ספירת הדעת: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 153 בתים ,  7 ביולי 2011
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 9: שורה 9:
ספירת הדעת תפקידה לקשר ולגשר בין הפעם של העולם השכל (ספירות חכמה ובינה) לבין עולם הרגש (ספירות חסד, גבורה ותפארת). פעולתה של ספירת הדעת היא באמצעות התבוננות וחזרה על המסקנות הברורות שהתקבל מספירת הבניה. אין ספירת הדעת מוסיפה נופח שכלי, אלא רק מעמיקה את ההתחברות האישית לרעיון וקישור לעולם הרגש לפעול בהתאם לשכל. הדבר משול לידיעת האדם את מציאותו העצמית של נפשו, למרות שאף פעם לא ראה אותה. כך גם ספירת הדעת תפקידה לאמת בחוויה האישית את המסקנות השכליות{{הערה|[[דרך מצוותיך (ספר)|דרך מצוותיך]], ע' פ'.}}
ספירת הדעת תפקידה לקשר ולגשר בין הפעם של העולם השכל (ספירות חכמה ובינה) לבין עולם הרגש (ספירות חסד, גבורה ותפארת). פעולתה של ספירת הדעת היא באמצעות התבוננות וחזרה על המסקנות הברורות שהתקבל מספירת הבניה. אין ספירת הדעת מוסיפה נופח שכלי, אלא רק מעמיקה את ההתחברות האישית לרעיון וקישור לעולם הרגש לפעול בהתאם לשכל. הדבר משול לידיעת האדם את מציאותו העצמית של נפשו, למרות שאף פעם לא ראה אותה. כך גם ספירת הדעת תפקידה לאמת בחוויה האישית את המסקנות השכליות{{הערה|[[דרך מצוותיך (ספר)|דרך מצוותיך]], ע' פ'.}}


מקור המילה 'דעת' הוא מלשון הכתוב "והאדם '''ידע''' את חוה אשתו" שהוא ההתחברות וההתקשרות, (בפסוק: בין אדם לחוה).
משמעות המילה '''דעת''' הוא כמו בפסוק "והאדם ידע את חוה אשתו", כלומר שהוא התקשר והתחבר איתה, כך גם מטרת ספירת הדעת לחבר בין השכל והרגש על להולדת המידות{{הערה|[[ספר התניא]], [[ליקוטי אמרים - פרק ג']].}}.


הדעת נמשכת מחכמה ובינה, כלומר שלאחר הבנת דבר ההשכלה על ידי הכוחות [[חכמה]] ו[[בינה]] מגיעה האדם ל'דעת' לחיבור אל דבר השכל אותו הוא משכיל. ב[[ליקוטי אמרים - פרק ג'|פרק ג' בתניא]] מבואר כי על ידי שהאדם משתמש בכח החכמה שבמוחו ומוציאו מהכח אל הפועל, על ידי הבינה, כשמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו, אז בא לכח הדעת שהוא מלשון התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ואינו מסיח דעתו.
הדעת נמשכת מחכמה ובינה, כלומר שלאחר הבנת דבר ההשכלה על ידי הכוחות [[חכמה]] ו[[בינה]] מגיעה האדם ל'דעת' לחיבור אל דבר השכל אותו הוא משכיל. ב[[ליקוטי אמרים - פרק ג'|פרק ג' בתניא]] מבואר כי על ידי שהאדם משתמש בכח החכמה שבמוחו ומוציאו מהכח אל הפועל, על ידי הבינה, כשמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו, אז בא לכח הדעת שהוא מלשון התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ואינו מסיח דעתו.