מסכת בבא בתרא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
כאשר הרב אברהם וואזנר, נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה עמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך. | כאשר הרב אברהם וואזנר, נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה עמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך. | ||
מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערת שוליים|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית.{{הערת שוליים|רבי [[אלחנן | מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערת שוליים|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית.{{הערת שוליים|רבי [[אלחנן וסרמן]], קובץ שיעורים ח"ב.}} יש הגדירו זאת בכוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכחוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים. {{הערת שוליים|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}} | ||
==ביאורי הרבי == | ==ביאורי הרבי == | ||
גרסה מ־02:26, 31 במאי 2010
במסכת בבא בתרא יש 10 פרקים, ו175 דפים.
המסכת עוסקת בדיני שכנים, חזקת קרקע וחזקת מטלטלין, מכירה וקניה, ירושות, דיני שטר.
מיגו
אחת מהיסודות של המסכת היא מיגו.
כאשר הרב אברהם וואזנר, נכדו של החתם סופר ביקר אצל הרבי, הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה עמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך.
מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם[1], שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית.[2] יש הגדירו זאת בכוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכחוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים. [3]
ביאורי הרבי
- קישור תחילת המסכת (שותפות) לסופה (מלווה ולווה). התוועדויות תשמ"ה ח"ב עמ' 1152 (עמ' 468)
- ט ב. והמפייסו בדברים. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 84 (עמ' 96)
- י ב. וחסד לאומים חטאת, מחלוקת ר"א ר"י ור"ג. שערי צדקה עמ' נג (עמ' 48)
- יד א. הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' 1917 (עמ' 171)
- מד א. רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי. לקוטי שיחות ח"י בראשית עמ' 44 (עמ' 62)
- עה א. ואולך אתכם קוממיות, מחלו' ר"מ ור"י. תורת מנחם תשי"א ב' עמ' 107 (עמ' 128) לקוטי שיחות ח"ז עמ' 198 (עמ' 210)
- צט א. כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. לקוטי שיחות ח"ב עמ' 360 (עמ' 85)
- קיח ב. צלפחד, מחלוקת רשב"ם ורש"י. לקוטי שיחות עמ' 171 ושם הערה 2 (182)
- קלד ב. הויות אביי ורבא. שיחות קודש תשל"ח ח"א עמ' כב (עמ' 276)
- קמה ב. וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה. לקוטי שיחות חט"ז עמ' 2 (עמ' 17)
- קעג א. א״ר הונא מנין לערב דמשתעבד. לקוטי שיחות ח"ל עמ' 215 (עמ' 228)
- קעו א. ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין. מעשה כו'. התוועדויות תשמ"ה ח"ב עמ' 1152 (עמ' 468)
ביאורי נשיאי חב"ד
הערות שוליים
- ↑ חותנו של רבי חיים מצאנז.
- ↑ רבי אלחנן וסרמן, קובץ שיעורים ח"ב.
- ↑ רבי יעקב ישראל קנייבסקי בספרו קהילות יעקב, ורבי שמעון יהודה שקאפ בחידושיו על מסכת בבא מציעא.