שניאור זלמן אוסביצוב: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) (←תולדות חיים: עריכה) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
== תולדות חיים == | == תולדות חיים == | ||
נולד בשנת [[תרנ"ה]]. גדל בעירה החסידית [[נעוועל]]. אביו הרב מנחם מענדל שימש כמלמד וכסופר סת"ם{{הערה|בשל מחלה קשה נפטר בטרם עת והוא בן 43 בלבד.}}, אחרי פטירת אביו, החל לגדול על ברכי סבו הרב יעקב אוסביצוב שדאג לחנכו וללמדו את דרכי החסידות. מספר שנים מאוחר יותר נפטר גם סבו הרב יעקב אוסביצוב. שניאור זלמן המשיך ללמוד [[תורה]] אצל [[מלמד]]ים חסידיים. | |||
בשנים אלו החלה לנשוב הרוח ה[[קומוניסטים|קומוניסטית]] וסחפה אחריה צעירים רבים לכפירה ב[[דת]] ו[[הקב"ה|בבורא העולם]], שניאור זלמן שכבר הספיק לספוג אווירה חסידית שורשית לא שעה לרוחות הכפירה של ה[[קומוניסטים]] והמשיך ללמוד [[תורה]] ו[[חסידות]] בתנאי [[מחתרת]] עד שהגיע לגיל גיוס. אז ברח ל[[פטרבורג]] שם התאשפז ב[[בית הרפואה]] בתואנה של מחלת רגליים מסוימת, כך הצליח להשיג תעודת פטור מהצבא. למרות שבאותן השנים היה אסור ליהודים להתגורר בערים הגדולות, הצליח להשיג תעודת מקצוע כשען מומחה{{הערה|מקצוע מבוקש באותם ימים}} והותר לו לגור בפטרבורג הבירה. גם באותם זמנים קשים לא שכח את כור מחצבתו ולעתים תכופות הגיע ל[[נעוול]] כדי להתבשם מניחוחותיה של עדת חסידי [[ליובאוויטש]] בעירה. | |||
== במחיצת הרבי הריי"צ == | == במחיצת הרבי הריי"צ == | ||
גרסה מ־06:14, 24 ביולי 2023
הרב שניאור זלמן הכהן אוסביצוב (תרנ"ה - כ"ח תמוז תשכ"ח) היה חסיד בעירה נעוול בתקופת אדמו"ר הרש"ב אדמו"ר הריי"צ והרבי. היה בעל מסירות נפש, זכה לברך את אדמו"ר הריי"צ ברכת כוהנים.
תולדות חיים
נולד בשנת תרנ"ה. גדל בעירה החסידית נעוועל. אביו הרב מנחם מענדל שימש כמלמד וכסופר סת"ם[1], אחרי פטירת אביו, החל לגדול על ברכי סבו הרב יעקב אוסביצוב שדאג לחנכו וללמדו את דרכי החסידות. מספר שנים מאוחר יותר נפטר גם סבו הרב יעקב אוסביצוב. שניאור זלמן המשיך ללמוד תורה אצל מלמדים חסידיים.
בשנים אלו החלה לנשוב הרוח הקומוניסטית וסחפה אחריה צעירים רבים לכפירה בדת ובבורא העולם, שניאור זלמן שכבר הספיק לספוג אווירה חסידית שורשית לא שעה לרוחות הכפירה של הקומוניסטים והמשיך ללמוד תורה וחסידות בתנאי מחתרת עד שהגיע לגיל גיוס. אז ברח לפטרבורג שם התאשפז בבית הרפואה בתואנה של מחלת רגליים מסוימת, כך הצליח להשיג תעודת פטור מהצבא. למרות שבאותן השנים היה אסור ליהודים להתגורר בערים הגדולות, הצליח להשיג תעודת מקצוע כשען מומחה[2] והותר לו לגור בפטרבורג הבירה. גם באותם זמנים קשים לא שכח את כור מחצבתו ולעתים תכופות הגיע לנעוול כדי להתבשם מניחוחותיה של עדת חסידי ליובאוויטש בעירה.
במחיצת הרבי הריי"צ
היה קשור לאדמו"ר הריי"צ בכל נימי נפשו. הרבי הריי"צ היה מכנה אותו בחיבה "זלמן דער כהן", בנו ר' יעקב שיחי' מספר: אני זוכר היטב את אבא נוזף בי על תפילתי והיה אומר לי כשהתרגשות מצועפת בעיניו אני זוכר את הרבי מתפלל בדביקות ובחיות כה רבה' והיה מתאר זאת בצבעים עזים והיה מסיים וכך חסיד צריך להתפלל' כך היתה אהבה ביניהם וכך גם הגעגועים לאחר עזיבתו של אדמו"ר הריי"צ את רוסיה כל דבר היה מזכיר לאבא את הרבי הריי"צ כך כשבנינו סוכה אבא היה אומר הסוכה אצל הרבי היתה באופן כזה' או בהתוועדות הרבי היה נוהג כך. לפני שעלה אדמו"ר הריי"צ אל הרכבת פנה לפתע אל ר' זלמן ואמר: זלמן דער כהן ברך אותי, ר זלמן ניגש בחרדת קודש אל הרבי וכשדמעות חונקות את גרונו בירך את הרבי בברכת כהנים, בתום הברכה פנה אדמו"ר הריי"צ לעלות אל מדריגות אל הרכבת כשר זלמן תפס את עצמו בשניה האחרונה רבי ברך גם אותי קולו היה שבור הרבי הסתובב לעברו ובמבט רציני השיב בברכה שהילדים שלך ישארו יהודים אמר ונכנס אל תוך הקרון.