מלחמת השחרור

הרב חיים זושא וילימובסקי ('הפרטיזן') במלחמה (שלישי מימין)

מלחמת השחרור (נקראת גם מלחמת העצמאות) הייתה מלחמה ממושכת בין חיילים ואזרחים ערביים תושבי ארץ ישראל והמדינות הסמיכות, ובין היהודים תושבי ארץ הקודש, במהלכה ניסו להשמיד את האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל כמענה להחלטת האו"ם להקים מדינת יהודית בארץ ישראל.

המלחמה החלה מיד עם הודעת האו"ם בט"ז כסלו תש"ח והסתיימה רק כשנה וחצי לאחר מכן, בכ"ג תמוז תש"ט.

במהלך המלחמה נהרגו מתוך הלוחמים הערבים כ-9,000 איש, נחרבו עשרות יישובים ונהרגו על קידוש השם למעלה מ-6,000 יהודים שהיוו אחוז שלם מכלל האוכלוסייה היהודית בארץ הקודש בזמן המלחמה.

המלחמה הסתיימה בנצחון היהודים, ובעקבותיה נטשו עשרות אלפי ערבים את בתיהם והיגרו לארצות ערב, ועל חורבותיהם נבנו כפרים ויישובים יהודיים, וביניהם כפר חב"ד שהוקם ביוזמת אדמו"ר הריי"צ על חורבות הכפר הערבי ספריא שהתרוקן מיושביו במהלך המלחמה.

רקע היסטורי

בזמן מלחמת העולם הראשונה נכבשה ארץ ישראל על ידי הצבא הבריטי, שהחזיק בה עד לסיום מלחמת העולם השנייה.

בתקופת הזמן שבין המלחמות, התעצמה התנועה הציונית, והתפתחותה התבטאה הן בהגדלת היישוב היהודי בארץ על ידי העפלות לא חוקיות והשגת סרטיפיקטים לעליה חוקית, והן בהגדלת הכוח הפוליטי שלה.

לאורך כל התקופה נרשמו תקריות בין האוכלוסייה היהודית והערבית, כאשר במחתרת התבססו פלוגות צבאיות במסגרות שונות כגון אצ"ל ולח"י ששמו לעצמם מטרה לשמור על בטחונם של התושבים היהודיים, ולגרום לצבא הבריטי לסגת מהארץ.

בפעולה משולבת של לחצים בינלאומיים ופיגועים מכוונים נגד מטרות בריטיות, הצליחה התנועה הציונית לגרום להחלטה הבריטית על הפקרת השטח ויציאתה מגבולות ארץ ישראל, בחודש תשרי של שנת תש"ח.

חודשיים לאחר מכן, בהצבעה היסטורית באו"ם התקבלה ההחלטה על חלוקת שטחי ארץ ישראל בין היהודים והערבים, אך הגוף הפוליטי שייצג את התושבים הערביים בארץ ('הועד הערבי העליון') דחה את החלטת האו"ם ובעקבות כך פרצה מלחמת העצמאות, שכונתה כך בשל האירועים שפרצו על רקע החלטת האו"ם והחרפתם עם הקראת 'מגילת העצמאות'.

מהלך המלחמה

התקופה הראשונה של המלחמה התנהלה בעיקר בערים שהתגוררה בהן אוכלוסייה מעורבת כגון ירושלים, עכו ויפו, וכן קבוצות גרילה שהתנפלו על קבוצות יהודיות בדרכים ברחבי הארץ, והתיישבו על צירים מרכזיים מתוך מטרה לבודד יישובים מרוחקים ולמנוע מהם אספקה של אוכל ואמצעי לחימה ובכך להכניע אותם בקלות, וכן ניהלו תקיפות ייעודיות על ישובים יהודיים מרוחקים.

הלוחמים היהודיים סבלו מנחיתות ברורה של מחסור בנשק ובחיילים מאומנים, בשל ההתנכלות הבריטית הממושכת בתקופה שקדמה למלחמה.

עם פרוץ המלחמה, הצטרפו ללוחמים כ-4,000 חיילים מצבאות זרים שחלקם הגדול לא היה יהודי אך תמך בהתיישבות היהודית, וחיילים אלו התפקדו בעיקר לכוחות חיל האויר חיל התותחנים וחיל השריון, בהם היה דרוש ידע צבאי והכשרה מוקדמת.

לאורך כל התקופה הראשונה של המלחמה, התמקדו היהודים בהגנה וביצור היישובים היהודיים, ורק בשלהי חודש אדר שני פתחו במתקפות מתוכננות והצליחו להחזיר את השליטה היהודית לחלקים רחבים בארץ הקודש. בה' אייר תש"ח הסתיים באופן רשמי המנדט הבריטי, והוכרזה מגילת העצמאות. יום למחרת, בשבת קודש ו' אייר פלשו צבאות ערב מהמדינות הסמוכות. פלישת הכוחות המאורגנים לשטחה של ארץ ישראל, עם יתרון מספרי עצום ועם התקפה משולבת מרובת חזיתות, גרמה לאבידות רבות בנפש, והצבא היהודי נאלץ להתמקד בבלימת הכוחות והצליח בכך בניסים גלויים.

בי"ט אייר תש"ח נכנעו תושבי הרובע היהודי בירושלים לחיילי צבא ירדן, שהשמידו אותו כליל במהלך המצור על הרובע ולאחר כניעתו (שטח זה חזר לשליטה יהודית רק במהלך מלחמת ששת הימים).

בג' סיוון תש"ח הוכרזה הפסקת אש בין צה"ל והלגיון הערבי בירושלים למטרת התארגנות מחודשת. בראש חודש תמוז חודשו הקרבות, ולאחר שורת מתקפות הצליח צה"ל להשתלט בחזרה על חלקים מהגליל התחתון ואזור החוף במרכז הארץ.

בי"ב תמוז תש"ח הוכרזה הפסקת אש נוספת, ובהמשך אליה אירעו מספר קרבות נוספים שהתפרסו על תקופה של שנה נוספת, והסתיימו בנצחון היהודים בניסים גלויים והסכם שביתת נשק עם המדינות הערביות השכנות, שהאחרון שבו נחתם בכ"ג תמוז תש"ט.

היחס מרבותינו נשיאינו

בהתוועדות שערך הרבי בעיצומה של המלחמה, לאחר עזיבת השלטון הבריטי את הארץ, התייחס הרבי למאורעות בארץ ואמר: "הגם שהיה נס גלוי זה שאנגליה עזבה את הארץ, והיה גילוי, אבל מ'האט פארפעלט" [= איבדו (את ההזדמנות לרתום את ההתעוררות להוספה בעניני תורה ומצוות)].

בהזדמנות מאוחרת יותר, התייחס הרבי במהלך התוועדות פעם נוספת למלחמה והמאורעות שנלוו אליה והתבטא: "המאורעות שהיו בארץ ישראל – לא היו על פי שכל, הן זה שהאנגלים הסתלקו, והן זה שבני ישראל תפסו את השלטון ומנהלים אותו כו'. וראיה לדבר – שבין בני ישראל עצמם היו שטענו שאין לקחת את השלטון, כיון שלא יצליחו להחזיק מעמד. ולמעשה – כבר למעלה מג' שנים שהמדינה מתנהלת, ובאופן שאינו על פי שכל, אלא בדרך נס".

על רקע הנצחון במלחמה וכינונה של המדינה, גובשו דעות שונות בחוגי החרדים בנוגע ליחס הנכון למדינה ולמלחמה, כאשר מצד אחד חוגי הציונות הדתית קוראים לקבוע חג ביום העצמאות ולומר בו הלל ולהודות על הניסים, ומנגד חוגי הקנאים השוללים מכל וכל את המדינה ורואים בה פגע רע ורוצים בביטולה, ואף טוענים שלא ייתכן לטעון שנעשו ניסים ליהודים שאינם שומרי תורה ומצוות.

ביחס לשאלה כיצד יש להתייחס ליום זה, השיב הרבי בשנת תשט"ו:

במענה על מכתבו מה' אייר, הנה ידוע פתגם הבעש"ט ששמענוהו כמה פעמים ממו"ח אדמו"ר, שמכל דבר שהאדם רואה או שומע יכול ובמילא גם צריך ללמוד הוראה בעבודתו את השי"ת, ועל אחת כמה וכמה במאורע שנוגע לכמה וכמה מבני ישראל, ובפרט אם רואים שמסר השי"ת רבים ביד מעטים באופן נסי, הרי זה צריך לעורר תוספת כח לעבדו יתברך, ואין להתרשם כלל וכלל ממה שישנם נוהגים באופן אחר, ורוצים לבאר הנהגתם על פי שכל שהם הרוב, והנ"ל הוא הוכחה להיפך, שאין הרוב בכמות מכריע כלל וכלל, וגם אלו המתנהגים אחרת יודעים על דרך זה, אלא שיצרם הרע אין נלחמים בו כראוי, ולכן נופלים תחת ממשלתו, שזהו נוסף על כל שאר העניינים הנהגה דכפוי טובה באופן היותר מבהיל.

משל למה הדבר דומה, למלך גדול ורב, שמראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט נבזה שפל אנשים כו', ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו כו', ומכניסו להיכלו היכל המלך כו' (ע"ד המבואר בתניא פרק מ"ו), האפשר לומר ששפל אנשים זה יאמר למלך, אשר היכל זה אינו של המלך אלא של ההדיוט, ולכן יתנהג בו כפי רצונו, ותחילת הנהגתו היא לגרש את המלך מהיכלו בכל האופנים שאפשרי, והיינו על ידי הנהגה גסה היפך ציווי המלך על כל צעד וצעד?! והנמשל מובן

— אגרות קודש חלק י"א ע' פ"ה

לצד זה, שלל הרבי בחריפות את הדעה שקיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל והתקבצות יהודים מכל העולם, היא "אתחלתא דגאולה".

תוצאות המלחמה

רק עם סיומה של המלחמה, החלה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לגדול באופן משמעותי, אלפי מאות אלפי פליטי שואה יחד עם מאות אלפי יהודים מרחבי העולם הגשימו את רצונם לעלות לארץ ישראל, ויישבו מחדש את הארץ.

תוך שנה וחצי הוכפלה האוכלוסייה היהודית בארץ, ומנתה מעל למליון ושלוש מאות אלף תושבים.

יישובים רבים הוקמו על חורבות הכפרים הערביים שהתרוקנו מיושביהם במהלך המלחמה.

בעקבות הכיבוש הירדני של בית העלמין הר הזיתים במהלך המלחמה, נוסד בשנת תשי"א בית העלמין הר המנוחות.

ההשלכות החב"דיות

בעקבות הכיבוש הירדני של הרובע היהודי, נסגרה הישיבה החב"דית מדרש שמואל.

בין היישובים שהוקמו על חורבות הכפרים הערבים נמנה כפר חב"ד שהוקם על גבולות כפר ספריא, וכן קבוצה של 13 משפחות חב"דיות שהתיישבו בבתים ערבים נטושים בסמיכות לתחנת הרכבת בלוד, שהיוו את הבסיס לייסוד שיכון חב"ד לוד.

במהלך המלחמה נהרס כליל בית הכנסת צמח צדק צפת, אך בית הכנסת צמח צדק ירושלים שרד את הקרבות, ואף נותר על עומדו בתקופה בה נשלט הרובע היהודי בירושלים בידי הירדנים, והיה אחד המבנים היחידים ברובע שנותר בשלימותו.

לאחר המלחמה, החלה פעילות חב"דית עם ילדי הפליטים במסגרת ה'ישיבת ערב', בעקבותיה התקרבו נערים רבים לחסידות והפכו לחסידי חב"ד

חסידי חב"ד במלחמה

חסידים שנהרגו בהפגזות

• הרב יצחק אביגדור אורנשטיין - רב הכותל המערבי, מחשובי רבני חב"ד בירושלים, ומראשי המגינים על הרובע היהודי במהלך המלחמה, נהרג יחד עם אשתו מפגיעה ישירה של פגז ירדני בי"ד אייר תש"ח
• הרב שמעון בן ציון אייזנבך - מחשובי חסידי חב"ד בשכונת מאה שערים ובית ישראל בירושלים. נהרג על קידוש השם בעקבות פציעה קשה מפגז ירדני שנפל בסמיכות אליו, בי"ד אייר תש"ח
• ר' זלמן דוד לאנדא - נינו של אדמו"ר המהר"ש ונכדם של משה וחיה מושקא הורנשטיין, נהרג מההפגזות בי"א בתמוז תש"ח
• מרת נחמה פייגא בת ר' מרדכי מענדל קדנר - נהרגה בהפגזות המלחמה בי"ז אייר תש"ח

לוחמים ותומכי לחימה

• הרב חיים זושא וילימובסקי ("הפרטיזן"), והרב יונה מנדלסון ("שר המשקים") - מלוחמי העיר העתיקה
• הרב שמואל חפר - מאנשי הפלמ"ח
• הרב חיים שטרן - ממייסדי בית כנסת חב"ד בשכונת סנהדריה בירושלים. שימש כחבר ועדת המצב ואחראי על חלוקת המזון בירושלים בזמן המלחמה
• הרב זאב דב הלפרין - התרוצץ במסירות נפש בין המקלטים במהלך המלחמה, ודאג להעברת סיוע הכרחי לקיומם של המשפחות הכלואות והנצורות
• הרב דב בער אליעזרוב - נאלץ לעזוב את שכונת מאה שערים שנהרס מההפגזות, ועבר להתגורר בשכונת קטמון

ראו גם

• מדינת ישראל
• צה"ל
• יום העצמאות

לקריאה נוספת

• בן ציון גרשוני, במאבק על הסף – סיפור על רקע היסטורי, העוסק במלחמת השחרור בירושלים