הסדר בדרך כלל היה, שביום ראשון בלילה התחיל ר' סימון לכתוב את השיחה. ביום שלישי בערב היה מסיים את כתיבת השיחה, ובערך בשעה 10, לפני שהרבי הלך לביתו, היו מוסרים את השיחה באמצעות המזכיר שהיה נכנס אחרון לחדרו של הרבי. את השיחה לקח הרבי לביתו, שם היה עובד עליה, ובבוקר קיבל ר' סימון את ההגהות.
ב[[בשנת תשמ"ח]]החל הרבי להתוועד בכל שבת ובמקביל להגיה את התוועדות השבת, בעקבות כך נוצרה מתיחות בין "ועד הנחות התמימים" שהכניסו להגהה הנחה שנכתבה בשפת האידיש (על מנת לפרסמה בעיתון "דער אלגעמיינער ז'ורנאל") לבין ועד הנחות בלה"ק שהכניסו הנחה שנכתבה בלה"ק(על מנת לפרסמה בעיתון "כפר חב"ד"), כאשר וכך נוצר מצב שהיו שבתות שבהם הגיה הרבי היה בביתאת שתי ההנחות, היו מביאים הרבי עצמו התבטא שאינו מרוצה מאופן ההתנהלות וביקש משני הצדדים שיגיעו להסדר כדי שלא יצטרך בכל שבוע להגיה את שתי ההנחות, לאחר תקופה התדיינו הארגונים הנ"ל בבית דין שפסק פשרה שלפיה בשבת אחת תוכנס הנחה בלה"ק ובשבוע שלאחריו בלה"ק וכן הלאה. בשנת תשמ"ח (לאחרי פטירת הרבנית) בה שהה הרבי בביתו נמסרה השיחה למזכיר הרב [[יהודה לייב גרונר]] ע"י המזכיר הריל"ג או ל ע"י ה[[משב"ק]] הרב [[שלום דובער גנזבורג]], ובדרך כלל בשלוש בשעה שלוש בלילה היה הרבי מוסר את ההגהות למשב"ק על ידי המזכיר על מנת לשבצם בשיחה.
==תשמ"ט והלאה==