גדליהו מליניץ: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
תגית: ביטול
שורה 14: שורה 14:
== מאמרותיו ==
== מאמרותיו ==


*כל זמן שהוא דבוק בצדיק או בחבורתו נרפא לנו שיוכל להתעורר על ידו בתשובה, אבל כשח"ו נפרד ממנו, אז אינו מרגיש בהארתו ואינו יכול לבוא לידי תיקון.יש אמרה נפלאה שלו בספרו תשואות חן ( בליקוטים ? ) על יחס משיח לרשעים
*כל זמן שהוא דבוק בצדיק או בחבורתו נרפא לנו שיוכל להתעורר על ידו בתשובה, אבל כשח"ו נפרד ממנו, אז אינו מרגיש בהארתו ואינו יכול לבוא לידי תיקון.
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]

גרסה מ־23:24, 16 בנובמבר 2021

ציונו הק' של רבי גדליהו בעיר מגוריו - ליניץ שבאוקראיינא

רבי גדליה מליניץ נולד לאביו הגאון רבי יצחק דיין מפולנאה, במשפחה המיוחסת למהרש"א, לרבי נתן שפירא בעל המגלה עמוקות, ודור ל"ו לרש"י הקדוש.[1]

הוא היה מתלמידיו של הבעל שם טוב. הבעש"ט כיבדו מאוד על אף גילו הצעיר - כבן י"ח, כאחד מתלמידיו הגדולים. קירוב נוסף לו זכה, הוא אודות לעובדה שהבעש"ט כשהיה מבקר בפולנאה, קבע את אכסנייתו אצל אביו רבי יצחק הדיין, למרות שהתגורר שם גם תלמידו הגדול רבי יעקב יוסף מפולנאה.

עוד לפני שהגיע לגיל עשרים הוא התקבל כרב באוסטרופוליא, מרופאליא, ובסוף ימיו התקבל לרב בעיר ליניץ, בה גם מנוחתו כבוד.

על אף שקיבל מתורתו של הבעל שם טוב, הוא סירב לייחס את עצמו לתלמידו מענווה יתירה, והתקשר לתלמידו רבי יהודה לייב מפולנאה הידוע בשם "המוכיח", בעל "קול אריה" על התורה, וגם אותו אינו מכנה בשם "מורי" אלא "שמעתי מהמוכיח" סתם.

הוא זכה לחיבה והערכה מכל צדיקי דורו, ובמיוחד מרבי פנחס מקוריץ, הסבא משפולי, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, ורבי לוי יצחק מברדיטשוב שגם הסכים על ספרו תשואות חן שנדפס י"ב שנה לאחר פטירתו, וכותב כי "עיינתי כי הם דברים העומדים ברומו של עולם". הוא גם אמר כי "הרבה אנשים לא ירדו לדעת כוונת הרב המחבר מחמת עומקן".[2]

לפי עדותו של רבי פנחס מקוריץ הוא זכה גילוי אליהו עוד מילדותו.

מאמרותיו

  • כל זמן שהוא דבוק בצדיק או בחבורתו נרפא לנו שיוכל להתעורר על ידו בתשובה, אבל כשח"ו נפרד ממנו, אז אינו מרגיש בהארתו ואינו יכול לבוא לידי תיקון.

הערות שוליים

  1. מתוך אור יקרות חלק א' עמ' רע"ג, עיי"ש בהרחבה.
  2. מתוך הקדמת הכותב לספרו, הרב יהודה לייב מסדר "שבחי הבעש"ט".