מרדכי דובין: הבדלים בין גרסאות בדף
(←דמותו) |
(←מאסרו) |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
אדמו"ר הריי"צ מאד השתדל להצלתו, בחודש [[אלול]] בשנת [[תש"ח]] כתב אדמו"ר הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז הרב [[יצחק אייזיק הרצוג]], בו הריי"צ מפליא במעלותיו של ר' מרדכי ומבקש מהרב הרצוג לדאוג בדרגים הסובייטים ב[[ארץ ישראל]], וב[[רוסיה]] לשחרורו מהכלא הרוסי. זמן קצר אחר כך כתב הרבי מכתב ל[[שז"ר]] בו הרבי מבקשו גם לפעול בענין. בחודש [[כסלו]] [[תש"ט]] שוב שלח הרבי מכתב לרב הרצוג לפעול שוב בשיא המרץ בענין זה. | אדמו"ר הריי"צ מאד השתדל להצלתו, בחודש [[אלול]] בשנת [[תש"ח]] כתב אדמו"ר הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז הרב [[יצחק אייזיק הרצוג]], בו הריי"צ מפליא במעלותיו של ר' מרדכי ומבקש מהרב הרצוג לדאוג בדרגים הסובייטים ב[[ארץ ישראל]], וב[[רוסיה]] לשחרורו מהכלא הרוסי. זמן קצר אחר כך כתב הרבי מכתב ל[[שז"ר]] בו הרבי מבקשו גם לפעול בענין. בחודש [[כסלו]] [[תש"ט]] שוב שלח הרבי מכתב לרב הרצוג לפעול שוב בשיא המרץ בענין זה. | ||
לאחר שחררו נדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר [[קובישוב]] ושם נפטר בכ' [[אלול]] [[תשי" | לאחר שחררו נדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר [[קובישוב]] ושם נפטר בכ' [[אלול]] [[תשי"ז]], מחמת חולשתו וטלטוליו הרבים. בתחילה נקבר בעיירה טולא ע"י השלטונות, אחות יהודיה מקומית גילתה לחסידים על מותו וקבורתו של הרב דובין, ארונו נלקח במבצע חשאי ונקבר ב[[מלחובקה]] ומצבה מכובדת הוקמה על קברו. | ||
==קישורים== | ==קישורים== | ||
גרסה מ־13:04, 18 בספטמבר 2011
הרב מרדכי דובין נולד בשנת תרמ"ט, למשפחת חסידי חב"ד. נודע כאחד מהעסקנים היהודים הבולטים באירופה, היה ציר בבית הנבחרים בלטביה, ועזר רבות בשחרורו של אדמו"ר הריי"צ ממאסרו, ויציאתו מרוסיה. במלחמת העולם השניה נתפס על ידי הסובייטים ונשלח למאסר. לאחר שחרורו כתוצאה מחלישותו במאסר נפטר..
דמותו
ר' מרדכי נולד לאביו ר' שניאור זלמן [בער], סוחר מפורסם שהיה חסיד חב"ד. כבר כבחור צעיר החל בעסקנות ציבורית, בהמשך מונה ליו"ר מפלגת "אגודת ישראל". הוא היה ציר בבית הנבחרים הלטבי (וכתוצאה מכך היה עובד באחד ממשרדי השרים בלטביה). ומהעסקנים היהודים הבולטים באירופה. תרם רבות לצדקה ועקב כך זכה לכינוי 'שר החסד' מאדמו"ר הריי"צ.
זהירותו במצוות היתה באופן יוצא מן הכלל, נזהר שלא לגוז שערות פאות ראשו, ללכת לטבילה בכל יום, נזהר באכילה באופן הכי מהודר, היה ענוותן באופן מופלא, ועם זה עמד בתוקף וקנאות נגד כל נטיה מדת ישראל, הן במפלגות השונות וזרמים השונים בחוג היהודים והן בחוגי הממשלה.
עסקנותו הצבורית לטובת הכלל והפרט הייתה בכל מקום היותו, אם בביתו, בבית המדרש, בלשכתו או במשרדי המלוכה היו מחכים לו ומסבבים אותו עשרות אנשים ונשים, כל אחד בבקשה פרטית או כללית, עניני הגירה, פרנסה, מסים, משפטים וכו' וכו'. לכל אחד הי' מוכרח לתת מזמנו, והי' משיב לכל אחד באופן מתון, למרות כל סוגי האנשים השונים שבאו אליו, ביניהם מרי לב וקשי רוח ששפכו עליו את כל צערם בטענות וזלזולים, ועזר לכל אחד עד כמה שעלה בידו.
בשמח"ת תרפ"ט אמר לו אדמו"ר הריי"צ: איר זייט אַ איש הטוב והחסד בעצם, אָבער דאָס איז נאָך ניט קיין עבודה. עבודה איז בירור וזיכוך, אַז איינער האָט מדות לא טובות און ע"י עבודה איז ער זיי מזכך. (תרגום: אתה הרי איש הטוב והחסד בעצם אבל זה עדיין ללא עבודה, עבודה פירושה בירור וזיכוך כשלאחד יש מדות לא טובות וע"י עבודה הוא מזככם)
במלחמת העולם הראשונה סייע במשלוחי מזון לאלפי יהודים.
מאסרו של אדמו"ר הריי"צ
בשנת תרפ"ז, בעת מאסר אדמו"ר הריי"צ, הפעיל דובין לחצים כבדים, ואיים על מדינת רוסיה בהפסקת חלק מהמסחר עם מדינת לטביה, עסקנותו בנוסף לעסקנים נוספים הצליחה להביא לשחרורו מהכלא.
לאחר מכן המשיך ר' מרדכי במאמצים רבים להביא ליצאתו של הרבי מרוסיה, ובאישור להוצאת ספרייתו של הריי"צ במשך חודשים אלו שבין שחרור הריי"צ מהכלא בי"ב תמוז תרפ"ז, ועד ליציאתו מרוסיה בתשרי שנת תרפ"ח, הגיע ר' מרדכי לרוסיה מספר פעמים כדי לעזור ולפעול ליציאתו מרוסיה, ואכן מאמציו עלו בהצלחה, והריי"צ הורשה לעזוב את רוסיה.
לאחר מכן התיישב אדמו"ר הריי"צ בעירו של ר' מרדכי ריגא. מאוחר יותר במסעו של אדמו"ר הריי"צ בתרפ"ט, לארה"ב ליווהו הרב דובין במשך כחודשיים.
מאסרו
בשנת תרצ"ד חוסלו כל המפלגות בלטביה, אך דובין היה היחיד שנשאר בעל השפעה, ומפלגתו הייתה החזקה ביותר, עקב טובה ששמר לו מנהיג המדינה.
בשנת ת"ש פלשו הרוסים ללטביה, דובין נאסר והושפל על ידי הסובייטים עקב מעמדו הבכיר ומעשיו בעבר, לאחר מכן נשפט לעשר שנות מאסר בסיביר.
אדמו"ר הריי"צ מאד השתדל להצלתו, בחודש אלול בשנת תש"ח כתב אדמו"ר הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז הרב יצחק אייזיק הרצוג, בו הריי"צ מפליא במעלותיו של ר' מרדכי ומבקש מהרב הרצוג לדאוג בדרגים הסובייטים בארץ ישראל, וברוסיה לשחרורו מהכלא הרוסי. זמן קצר אחר כך כתב הרבי מכתב לשז"ר בו הרבי מבקשו גם לפעול בענין. בחודש כסלו תש"ט שוב שלח הרבי מכתב לרב הרצוג לפעול שוב בשיא המרץ בענין זה.
לאחר שחררו נדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר קובישוב ושם נפטר בכ' אלול תשי"ז, מחמת חולשתו וטלטוליו הרבים. בתחילה נקבר בעיירה טולא ע"י השלטונות, אחות יהודיה מקומית גילתה לחסידים על מותו וקבורתו של הרב דובין, ארונו נלקח במבצע חשאי ונקבר במלחובקה ומצבה מכובדת הוקמה על קברו.