הקשיים היו רבים, השיתוק לא היה קל. תשעה חודשים לאחר בואו לארץ נפטר ר' אליעזר, ביום ז’ בכסלו תשל”ג, ונקבר בהר הזיתים”.