==בגמרא==
במסכת זבחים {{הערה|כב א}} מתייחסת הגמרא לכשרותו של טיט הנידוק לגבי [[מקווה]], [[נטילת ידיים]], ורחצת הכהנים ממימי ה[[כיור]], וקובעת כי יש לחלק בין שני דרגות הסמיכות של הטיט: אם הטיט סמיך כל כך, עד שבעלי חיים (כגון [[פרה]] - הדוגמא המובאת בגמרא) אינה שוחה ושותה מתוכו הוא פסול לכל שלושת העניינים הנזכרים. ואם הטיט אינו סמיך, אלא הוא מימי בדרגה שכאשר [[פרה]] רואה אותו היא אינה מהססת להרכין את ראשה ולשתות ממימיו, הוא נחשב כמים, וניתן לצרף אותו לשיעור ארבעים [[סאה]] של מקווה, או לשיעור [[רביעית]] של נטילת ידיים, וכן לשיעור המים שאמור להיות בכיור - כדי נטילת ארבעה [[כהן|כהנים]].
==בהלכה הפסוקה==[[אדמו"ר הצמח צדק]] דן בשו"ת{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/zz/shut/2/177/1.htm סימן קעה]}}, בענין מקווה שיש חור בתחתית כותלו לכיוון מקווה אחר, באופן שלאחר מספר שעות חלק גדול ממימי המקווה עתידים לצאת ממנו ולהכנס למקווה השניה, האם יש להחשיב את כל המים שעתידים לצאת כ"זוחלין", והוא קובע כי הדבר תלוי במחלוקת הראשונים האמורה. לפי רבינו שמשון - המקווה יהיה פסול כיון שהטבילה היא גם במים הפסולים שעתידים לצאת, ולפי הרא"ש כל עוד המים לא יצאו ממנו - הם כשרים. את שיטת הרא"ש הוא מסביר גם באופן דומה, בכך שיש לדמות את המים הזוחלין לטיט הנירוק, שממנו לומדים שלמרות שהטיט הנירוק אינו נחשב למים באופן גמור, הרי שאפשר לצרפו למקווה. אם כן אפשר לצרף את המים הזוחלין שבמקווה, למרות שהם פסולים מכיון שעתידים לצאת ממנו. אבל אם רוב מימי המקווה עתידים לצאת ממנו, בצורה כזאת המקווה פסול. ולכן הוא ממליץ לעשות חור בגודל "כשפופורת הנוד" (שיש בו מקום לשני אצבעות מכל כיוון של החור) שיגרום לכך ששני המקוואות יחשבו כאחד, וממילא הזחילה בין אחד לשני לא יחשב כ"זוחלין".
{{הערות שוליים}}