1,369
עריכות
שינויים
←היסטוריה: איחוד עם ייסוד כפר חב"ד
== היסטוריה ==
[[תמונה:כפר חבד תשט.jpg|left|thumb|250px|חסידים משתלמים בעבודה חקלאית, חצי שנה לאחר יסוד הכפר, [[אלול]] [[תש"ט]].]]
להקמת כפר חב"ד קדמה יזמה להקמת ישוב חב"די שהחלה בשנת [[תש"ד]], אז הציע הרב [[אליעזר קרסיק]] להקים ישוב בו יגורו חסידי חב"ד, שיפתחו מפעלים ויעבדו בחקלאות ועל ידי הרווחים יממנו את המוסדות שיוקמו בישוב.
בראשית ימיו של הכפר, רוב תושבי הכפר עסקו בענפי חקלאות שונים כגידול בעלי חיים, עופות, ירקות שונים ועוד. במשך השנים, עם התקדמות הטכנלוגיה, ננטשה אט אט עבודת החקלאות בכפר חב"ד ונכון להיום נשארה חקלאות מצומצמת בכפר.
====רעיון ההקמה====
בכ"ח [[סיוון]] [[תש"ד]] - חמש שנים לפני [[יציאת רוסיה תש"ו|העלייה המסיבית]] של חסידי חב"ד שנמלטו מרוסיה - הציע הרב [[אליעזר קרסיק]] לרבי הריי"צ, במכתב שהופץ גם בין החסידים, להקים משק או קריה חב"דית.
כעבור כחצי שנה, בכ"ט אדר [[תש"ה]], פנה שוב אל הרבי הריי"צ, וכתב שבארץ הקודש ישנם עשרות חסידי חב"ד, אולם משום שהם מפוזרים יכולת השפעתם חלשה. ולכן כדאי להקים קרן חב"דית שמטרתה תהיה לסייע בסידור בוגרי ישיבות חב"ד בארץ הקודש, כשהמימון לקרן יגיע ממגביות שייערכו במקביל, הן בארץ והן ב[[ארצות הברית]].
כמו כן יש צורך לעבד תוכנית מפורטת מאופני הבניינים של בתי חרושת ומשקים וכדומה שיתאימו לסידור את כל הנצרכים מאנ"ש. אך לכל לראש, מציע הרב קרסיק, יש צורך ברכישת שטח קרקע שיתאים להתיישבות של מאות משפחות, ומקום זה יהיה מרכז למוסדות הרוחניים כמו ישיבה וגם בנייני בתי חרושת ראשונים.
הרב קרסיק כתב לרבי את הטעמים להצעתו:
א. אין אצלנו עדיין די כוחות אנושיים להתפשט בהרבה מקומות. ב. בריכוז של כוחותינו במקום מיוחד נהיה חופשיים מהשפעות וגורמי חוץ. ג. כשנתרכז במקום אחד נחזק איש את רעהו. ד. באופן כזה יוקטן באופן ניכר התקציב הכספי, ראשית מפני הריכוז, ושנית מפני הוזלת הקרקע הנצרכת לזה (כי ברכישת מקום בלתי מיושב עדיין, יעלה הקרקע לשליש ולרביע מהמחירים שבמקום מיושב). ה. בזה התבלט באופן ניכר אופני הפעולות שלנו בפנים הארץ ובחוץ לארץ".
את מכתבו מסיים הרב קרסיק, כי התנאי הראשון המובן מאליו להקמת הישוב החב"די הוא הסכמתו של הרבי.
זמן מה לאחר מכן נסתיימה מלחמת העולם הראשונה, וחסידים רבים יצאו ב[[יציאת רוסיה תש"ו|בריחה הגדולה]]. עובדה שזירזה את תוכניתו של הרב קרסיק, שפנה אל חברי [[תל אביב|קהילת חב"ד בתל אביב]] בבקשת סיוע.
בחודש תשרי ה'תש"ח נסע הרב קרסיק אל הרבי הריי"צ, ושטח בפניו את תוכניתו לפרטיה.
[[קובץ:מכתב הרבי הרייצ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מכתב [[הרבי הריי"צ]] לעולים הראשונים לישוב, כשהוא מצרף את מכתבו ל[[ספר תורה]] מיוחד שנשלח ללוות אותם]]
====ה[[יחידות]] של מר שז"ר====
[[קובץ:שזר מבקר בכפר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מר שזר בביקור בכפר בשנותיו הראשנות]]
אחת הפעולות הראשונות שעשה הרבי בנושא, היתה שיחה מיוחדת עם מר זלמן שזר ששהה באותה תקופה בארצות הברית.
ה'יחידות' של מר שזר ארכה זמן רב, ובמהלכה בירר אצלו [[הרבי הריי"צ]] את כל האפשרויות להקמת יישוב חב"די בארץ ישראל. כתוצאה מהשיחות הללו, הגיע [[הרבי הריי"צ]] למסקנה שההצעה היא רצינית ואפשרית, והודיע על החלטתו לראשי חב"ד בארץ הקודש.
באותם ימים, החסידים ששהו באירופה קיבלו הוראות שונות מהרבי הריי"צ בקשר להסתדרותם בעתיד. חלקם נצטוו להגיע לארצות הברית, חלק לארץ הקודש, ואחרים קיבלו הוראה להתיישב ב[[צרפת]] ובמדינות אחרות.
====ועד לסידור פליטים====
[[קובץ:עולים חדשים מגיעים לכפר בשנים הראשונות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עולים חדשים מגיעים לכפר בשנים הראשונות]]
לקראת עליית החסידים לארץ הקודש, ייסד [[אדמו"ר הריי"צ]] ועד לסידור פליטים, שהורכב מארבעה מחברי אגודת חסידי חב"ד: הרב אליעזר קרסיק, הרב [[שאול דובער זיסלין]], הרב [[משה גוראריה]] והרב [[פנחס אלטהויז]]. שמו הרשמי של ועד זה היה: "לשכת כ"ק אדמו"ר הרב ר' יוסף יצחק שליט"א שניאורסאהן מליובאוויטש. מחלקת עזרה לפליטים וסידורם. סניף [[ארץ הקודש]] תבנה ותכונן".
ועד זה פעל במלוא המרץ ובדרכים שונות למען העולים ולמען ייסוד ה"מושבה חב"דית", על ידי שתדלנות בקרב אישי ציבור.
ב[[התוועדות]] [[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] [[תש"ט]] בבית כנסת חב"ד בתל אביב השתתף מר שזר, וחברי הוועד ניצלו הזדמנות זו כדי לדבר עם האורח בעניין הקמת המושבה החב"דית בארץ ישראל, והוא הזמינם לפגישה מסודרת.
על ה[[התוועדות]] והפגישות שנולדו כתוצאה מהשיחה, סיפרו חברי הוועד במכתב שכתבו בכ' טבת אל אדמו"ר הריי"צ:
"בישיבתנו אתו (הרב [[שאול דובער זיסלין|זיסלין]], הרב [[חיים אליעזר קרסיק|קרסיק]], הרב [[פנחס אלטהויז]] והרב [[משה גוראריה]]) סיפר לנו שכבר פנה בנידון זה להראשים הממונים לחלוקת הקרקעות וסידור ההתיישבות והבטיחו לו להתעניין בזה במיוחד. מר שזר אמר לנו שכעת האפשרויות יותר גדולות מכמו בעבר, שקרקעות הקרן הקיימת היו מצומצמים, כעת יש אפשרות גדולה לבחירת מקומות מתאימים. גם בדירות מוכנות, הצריכות רק תיקון, וגם קרקעות מעובדים, אפשר לסדר אותם באופן שיתופי או שלכל אחד יקצו שטח במקום ויעבוד באופן נפרד. אפשר לסדר אותם בחקלאות או במשק מעורב, גם אפשר לשתף להמשקים עבודה על מכונות אריגה, טוויה וכדומה".
המקצוע האחרון הוצע מכיוון שרבים מחסידי חב"ד יוצאי ברית המועצות עסקו באריגה וטוויה בביתם, בכדי לא לחלל שבת.
מר שז"ר הציע לערוך מגבית בארצות הברית לכיסוי ההוצאות, וכמו כן דיבר על שיכון חסידי חב"ד במושבה ליד [[צפת]] או [[מירון]]. שז"ר ביקש לדעת האם אכן תגיע בזמן הקרוב מסה גדולה של חסידים, שהרי באם יגיעו בודדים, איש לא יוכל לעזור להם כקבוצה.
לאחר מכן ביקש להפגישם עם "ראש הראשים" - כך נכתב במכתב ללא פירוט, אך הכוונה כנראה היתה למר [[דוד בן גוריון]].
ארבעת חברי הוועד דחו את ההצעה, כך הם ממשיכים במכתבם לרבי, מתוך חשש פן החסידים לא יגיעו [[ארץ הקודש|ארצה]] בקבוצה גדולה, ואז הדבר לא ייצא לפועל; ולסכם עם אישיות כה חשובה סיכומים שבסופם יתבדה ברוח, זהו צעד לא נבון בעליל.
אולם מר שזר "כפה" עליהם פגישה עם מר אברהם הרצפלד, שעמד במרכז הפעילות ההתיישבותית בארץ ישראל ובמוקד הקמתם של ישובים חדשים.
מר הרצפלד הביע התעניינות בנושא, ודבריו היו כמעט זהים להסבריו של מר שזר. אבל הרצפלד לא הזכיר את הצורך במגבית. שינוי נוסף היה ליישב את החסידים מ[[רוסיה]] באזור [[ירושלים]], שם כבר מוכן המקום עם בתים ושדות. חברי הוועד הציעו מצידם להקים את המושב באיזור תל אביב, והרצפלד הגיב שזו הצעה לא מופרכת בכלל. העיקר הוא, כך אמר, שיבואו לכל הפחות חמישים משפחות, ושאחד מכל משפחה מסוגל לעבוד.
לסיכום כותבים חברי הוועד, כי הסיכום העומד על הפרק כרגע הוא הטוב ביותר שאפשר להשיג בתנאים הנוכחיים. לאחר ששטחו את כל השתלשלות העניינים, שואלים הם את פי הרבי לחוות דעתו הקדושה, ושאם התשובה מצד הרבי היא חיובית, צריך לסדר ועד שיהיה אחראי על זה, וכן לסדר מגבית.
====בקשות לעזרה====
בחודש טבת [[תש"ט]] הגיעו לארץ הקודש שלוש עשרה משפחות חב"דיות, ממחנה עקורים בגרמניה. ועד הפועל של אגודת חסידי חב"ד דאגו ליישבם בשטח הנושק לערים [[רמלה]] ו[[לוד]]. התיישבות שהיוותה את אבן היסוד ל[[שיכון חב"ד לוד|שיכון החב"די]] הגדול והתוסס בלוד. חברי ועד הפועל של אגו"ח פנו לרב [[בנימין גורודצקי]], שהיה אותה עת בפריז, וביקשו ממנו שישתדל אצל הג'וינט שיתרמו כספים עבור העולים המגיעים ארצה. ההיגיון היה כזה: מאחר שמעתה ואילך, ארגון הג'וינט שהחזיקם בפריז, מסיר את ידיו מעליהם, אם כן, יהיה זה סביר שהארגון ימשיך לפרוס את חסותו על העקורים לעוד זמן לא רב, כך שתחילת דרכם בארץ הקודש תצלח.
ובתקופה מאוחרת יותר, חברי ועד הפועל של אגו"ח אף שטחו בפני מנהל הג'וינט באירופה, ד"ר שוורץ, בקשה מיוחדת לקבל עזרה לסיוע בהקמת וביסוס כפר חב"ד.
אולם בפועל, התקציבים התמהמהו מלבוא, בעוד שמאידך גיסא העולים ממשיכים להגיע. באמצע [[חודש שבט]] הגיעו מפריז שלושים משפחות נוספות, שמנו יחדיו כמאה נפשות. בשלב זה, הפנו אותם מטעם הסוכנות למחנות עולים, בעוד חברי ועד הפועל מושיטים להם סיוע בכל המצטרך להם.
אל כוח הפעולה הזה, הצטרף מעבר לים הרב [[שמואל זלמנוב]] שנעשה מזכירו של [[הרבי הריי"צ]] לענייני פליטים. מתוקף תפקידו עמד הרב זלמנוב בקשר עם ראשי אגו"ח בנושא קליטת העולים, ועשה כל שביכולתו להצטרף למסייעים.
מפריז המשיכו להגיע עולים נוספים, ומספר הנפשות שעלו משם כבר הגיע למאתיים. הטיפול במשפחות מפריז היה עתה בראש סדר עדיפויות של חברי אגודת חב"ד. כל משאביהם הופנו לעברה של מטרה זו, והם עבדו ללא לאות כדי להגיש להם סיוע רב ככל שניתן.
====ועד מטעם הפליטים====
[[קובץ:השר שפירא מבקר בכפר בשנותיו הראשונות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|השר שפירא מבקר בכפר בשנותיו הראשונות]]
בשלהי [[חודש אדר]] תש"ט, נתן [[הרבי הריי"צ]] את הסכמתו הסופית לייסוד כפר חב"ד. במכתב לשניים מראשי אגודתחסידיחב"ד הרב זיסלין והרב משה גוראריה כתב הרבי הריי"צ:
'''"בתור מענה כללי על הצעתם לייסד מושבה בעד פליטי אנש בארץ הקדושה תבנה ותכונן ובמענה על מכתבו של מר זלמן שי' רובאשוו [מר שזר] בעניין זה הנני להשיבם אשר בכלל הנני מסכים להצעה זו בשביל אלו מפליטי אנ"ש שרצונם בכך"'''
הרבי הריי"צ הורה באותם ימים, שהמקום המועדף להקים עליו את המושבה החב"דית יהיה במרכז הארץ דווקא, מקום ממנו יוכלו החסידים להשפיע על הסביבה כולה.
כעת נבחר מקרב העולים החב"דיים '''ועד שיפעל למען הקמתה של המושבה'''. ליושב ראש נבחר הרב '''[[זלמן פלדמן]]''', והיו בו חמישה חברים נוספים: ר' '''[[זלמן ברונשטיין]]''', ר' '''[[יצחק מאיר גרינברג]]''', ר' '''[[אברהם שמואל גרליק]]''', ר' '''[[דוד חן]]''' ור' '''[[זלמן סודקביץ']]'''.
בכוחות משותפים, חדשים גם ישנים, הוועד לסידור פליטים שעל ידי אגו"ח והוועד שנבחר מקרב העולים החדשים - החלה ההתדיינות עם ראשי הסוכנות והג'וינט בניסיון לממש את הוראת הרבי הריי"צ, ולמצוא יישוב במרכז הארץ שיתאים למגורים ולחקלאות.
תוך כדי דיבור, בעיצומו של המשא ומתן, פנו אנשי '[[המזרחי]]' - יו"ר התנועה מר חזני ומר סטקולובסקי שעסק בנושאי ההתיישבות - והציעו לחסידים שטח מתאים להתיישבות העונה על כל דרישותיהם. אך יש תנאי בדבר, והוא: שהמתיישבים החב"דיים יצטרפו כחברים מן המניין למפלגתם, מפלגת המזרחי. המקום המוצע היה כפר ערבי בשם '[[ספריא]]' שננטש על ידי תושביו במהלך [[מלחמת השחרור]], ומיקומו היה נח בהיותו סמוך ל[[צריפין]] ול[[בית דגן]], לא רחוק מ[[רמלה]].
חברי אגודת חסידי חב"ד טענו בתוקף שאסור לקחת את פנקסי המפלגה, כלומר שאין שום מקום ל[[מחשבה]] לקבל את התנאי. הם ניסו בכל כוח השתדלנות האפשרי בסוכנות היהודית, במשרד החקלאות ובמקומות רלוונטיים נוספים לקבל את השטח מבלי שהמתיישבים ייאלצו להיות חברי מפלגה. בינתיים פלשו לשטח של 'ספריא' אנשי המזרחי, שלא בתיאום עם הרשויות המוסמכות והתיישבו בחלק מהבתים. משנעשה מעשה, ראשי אגו"ח החלו לוחצים לקבל שטח חלופי להקמת כפר עבור העולים החב"דיים.
====הפלישה לספריא====
אולם דבר לא התקדם. זמן עבר, ושטח אחר עבור הכפר החב"די לא נראה באופק. החסידים החליטו אף הם לעשות מעשה.
באמצע [[חודש אייר]] [[תש"ט]] התיישבו קבוצה גדולה של עולים חסידי חב"ד בכפר הערבי המטוש 'ספריא'.
במקביל לפלישה, עסקו ראשי אגו"ח - יחד עם חתנו של הרבי, [[הרש"ג]], ששהה באותו זמן בארץ לצורך סיוע לעולים - במשא ומתן אינטנסיבי עם ראשי הסוכנות היהודית לקבלת כפר ספריא לידיהם באופן רשמי. המאמצים אכן צלחו, ובכ"ג אייר, ימים ספורים אחרי הפלישה החב"דית המעשית, העניק ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות מר [[לוי אשכול]] את האישור להתיישבות מאה משפחות חב"דיות בכפר ספריא:
בהתאם לבקשת אגו"ח והרש"ג, התחייב מר אשכול לצייד את התושבים בציוד משקי מתאים תוך מספר שנים, וכמו כן הוקצב סך של 26,000 לירות עבור תושבי הכפר החדש.
====המאבק עם ה'מזרחי'====
[[קובץ:תוחלת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כלי רכב בכפר שעליו השלט 'תוחלת']]
את תיאור המאבק עם תנועת המזרחי וההתיישבות החסידית שהתגשמה והפכה לעובדה, כתב הרב קרסיק, בשם אגודת חסידי חב"ד, אל הנגיד מר שלמה פלמר - האיש שסייע רבות בהכנות ובמאמצים להתיישבות בכפר חב"ד:
"הכפר שהעמידו לרשותנו פלשו לתוכו, בטענה שהכפר שלהם הוא, והתחוללה מלחמה בין המזרחי והשמאל, כי המה רצו לבוא לעזרתנו בלי שום קבלת פרס כנגד, וסוף סוף ניצחנו בעזרת ה', וחילקו את הכפר לשניים, ואין אנחנו שייכים כלל וכלל להמזרחי, ואצלנו תהיה מועצה מיוחדת וגם אפילו שם אחר על הכפר".
החלוקה היתה כך שאנשי המזרחי התיישבו מצד אחד של הכביש, וחסידי חב"ד מצידו השני. לאזור בו התיישבו אנשי המזרחי קראו 'תוחלת', ולאחר כמה שנים עזבו רוב תושבי 'תוחלת' את המקום, אולם כמה מתושבי 'תוחלת' התעקשו לחיות במעין אוטונומיה בתוככי כפר חב"ד.
הבתים בהם התיישבו העולים, לא היו במצב טוב בלשון המעטה, אבל אגו"ח דאגו שאנשי הסוכנות יתחילו מיד בשיפוץ הבתים. בתחילה התיישבו בכפר ארבעים וחמש משפחות, ואילו שלושים משפחות שהגיעו לאחר [[חג השבועות]] התיישבו בכפר בשלב מאוחר יותר, לאחר ששופצו הבתים אליהם היו אמורים להיכנס.
הרב [[איצ'ה מענדל ליס]], מזכירו הראשון של כפר חב"ד, שנמנה על הקבוצה השנייה שהתיישבה בכפר, תיאר בזיכרונותיו את ה'קבלת פנים' שציפתה למתיישבים החדשים:
"לאחר כמה חודשים במעברה, הגענו לכפר ספריא הנטוש. במרכז הכפר היה מגרש גדול, כעין עמק, ובאמצע היתה משאבת מים, ממנה שאבנו [[מים]] בראשית התיישבותנו. הכול היה עזוב ונטוש: בתי חימר עלובים, ללא גגות או חלונות. כאן, במקום הזה היינו אמורים להתיישב ולהתארגן למושב עובדים.
מצאנו קבוצת בתים הראויים למגורים, ובהם שיכנו את כל שבעים המשפחות הראשונות. כל משפחה, קיבלה מהסוכנות היהודית ציוד ראשוני דהיינו מיטות [[ברזל]] ומזרונים וסדינים, וכל משפחה סיבבה את עצמה עם סדינים. רק המאושרים בינינו, כמו משפחות גדולות, זכו לקבל אוהל מבד".
כפר חב"ד נחנך רשמית בחג הגאולה י"ב תמוז תש"ט. באותו יום ערכו ראשי אגודת חסידי חב"ד מסיבה גדולה, והרש"ג נטל חלק במסיבה.
הקמתו של הכפר היה שלב חשוב ויסודי בהתפתחותה של קהילת חב"ד בישראל, אבל בהחלט לא אחרון, עוד פעולות רבות זקוקות היו להיעשות. באמצעות ערוץ קשר מיוחד ואינטימי שהתרקם בין כמה מהעסקנים, עם בכירים במוסדות המדינה דוגמת מר שזר, מר הרצפלד ועוד מידידי חב"ד, הצליחו לפעול גדולות ונצורות למען ענייני חב"ד בכלל וכפר חב"ד בפרט.
=== הפיגוע בבית הספר למלאכה ===