מנחם מענדל סמירין – הבדלי גרסאות

הרב '''מנחם מענדיל ליב סמירין''' ([[תר"ל]] - [[כ"א אדר א']] [[תש"ח]]) היה מחשובי [[חסידי חב"ד]] ב[[דיסנא]] ו[[שוחט]] ב[[עיירה]].

את אומנות ה[[שחיטה]] למד בעת יושבו סמוך על שולחן חותנו, ה[[שוחט]] ר' שלמה זלמן<ref>ראה [[:קובץ:מינוי ר' שלמה זלמן איטגין שו"ב.jpg|מינויו כשו"ב]] - "[[אוצר חסידי חב"ד (סדרת ספרים)|אוצר חסידי חב"ד]] - ד - חסידי אדמו"ר הצמח צדק" ע' 229 ואילך.</ref>. וזאת לאחר שקיבל [[סמיכה לרבנות]]. ר' מנחם מענדל העדיף את העיסוק ב[[שחיטה]] על העיסוק ב[[רבנות]], שבה נעשית ה[[תורה]] "קרדום לחתוך בה".

בשנת [[תרע"ו]], כשנפטר הרב הזקן [[מרדכי מרגליות|רבי מרדכי]], בן הגאון ר' אליהו מרגליות, מחבר הספר "סוגה בשושנים", נשארה ה[[עיירה]] ללא [[מורה הוראה]]<ref>לאחר פטירתו עלה בנו הרב אליהו על כס הרבנות, אולם זמן קצר לאחר מכן הלך לעולמו. אחריו התקבל עוד רב, אך גם הוא נפטר בתוך זמן קצר ([[בית משיח (שבועון)|בית משיח]], גליון 528 עמ' 58).</ref>. את כל השאלות ב[[כשרות]] היו שואלים את ה[[שוחט]] הרב מנחם מענדל, והוא היה פוסק. את עניניהם האישיים בררו בועד הקהילה, וכשהוצרכו ל"דין־תורה", ישבו בדין: ה[[שוחט]], [[גבאי]] [[בית כנסת|בית הכנסת]] הגדול ואחד הסוחרים.

פעילותו חרגה הרבה מעבר לתחום מלאכת ה[[שחיטה]], הי' [[פוסק]] שאלות ב[[כשרות]], יושב ב"דיני־תורה" כנ"ל וגם שימש ה[[מוהל]] ב[[עיירה]] ובכפרי הסביבה. כל [[יולדת]] היתה מקבלת ממנו "שיר המעלות" לשמירה לרך הנולד. כן הי' ה[[גבאי]] ב[[בית המדרש]] הליובאוויטשי, בעל ה[[תקיעה]] וה[[בעל קורא|בעל־קורא]]. את כל פעולותיו הי' עושה שלא על מנת לקבל פרס. כן הי' מוצא זמן למסור שיעור ב[[דף היומי]] ב[[גמרא]], ופרק שבועי ב[[משניות]]<ref>[[אהלי ליובאוויטש]], [https://hebrewbooks.org/30436 חלק ב'] - ניסן-אייר תשנ"ה, עמ' 39-40.</ref>.