6,031
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
'''תל אביב-יפו''' היא עיר במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודלה ב[[ארץ ישראל]] ומתגוררים בה כחצי מליון איש (נכון לשנת [[תשע"ו]]). נוסדה בשנת [[תרס"ט]] כפרבר לעיר [[יפו]].
==תל אביב החסידית==
אין כמעט "חצר" חסידית חשובה שפעלה בפולין ובגליציה שלא היתה לה "נציגות" בתל אביב ואין כמעט סביבה בעיר שלא נכח בה אדמו"ר חסידי ושלא הדהדו בה בימי שבת וחגים קולות התפילה והניגונים החסידיים שבקעו מה"שטיבל" המקומי.
במיוחד קסמה תל אביב לאדמו"רים משושלת חסידות רוז'ין, שעד לפרוץ מלחמת העולם השנייה היתה מהגדולות והמרכזיות במזרח אירופה. האדמו"ר מהוסיאטין, רבי יעקב פרידמן, עלה לארץ ישראל בשנות ה-הצדיקס' התגורר ברחוב ביאליק. הוא נודע בזמנו כצדיק ורבים שיחרו לפתחו.
האדמו"ר מסדיגורה, רבי אברהם יעקב, הקים חצר חסידית ברחוב אחד העם פינת נחמני. הוא היה מקובל כאיש אציל, בעל חזות מרשימה שנהג לצעוד לבדו ברחוב. לא הרחק, בפינת בצלאל יפה, היה בית מדרשו של האדמו"ר מפשימישל, רבי מרדכי שלום יוסף, שנהג לשבת במרפסת דירתו הפונה לרחוב וללמוד גמרא.
האדמו"ר מאוז'רוב, רבי משה יחיאל, התגורר בקומה הראשונה של בניין דירות בשדרות רוטשילד ליד החשמונאים שבה גם פעל בית התפילה שלו. היה מפורסם כגדול בתורה ונודע בזכות חיבורו "אש דת" - שמונה כרכים של ספר תורני חשוב.
בדרום תל אביב פעל האדמו"ר ממודזיץ, רבי שמואל אליהו, שעבר לבית מדרש מפואר שחסידיו בנו עבורו ברחוב דיזנגוף. הוא היה נודע כמחבר ניגונים חסידיים. ברחוב מוהליבר התקיימה חצר חסידית מפורסמת בהנהגת האדמו"ר מללוב, רבי משה מרדכי בידרמן. הרבי היה נודע כצדיק וסגפן.
ברחוב לילינבלום פעלה חצרו של האדמו"ר מוויז'ניץ, רבי חיים מאיר האגר, שנודע כמחבר ניגונים חסידיים. ל"שולחן" שערך מדי ליל שישי נהרו בזמנו מאות חסידים כדי לשמוע את תפילתו וניגוניו. האדמו"ר עקר מתל אביב והקים שיכון חסידי גדול בבני ברק. גם האדמו"ר מנדברונה, שהנהיג שנים אחדות חצר חסידית בגבול יפו-תל אביב, עבר לבני ברק.
בתל אביב פעלו גם אדמו"רים פחות ידועים בציבור הרחב, בהם האדמו"רים מבויאן, בוהוש, קוידנוב, סלונים, סטריקוב וטשורטקוב. לכל אחד מהאדמו"רים האלה היה "שטיבל" חסידי שעם מתפלליו נמנו גם שכנים יהודים דתיים שלא היו חסידים.
מי שהעצים את מעמדה של תל אביב כמרכז של החסידות היה רבי אהרן רוקח, האדמו"ר מבעלזא, שבא לארץ ישראל בשנת תש"ד. הוא הדהים את מקורביו כאשר סירב בתקיפות להשתכן בדירה שהוכנה בעבורו בירושלים. הוא התעקש להתגורר בתל אביב, שאותה כינה "עיר הקודש". האדמו"ר מבעלזא נמנע מלגלות את המניעים לרצונו לגור בתל אביב והסביר זאת כ"טעם כמוס". מקורביו טענו כי האדמו"ר העדיף את תל אביב משום שאין בתחומיה כנסיות.
האדמו"ר רבי אהרן רוקח קבע מושבו בבניין ברחוב אחד העם 63, שהפך למרכז חסידי סואן ומוקד משיכה לאלפי חסידים ויהודים שנהרו לבית מדרשו וביקשו לקבל את ברכתו של האדמו"ר הישיש.
האדמו"ר והמנהיג החסידי הבולט שהעדיף את ירושלים כמשכן לחצרו הגדולה היה האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלטר (שמת בחג השבועות תש"ח). אבל הרוב הגדול של חסידי גור שהיגרו לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה השתקעו בתל אביב.
==700 בתי תפילה==
לפי הערכה, בשנות היו"ד'ס והכף'ס פעלו בתל אביב כ-700 בתי תפילה, בהם עשרות בתי תפילה חסידיים "שטיבלעך". רק לחסידי גור היו בשנים אלה למעלה מעשרה בתי תפילה ברחבי תל אביב. מהם נותרו כיום כארבעה.
"בית החסידים" הראשון של חסידי גור בתל אביב הוקם על ידי ר' יעקב מרדכי שוירץ לפני כשבעים שנה. ה"שטיבל" פעל תחילה בחדר קטן ברחוב גינזבורג במרכז העיר ועבר לרחוב אחד העם 65. בתקופת השיא של בית החסידים באחד העם התפללו בו כ-300 חסידים ושנים רבות נודעה הכתובת "אחד העם 65" בקרב חסידי גור ככתובת של מעוז חסידי פורח ומודל-חיקוי לבתי תפילה חסידיים. ה"שטיבל" התקיים בבניין הישן באחד העם עד שהבניין נמכר ונהרס ובמקומו נבנה בניין מגורים חדש.
העבר החסידי הזה של העיר הצטיין בסובלנות הדדית ודו-קיום מוקפד. לא זכורה מהימים ההם שום תקרית או התפרצות של גילויי עוינות בין חסידים ללא דתיים.
==קהילת חב"ד==
קהילת חב"ד בעיר, נחשבה לאחת החשובות והגדולות בארץ. עד להקמת [[כפר חב"ד]] בשנת תש"ט, התרכזו חסידי חב"ד (בעיקר) בערים תל אביב וירושלים ורמת- גן. בתל אביב, היה ריכוז גדול של חסידים שעלו באותן שנים מברית המועצות, והיו בקשר הדוק עם [[אדמו"ר הריי"צ]].