←סיפורו של הניגון
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==סיפורו של הניגון== | ==סיפורו של הניגון== | ||
במסורת החסידית מסופר{{הערה|עיבוד של הסיפור בציור עם דיבוב הוקרן בכנס הארצי של רשת אהלי יוסף יצחק, ח' תשרי תשפ"ב.}} על אחד מבעלי התפילה בחצרו של רבי דוד מטאלנא שנפטר בצעירותו מדלקת-ריאות קשה, ולקראת הימים הנוראים הכין את עצמו | במסורת החסידית מסופר{{הערה|עיבוד של הסיפור בציור עם דיבוב הוקרן בכנס הארצי של רשת אהלי יוסף יצחק, ח' תשרי תשפ"ב.}} על אחד מבעלי התפילה בחצרו של רבי דוד מטאלנא שנפטר בצעירותו מדלקת-ריאות קשה, ולקראת הימים הנוראים הכין את עצמו והלחין ניגון חדש לכבוד הרבי בעודו שוכב על ערש דווי, אך לא הצליח להבריא ממחלתו ונפטר עוד בטרם הגיעו הימים הנוראים. בנו הקטן, משה, ניחן אף הוא בכשרון מוזיקלי ובקול ערב, וקלט את הניגון בדייקנות. | ||
לימים, על אף שהיה שובב צורף למקהלה של חזן העיירה, וכשהגיעו הימים הנוראים והוא הצטרף עם המקהלה לעשות את הימים הנוראים בטאלנא קיבל את תפקיד הסולן, וכשעמדו לפני הרבי הורה החזן לנגן את הלחן של "כבקרת רועה עדרו", אך הוא חמד לצון והחל לנגן לבדו את הניגון של אביו, "הבן יקיר לי אפרים". החזן כעס, אך התפלא לראות שכאשר סיים היתום לשיר, ביקש ממנו הרבי לחזור על הניגון שוב ושוב כשהוא מאזין בדביקות ועיניו זולגות דמעות, ולבסוף אמר: "יהי רצון שבזכות נגינתך השמימית, ייצאו מפיך אך ורק ניגוני-קודש ושלא תילכד בפח-יוקשים". | לימים, על אף שהיה שובב צורף למקהלה של חזן העיירה, וכשהגיעו הימים הנוראים והוא הצטרף עם המקהלה לעשות את הימים הנוראים בטאלנא קיבל את תפקיד הסולן, וכשעמדו לפני הרבי הורה החזן לנגן את הלחן של "כבקרת רועה עדרו", אך הוא חמד לצון והחל לנגן לבדו את הניגון של אביו, "הבן יקיר לי אפרים". החזן כעס, אך התפלא לראות שכאשר סיים היתום לשיר, ביקש ממנו הרבי לחזור על הניגון שוב ושוב כשהוא מאזין בדביקות ועיניו זולגות דמעות, ולבסוף אמר: "יהי רצון שבזכות נגינתך השמימית, ייצאו מפיך אך ורק ניגוני-קודש ושלא תילכד בפח-יוקשים". | ||