אהבה כרשפי אש: הבדלים בין גרסאות בדף
חסיד של הרבי (שיחה | תרומות) מ (חסיד של הרבי העביר את הדף משתמש:חסיד של הרבי/אהבה כרשפי אש לשם אהבה כרשפי אש בלי להשאיר הפניה: גמר עבודה) |
חסיד של הרבי (שיחה | תרומות) מ (←עניינה) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
אהבה זו מתחלקת לכמה סוגים, יש אהבה כזאת המגיעה ב[[אתערותא דלעילא]] ללא שום עבודה מצד האדם{{הערה|ראה אהבה כזאת ב[[לקוטי אמרים תניא]] פרק מ"ג}} ויש דרגה גבוהה יותר של אהבה כרשפי אש המגיעה אחרי עבודה רבה מצדו של היהודי (בבחינת [[אתערותא דלתתא]]). | אהבה זו מתחלקת לכמה סוגים, יש אהבה כזאת המגיעה ב[[אתערותא דלעילא]] ללא שום עבודה מצד האדם{{הערה|ראה אהבה כזאת ב[[לקוטי אמרים תניא]] פרק מ"ג}} ויש דרגה גבוהה יותר של אהבה כרשפי אש המגיעה אחרי עבודה רבה מצדו של היהודי (בבחינת [[אתערותא דלתתא]]). | ||
ובפרטיות יותר אהבה זו מתבטאת על-ידי כך שיהודי מרגיש את עוצמתו ומעלתו של הקדוש ברוך-הוא לעומת שאר הנבראים ומרגיש בגודלו ומעלתו של ה' ואפסיות העולם הזה ותענוגותיו, לרוב התבוננות זו באה בשעת ה[[תפילה]]{{הערה|שם= | ובפרטיות יותר אהבה זו מתבטאת על-ידי כך שיהודי מרגיש את עוצמתו ומעלתו של הקדוש ברוך-הוא לעומת שאר הנבראים ומרגיש בגודלו ומעלתו של ה' ואפסיות העולם הזה ותענוגותיו, לרוב התבוננות זו באה בשעת ה[[תפילה]]{{הערה|שם=תפ|ראה [[לקוטי תורה]] [[פרשת במדבר]] ב, ג'. וכן לקוטי תורה פרשת נשוא כ"ח, ג'.}} ועל-ידי התבוננות זו נפעל אצל היהודי [[יסוד האש]] שבליבו ונבערת אצלו התשוקה העזה לאלוקות בבחינת [[רצוא]] (שרוצה ומשתוקק להידבק באלוקות). אך תשוקה זו אינה טובה כי תכלית השלימות של היהודי הוא להשלים את כוונת הבריאה ולהפוך את העולם החומרי למשכן לה', ועל-כן סדר העבודה באהבה זו הוא לקיים תורה ומצוות הקשורים לעולם הזה בבחינת [[שוב]] שהאדם יחדיר לליבו שמטרת הבריאה היא לעשות לה' משכן בעולם הזה התחתון ולכן צריך להישאר בגוף ולקיים את המצוות שניתן לקיימן רק בעולם הזה החומרי כדוגמת [[ציצית]] [[תפילין]] וכו'{{הערה|שם=נ}}. | ||
==מקור האהבה כרשפי אש== | ==מקור האהבה כרשפי אש== | ||
גרסה מ־16:12, 7 בינואר 2022
תבנית:סוגי אהבה אהבה כרשפי אש הוא מושג בחסידות המבטא מדרגה באהבה של יהודי כלפי הקדוש ברוך הוא והתורה ומצוות, בחינת אהבה זו מקורה הוא בלוויים ומשוייכת לקו השמאל ועניינה הוא רצוא המסמלת תשוקה עזה של יהודי לה', ובמקורה היא נחשבת לנעלת על סוג האהבה השני אהבה כמים שמקורה הוא מקו הימין ובעבודת הכהנים. אהבה זו מסמלת אהבה עזה מאוד (כרשפי אש) אצל יהודי שרוצה להתכלל באלוקות עד כדי כלות הנפש.
עניינה
אהבה כרשפי אש נקראת כך כי כמו שהאש נאחזת במשהו וכל תשוקתה הוא להתנתק מהדבר שנאחזה בו ולעלות מלמטה למעלה ולהיכלל בשורשה כך אהבה זו מסמלת אהבה עזה של יהודי שמרוב אהבתו את הקדוש ברוך הוא כל תשוקתו היא להתנתק מהעולם הזה להידבק ולהיכלל באלוקות ולהגיע לידי כלות הנפש[1]. וכמו שבשביל להבעיר אש צריך שמן, נר, ופתילה כך גם באהבה כרשפי אש יש את הבחינות האלה - השמן זוהי החכמה שבנפש הבהמית, הנר נמשל לנפש האלוקית והפתילה זוהי התפילה שעל ידי ההתבוננות בגדולת השם בשעת התפילה נבערת אצלו התשוקה ומדליקה את ה'נר' - הנפש האלוקית, ועל-ידי ההתבוננות של הנפש האלוקית הוא "מדליק" גם את ה'שמן' - הנפש הבהמית עד שגם היא רוצה להדבק באלוקות[2], וזאת בשל היותה של הנפש הבהמית בשורשה באופנים וחיות הקודש שבמרכבה[3].
אהבה זו מתחלקת לכמה סוגים, יש אהבה כזאת המגיעה באתערותא דלעילא ללא שום עבודה מצד האדם[4] ויש דרגה גבוהה יותר של אהבה כרשפי אש המגיעה אחרי עבודה רבה מצדו של היהודי (בבחינת אתערותא דלתתא).
ובפרטיות יותר אהבה זו מתבטאת על-ידי כך שיהודי מרגיש את עוצמתו ומעלתו של הקדוש ברוך-הוא לעומת שאר הנבראים ומרגיש בגודלו ומעלתו של ה' ואפסיות העולם הזה ותענוגותיו, לרוב התבוננות זו באה בשעת התפילה[5] ועל-ידי התבוננות זו נפעל אצל היהודי יסוד האש שבליבו ונבערת אצלו התשוקה העזה לאלוקות בבחינת רצוא (שרוצה ומשתוקק להידבק באלוקות). אך תשוקה זו אינה טובה כי תכלית השלימות של היהודי הוא להשלים את כוונת הבריאה ולהפוך את העולם החומרי למשכן לה', ועל-כן סדר העבודה באהבה זו הוא לקיים תורה ומצוות הקשורים לעולם הזה בבחינת שוב שהאדם יחדיר לליבו שמטרת הבריאה היא לעשות לה' משכן בעולם הזה התחתון ולכן צריך להישאר בגוף ולקיים את המצוות שניתן לקיימן רק בעולם הזה החומרי כדוגמת ציצית תפילין וכו'[1].
מקור האהבה כרשפי אש
מקור האהבה כרשפי אש הוא בעבודת הלוויים בקו השמאל בספירות בינה גבורה והוד, ובמיוחד נמשכת מספירת הבינה בשל היות מוח הבינה עובר בוושט השמאלית של האדם המלאה בדם, ומוושט זו מגיעה ההתפעלות של היהודי והתשוקה שלו להיכלל באלוקות. כמו כן האהבה כרשפי אש משויכת לרצוא בעקבות תשוקתה לרצות אלוקות עד כדי כלות הנפש. אדמו"ר הזקן ממשיל את האהבה כרשפי אש לזהב המסמל את מידת הגבורה שבאהבה[6] בשונה מאהבה כמים הנמשלת לכסף המסמלת את קו הימין והחסד שבה[1].
אצל האדם עצמו האהבה כרשפי אש שוכנת בחלל הימני שבלב[7] שנדלק לרוב בעת התבוננות של יהודי בתפילה[5] ובעיקר מתחילה בעת ההתבוננות בפסוקי דזמרה, אהבת עולם והאהבה נדלקת לגמרי באמירת המילה "אחד" שבשמע ישראל[8].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 1.2 לקוטי אמרים תניא פרק נ'
- ↑ תורה אור פרשת מקץ ל"ח, ג.
- ↑ {שם=נש
- ↑ ראה אהבה כזאת בלקוטי אמרים תניא פרק מ"ג
- ↑ 5.0 5.1 ראה לקוטי תורה פרשת במדבר ב, ג'. וכן לקוטי תורה פרשת נשוא כ"ח, ג'.
- ↑ ראה תורה אור על פרשת מקץ, ל' ד. וכן לקוטי תורה פרשת נשוא כ"ח, ג.
- ↑ תניא פרק י"ב
- ↑ לקוטי תורה נשוא כ"ח, ג.