פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 7,201 בתים ,  05:06, 11 בינואר 2016
אין תקציר עריכה
ר' '''אברהם אבא פערסאן''', יליד העיירה קרעסלאווקא[[קריסלבה]](נכתב גם: קריסלאווא, פלך וויטבסקקרסלאבקא) ב[[לטביה]], [[חסיד]] בעל [[רגש]] ונעים הליכות. מחסידי אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר הרש"ב וממלמדי אדמו"ר הריי"צ.
== קורות חייו ==
ר' אברהם אבא נולד במשפחת נגידים מחסידי [[הרבי האמצעי]] והרבי [[הצמח-צדק]].
בילדותו למד אצל [[מלמדים]] מהחסידים הישנים בעירו קרסלאבקא ובערי קריסלבה ובערים [[דננבורג |דווינסק]] ופולוצק. הוא למד בשקידה, ואהב סדר. כבר בגיל צעיר היה בקי בעל פה באותיות ה[[תנ"ך]], [[ששה סדרי משנה]] וה[[תניא]].
התעניין מאוד ב[[סיפורי חסידים]] והיה זוכרם היטב. כשהיה חוזר על הסיפורים היה מתאר באריכות את אופי הזמן, המקום ומהות האנשים שמהם קבל את הספור.
השתדך עם נכדתו של ועלועל וילענקער, מחסידיו הגדולים של [[אדמו"ר הזקן]].
היה מתענג במיוחד לשבת עם סב כלתו אשר נהג מידי שבת, בזמן [[רעווא דרעווין]], לשבת עם חביריו החסידים ולספר [[סיפורי חסידים]]לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק ביקש ממנו בנו אדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מליאדי להתעסק בגביית דמי מעמד בעיר מולדתו קריסלבה.
בשנים הראשונות לאחר ה[[חתונה]] נשואיו היה סמוך על שולחן חותנו, בלי דאגות [[פרנסה]]. לאחר מכן עבר לעיר [[ויטבסק]], ובשנת [[תרל"ט]] עבר ל[[מוסקבה]]. בשנת [[תרנ"ב]], אז גירשו את ה[[יהודים]] מהעיר עבר ל[[ורשה]] למשך כשנתיים, ובשנת [[תרנ"ה]] עבר לקעניגסברג{{הערה|עיר נמל ברוסיה, לחוף הים הבלטי}}.
הרבי מהר"ש סידר לו עבודת מנהל חשבונות במסחר עצים ביער אצל אחד מחסידיו ועבד בזה כעשר שנים. הוא עבד בימים ואת הלילות, במיוחד לילות החורף הארוכים הקדיש ללימוד דא"ח ובמשך תקופה זו הספיק ללמוד את כל ספרי הדא"ח הנדפסים בימיו.{{הערת שוליים|רשימות דברים (חיטריק) עמ' 262 ששמע מאדמו"ר הריי"צ באחרון של פסח תרפ"ג.}}
לאחר מכן התעסק בייצור מסחר וייצוא שמן חמניות לגרמניה. היתה לו מזוודה מיוחדת מלאה רצועות תפילין שונות, ציציות ועוד דברים שבקדושה שבאם ציצית או רצועה לא נראתה לו טובה או מספיק שחורה מיד החליף אותה באחרת טובה ממנה.{{הערת שוליים|רשימות דברים (חיטריק) עמ' 262.}}
 
הוא סיפר לרבי הרש"ב כי הרבי הצמח צדק אמר לו ביחידות הראשונה: למד משניות בעל פה, משנה הוא נשמה, על ידי אמירת משניות בע"פ הנשמה מאירה את הגוף, אז דער גוף ווערט ליכטיקער". והוא אכן "היה בקי בשתא סדרי משנה ובתניא באופן נפלא", ו"הי' חוזר בעל פה עם כל הגרסאות שונות". הוא בחן את הרבי הריי"צ בילדותו במשניות בעל פה, ופעם עשה אתו תחרות מי יחזור משניות בעל פה יותר מהר.{{הערת שוליים|לקו"ד ח"ד עמ' תרפ ואילך. רשימת אדמו"ר הריי"צ משנת תרנ"ג, ספר השיחות תר"פ-תרצ"א עמ' 278.}}
 
הרבי המהר"ש הזמינו לחתונת בנו הצעיר הרה"ח ר' מנחם מענדל שהתקיימה בי"ד סיון תרמ"ב בליובאוויטש.
 
הרבי הרש"ב כתב עליו: {{הערת שוליים|אג"ק ח"א אגרת לז}} "יקרת ערך ידידינו הרא"פ שי' אשר אנשים כאלה מעטים המה אצלינו, הן במילי דשמיא לו חוש טוב מאד בדקות דא"ח ועובד אלקים באמת וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נ"ע זי"ע חיבב אותו באהבה וחיבה יתירה. ובמילי דעלמא [בשעה שהי'] במצב [טוב] פעל ועשה הרבה לאנ"ש ועזר לכמה וכמה בגופו ונפשו וממונו כו'".
 
בשנת [[תרנ"ב]], אז גירשו את ה[[יהודים]] מהעיר עבר ל[[ורשה]] למשך כשנתיים, ובשנת [[תרנ"ה]] עבר לקעניגסברג{{הערה|עיר נמל ברוסיה, לחוף הים הבלטי}}.
 
==סיפוריו==
היה מתענג במיוחד לשבת עם סב כלתו אשר נהג מידי שבת, בזמן [[רעווא דרעווין]], לשבת עם חביריו החסידים ולספר [[סיפורי חסידים]]. הרבי הריי"צ שמע ממנו סיפורים כשהוא בא לבקר בליובאוויטש והעיד עליו ש"היה דייקן מאוד בהסיפור באותיותיו".{{הערת שוליים|ספר השיחות ה'תש"ד ע' 173.}} בשנת תרס"ח כשהתגורר הרבי הריי"צ בקעניגסברג הוא ביקר את ר' אברהם אבא ואף ראה אצלו את אוסף אגרות הקודש של רבותינו שהיו לו.
בשנת תרפ"ח הגיע עזבונו לרבי הריי"צ בריגא והוא פרסם בקובץ התמים אגרות מהעזבון וספורים ששמע ממנו. כמו כן חסידים רשמו סיפורים ממנו. מרשימות הרה"ח ר' [[עזריאל זליג סלונים]] נדפסו בשער המעשה "מעשי אבותי" בספר מגדל עז.
 
מסיפוריו:
* בעת שאירע אצל זקני החסידים איזה ענין של השגחה פרטית ובפרט אצל הבעל עסק, שהם עלולים יותר לראות השגחה פרטית מכמו היושבי אהל היו שוחחים ומדברים בהמאורע ההיא יותר מכמו עניני המופתים של כ"ק האדמורי"ם. באמרם כי המופתים של כ"ק האדמורי"ם אין פלא כלל אבל כאשר איש פשוט [אשר על אף] טרדתו בעניני פרנסתו הוא זוכה לראות השגחה פרטית שהוא גילוי אלקות במוחש זהו דבר פלאי באמת. {{הערת שוליים|אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"י אגרת ג'תשמב.}}
* החסיד ר' זאב ז"ל ווילענקער אמר על עצמו: דעם רבינ'ס קוק האט אויף מיר פועל גיווען אז ניט זאגין א ווארט וואס פריהער ניט איבערגיטראכט (גם בענין גשמי כמו ליתן לו איזה דבר) ובמקום שאפשר ברמז כמו בהוראה באצבע או בתנועה אחרת לא דיבר כי אותיות הדבור הי' מוגדרים אצלו וחפץ להשתמש בהם רק לצורך ענין ולא על דברים של מה בכך. והיוצא מזה בעבודה בפועל ממש דכל דבר ודבר נעשה על פי הכנה מראש.{{הערת שוליים|אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"א אגרת קכז. עמ' עדר}}
* רגיל היה לומר: בזכרי את שעות ההתוועדות של זקני החסידים בימי נעורי בכלל והתוועדותם של זקני החסידים בוויטבסק מדור כ"ק רבינו הזקן בבית חותן חותני בפרט, הנה זכרונותי אלה מגרשים מלבי כל צער ועגמת נפש ומפיחים בקרבי רוח חדשה.
: מרגלא בפומייהו דעתיקאי - בנוסח זה היה הראא"פ מכנה את זקני החסידים - אשר התוועדות חסידים הוא חצר מקדש החסידות אשר דרך בו ועל ידו נכנסים אל העזרות וממנו באים לקדש הקדשים. רוח קדוש היה חופף על זקני החסידים בעת ההתוועדות, היה אומר הראא"פ, ועל פני כל אחד מהזקנים היה שורה אותו אור נאצל מאותו הדבר אשר היה מספר, ואור זה היה חותר חתירה בעומק נפש השומע אשר זכרו לא יסוף לעולם. {{הערת שוליים|התמים חוברת שישית עמ' צ.}}
* ר' וועלוול ווילענקער אמר שפעם אחת עבר בחדר הסמוך לחדרו של אדמו"ר הזקן בעת שישב ולמד. מאותה שעה הונח אצלו במוחש כי "אין עוד מלבדו", ורשימו מזה נשאר אצלו כל ימיו.{{הערת שוליים|למען ידעו עמ' 70.}}
* שמע מהרבי מהר"ש: אהבה ויראה יכולים להשיג יותר בתורה אור, דעת יותר בלקוטי תורה. {{הערת שוליים|רמ"ח אותיות אות מא.}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק|פרסון אברהם אבא]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש|פרסון אברהם אבא]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|פרסון אברהם אבא]]