דער רבי האט געהייסן: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
*'''[https://www.chabad.org/multimedia/music_cdo/aid/254242/jewish/Grand-Finale.htm דער רבי האט געהייסען]''', בביצוע אברהם פריד באלבום 'יענקל יענקל' (2:26 ואילך) | *'''[https://www.chabad.org/multimedia/music_cdo/aid/254242/jewish/Grand-Finale.htm דער רבי האט געהייסען]''', בביצוע אברהם פריד באלבום 'יענקל יענקל' (2:26 ואילך) {{שמע}} | ||
*'''[https://chabadpedia.co.il/images/2/2f/NSH_114_Der_Rebbe_Hut_Geheisen_Freilach_Zain.mp3 הניגון בביצוע ר' דוד הורביץ]''' | *'''[https://chabadpedia.co.il/images/2/2f/NSH_114_Der_Rebbe_Hut_Geheisen_Freilach_Zain.mp3 הניגון בביצוע ר' דוד הורביץ]''' {{שמע}} | ||
{{מסורת הנגינה}} | {{מסורת הנגינה}} | ||
גרסה מ־05:53, 13 באוקטובר 2023
דער רעבע האט געהייסן פריילאך זיין הוא ניגון שמחה של חסידי חב"ד מתקופת אדמו"ר האמצעי.
אודות הניגון
בפי חסידים מקובל[1] שמקור ניגון זה הוא מחסידי אדמו"ר האמצעי, אשר לפני הסתלקותו ציווה הרבי שהחסידים יהיו בשמחה[2], ואחרי ההסתלקות היה לחסידים קשה מאוד לשמוח, והם אמרו זה לזה באמצעות הניגון: אפילו בשעה קשה שכזו שקשה לקיים את הוראת הרבי ולשמוח, מכיוון שהרבי ציווה לשמוח אנו חייבים לשמוח.
על דרך זה היה בחודש תשרי תשל"ד שראו על הרבי שמחה שלמעלה מטעם ודעת, במקביל לידיעות הקשות שהגיעו ממלחמת יום הכיפורים, ובחג הסוכות הרבי התבטא שהעובדה שהמלחמה פרצה בימים שאין אומרים בהם תחנון היא הוראה מלמעלה שהדרך לנצח במלחמה היא על ידי עבודת ה' בשמחה דווקא.
כך היה גם אחרי האירוע הבריאותי בשמחת תורה תשל"ח.
מילות הניגון
דער רבי האט געהייסן פריילאך זיין, פריילאך זיין, פריילאך זאל מען זיין
תרגום לעברית:
הרבי ציווה לשמוח, לשמוח, להיות בשמחה
קישורים חיצוניים
- דער רבי האט געהייסען, בביצוע אברהם פריד באלבום 'יענקל יענקל' (2:26 ואילך)
- הניגון בביצוע ר' דוד הורביץ
| מסורת הניגונים - ר' דוד הורביץ | |
|---|---|
| |
| ניתן לראות את שם הניגון באמצעות ריחוף עם סמן העכבר על מספר הניגון |
הערות שוליים
- ↑ ראו אל תהיה מרוצה, אבל תהיה שמח, התוועדות עם הרב חיים שלום דייטש גליון קרוב אליך ט' טבת תשפ"ב.
- ↑ מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי היו בשנת תקפ"ז. חג הגאולה הראשון היה בי' כסלו, ולקראת חגיגת השחרור בפעם הראשונה בשנת תקפ"ח רצו חסידים רבים לבוא לחגוג עם הרבי, אך כבר מאז שחזר מהנסיעה לקראת חגי חודש תשרי תקפ"ח לציון אביו בהאדיטש, חלה מאוד במהלך הדרך חזור, ונעצרו למנוחה בניעז'ין, מיום ליום חוליו התגבר, ובח' כסלו אמר לחסידיו שילכו לבתיהם בשמחה ושיאמרו "לחיים" במהלך הלילה התעלף פעמים רבות, ושוב ושוב ביקש מהחסידים להיות שמחים.