מים התחתונים: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (התחלתי לפשט ונמאס לי באמצע) |
כתית למאור (שיחה | תרומות) (המשך תיקון) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
ביום השני ל[[בריאת העולם]], חילק [[הקב"ה]] את ה[[מים]] שב[[עולם]] ל[[שמים]] ו[[ים|ימים]], מהם נוצרו ה[[מים העליונים]] וה'''מים התחתונים'''. | ביום השני ל[[בריאת העולם]], חילק [[הקב"ה]] את ה[[מים]] שב[[עולם]] ל[[שמים]] ו[[ים|ימים]], מהם נוצרו ה[[מים העליונים]] וה'''מים התחתונים'''. | ||
ב[[תיקוני זהר]]{{הערה|תיקון ה' (יט, ב).}} נאמר על המים התחתונים: {{ציטוטון|מים תחתונים אינון בוכין ואמרין: אנן בעינן למהוי קדם מלכא}} | ב[[תיקוני זהר]]{{הערה|תיקון ה' (יט, ב).}} נאמר על המים התחתונים: {{ציטוטון|מים תחתונים אינון בוכין ואמרין: אנן בעינן למהוי קדם מלכא}}. (=המים התחתונים בוכים ואומרים: אנו רוצים להיות לפני המלך הקב"ה). | ||
==השתוקקות המים למצווה== | ==השתוקקות המים למצווה== | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
[[הרבי]] מסביר למה בזמן שאיבת המים הייתה שמחה גדולה יותר ממליחת הקורבנות: | [[הרבי]] מסביר למה בזמן שאיבת המים הייתה שמחה גדולה יותר ממליחת הקורבנות: | ||
{{ציטוט|תוכן=כי, אין במלח אלא התחלת התיקון, דאינם אלא תולדות המים ולא המים עצמם. וגמר ושלימות התיקון הוא בניסוך המים כמו שהם בלא שינוי. ועושין שמחה בגמרו של תיקון, כמובן.|מרכאות=כן}} | {{ציטוט|תוכן=כי, אין במלח אלא התחלת התיקון, דאינם אלא תולדות המים ולא המים עצמם. וגמר ושלימות התיקון הוא בניסוך המים כמו שהם בלא שינוי. ועושין שמחה בגמרו של תיקון, כמובן.|מרכאות=כן}}. | ||
כלומר, שמבין ב' מצוות אלו, המליחה לא נעשית במים עצמם אלא בדבר שיוצא מן המים, ולכן לא שמחים כל כך, שהרי זה לא גמר הבירור של המים, אלא רק דבר שמגיע מן המים. אבל בסוכות שמנסכים את המים בעצמם, הרי נשלם הבירור במים עצמם, וממילא המים שמחים ששבו לפני הקב"ה, ובזה אנו שמחים יחד איתם. | |||
===אופן עשיית המצווה=== | ===אופן עשיית המצווה=== | ||
את המים היו שואבים ממעיין{{הערה|דווקא מעיין, כיוון שגמרא מוסבר שמי המעיין מגיעים ממי הגשמים, המחלחלים בעובי האדמה. אחרי שהגיעו לעומק התהום, עולים מ"גידי האדמה" | את המים היו שואבים ממעיין{{הערה|דווקא מעיין, כיוון שגמרא מוסבר שמי המעיין מגיעים ממי הגשמים, המחלחלים בעובי האדמה. אחרי שהגיעו לעומק התהום, עולים מ"גידי האדמה" (כלומר, דרך שכבות הקרקע השונות), ובעת המעבר ב"מיצר" דגידי האדמה, מזדככים המים ומקבלים את המעלות שישנם במי מעין – "מים חיים".}}. | ||
ונמצא, שניסוך המים מורה על הנתינת כח מלמעלה לבטל את ההבדלה שבין מים תחתונים לעליונים, בין גשמיות לרוחניות, וזאת כיון, שמיד כשנעשתה הבדלה זו – הי' הענין ד"(מחצתי ו)אני ארפא", היינו, שניתנה גם הרפואה לזה, שיוכלו לחבר התחתונים והעליונים (גשמיות ורוחניות), ועד ש"מים תחתונים" יוכלו להגיע למעלה יותר מכפי שהיו מצד עצמם בתחילת הבריאה, קודם ההבדלה" | ונמצא, שניסוך המים מורה על הנתינת כח מלמעלה לבטל את ההבדלה שבין מים תחתונים לעליונים, בין גשמיות לרוחניות, וזאת כיון, שמיד כשנעשתה הבדלה זו - בבריאת העולם – הי' הענין ד"(מחצתי ו)אני ארפא", היינו, שניתנה גם הרפואה לזה עוד קודם לזה - שהרי קדמה תורה לעולם, ועוד קודם שנברא העולם, היתה מצווה זו שנותנת כח בכדי שיוכלו לחבר התחתונים והעליונים (גשמיות ורוחניות), ועד ש"מים תחתונים" יוכלו להגיע למעלה יותר מכפי שהיו מצד עצמם בתחילת הבריאה, קודם ההבדלה". | ||
==קיום המצוות== | ==קיום המצוות== | ||
גרסה מ־01:17, 15 באפריל 2013
|
יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח בצורה תורנית ובשפה גבוהה מידי, וקשה להבנה לקהל הרחב. | ||
| יש להוסיף מבוא אינטואיטיבי שיסביר את הרעיונות והמושגים בצורה פשוטה יותר, רצוי בליווי דוגמאות. אם אתם סבורים כי הערך אינו ברור דיו או שיש נקודה שאינכם מבינים בו, ציינו זאת בדף השיחה שלו. יש לציין כי ערכים רבים המסבירים מושגים בחסידות מצריכים רקע מוקדם. | |||
ביום השני לבריאת העולם, חילק הקב"ה את המים שבעולם לשמים וימים, מהם נוצרו המים העליונים והמים התחתונים.
בתיקוני זהר[1] נאמר על המים התחתונים: "מים תחתונים אינון בוכין ואמרין: אנן בעינן למהוי קדם מלכא". (=המים התחתונים בוכים ואומרים: אנו רוצים להיות לפני המלך הקב"ה).
השתוקקות המים למצווה
קודם שהפריד הקב"ה את המים, וחילקם לשתיים, היו המים - רוחניים. הבעל שם טוב מסביר את האימרה המובאת בתיקוני הזוהר:
כל המעינות, הנה מן היום אשר הקב"ה הבדיל בין מים למים, הנה המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא, (כלומר:) שיעשו בהם ועל ידם דבר שבקדושה, כמו רחיצת ידים קודם התפלה, טבילת מצוה, טבילת טהרה לתפלה ולתורה, נטילת ידים עם ברכה בהזכרת שם שמים, מים לשתיה ומברכין עליהם לפניהם ולאחריהם.
מאז ברא הקב"ה את המים, והבדיל בין מים למים, הנה מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא להיות תשמישי מצוה ותשמישי קדושה וטהרה, ובכייתם הלזו של המעיינות יכולה להמשך מאות ואלפים בשנים עד אשר אחד היהודים עובר עליהם ורוחץ ידיו ומברך על נטילת ידים, או שותה לצמאו ומברך תחלה וסוף.
אופן ירידת המים
בתורת החסידות מובא[2] משל מחבית שהיו בה שמרים מעורבים ביין. וכאשר מפרידים את השמרים מהיין, היין נעשה צלול יותר, והשמרים נעשים גסים יותר.
הנמשל הוא בהפרדת המים העליונים מהתחתונים: כאשר המים היו מעורבים, הייתה מציאות מסויימת, אך לאחר ההפרדה, המים העליונים נעשו "דקים" ו"עדינים" יותר, והמים התחתונים ירדו ונתגשמו, ונהפכו למציאות של מים גשמיים, ועד שיכולים להצמיח תענוג גשמישגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: ציטוטון וגם 2=מצמיחים כל מיני תענוג.}}.
בבית המקדש
בבית המקדש נעשו שתי עניינים בגלל בכיית המים:
- בחג הסוכות היו מנסכים מים על גבי המזבח[3], ובעת שאיבת המים היו שמחים שמחה גדולה (שמחת בית השואבה).
הרבי מסביר למה בזמן שאיבת המים הייתה שמחה גדולה יותר ממליחת הקורבנות:
כי, אין במלח אלא התחלת התיקון, דאינם אלא תולדות המים ולא המים עצמם. וגמר ושלימות התיקון הוא בניסוך המים כמו שהם בלא שינוי. ועושין שמחה בגמרו של תיקון, כמובן.
.
כלומר, שמבין ב' מצוות אלו, המליחה לא נעשית במים עצמם אלא בדבר שיוצא מן המים, ולכן לא שמחים כל כך, שהרי זה לא גמר הבירור של המים, אלא רק דבר שמגיע מן המים. אבל בסוכות שמנסכים את המים בעצמם, הרי נשלם הבירור במים עצמם, וממילא המים שמחים ששבו לפני הקב"ה, ובזה אנו שמחים יחד איתם.
אופן עשיית המצווה
את המים היו שואבים ממעיין[4].
ונמצא, שניסוך המים מורה על הנתינת כח מלמעלה לבטל את ההבדלה שבין מים תחתונים לעליונים, בין גשמיות לרוחניות, וזאת כיון, שמיד כשנעשתה הבדלה זו - בבריאת העולם – הי' הענין ד"(מחצתי ו)אני ארפא", היינו, שניתנה גם הרפואה לזה עוד קודם לזה - שהרי קדמה תורה לעולם, ועוד קודם שנברא העולם, היתה מצווה זו שנותנת כח בכדי שיוכלו לחבר התחתונים והעליונים (גשמיות ורוחניות), ועד ש"מים תחתונים" יוכלו להגיע למעלה יותר מכפי שהיו מצד עצמם בתחילת הבריאה, קודם ההבדלה".
קיום המצוות
מים תחתונים נקראים סוף מעשה, דהיינו, קיום המצות בגשמיות בפועל ממש, שהם בבחי' מלכותך מלכות כל עולמים. אבל מכל זאת (אף שירדו למטה), מלכותך כתיב (בכינוי ך', כלומר, שלך). ששרשם הוא מבחי' מים העליונים שהם בחי' מלכותו של א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו כביכול רק שנמשך למטה להיות מלכות כל העולמים ומים התחתונים[כלומר?]
אותיות הדיבור
מים התחתונים הם אותיות הדיבור, וכאשר מדברים בהם דיבורי חולין וכו' אזי הם בוכים שרוצים הם להיות קמיה מלכא, כלומר, שידברו בהם דברי תורה וקדושה, ואזי יתעלו קמיה מלכא[כלומר?].
"ובזה שמעלה ניצוצות הקדושה, שהם האותיות, עושה נחת רוח גדול ליוצרו"[כלומר?].
בסדר ההשתלשלות
מים העליונים נקראים עלמא דאתכסיא - שכל הברואים שבים בטילים אליו. אך מים התחתונים הם נאלצים לקבל את חיותם מעלמא דאתגליא, ולכן הם זועקים שזהו היפך מציאותם לקבל מבחינת יבשה[כלומר?].
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ תיקון ה' (יט, ב).
- ↑ לקוטי תורה שלח דף מב, עמ' ב'.
- ↑ מקור הדברים נלמד בגמרא מיתור של אותיות בפרשת הקרבנות.
- ↑ דווקא מעיין, כיוון שגמרא מוסבר שמי המעיין מגיעים ממי הגשמים, המחלחלים בעובי האדמה. אחרי שהגיעו לעומק התהום, עולים מ"גידי האדמה" (כלומר, דרך שכבות הקרקע השונות), ובעת המעבר ב"מיצר" דגידי האדמה, מזדככים המים ומקבלים את המעלות שישנם במי מעין – "מים חיים".