דוד חנזין

הרב דוד חנזין

הרב החסיד דוד חנזין נולד בעיר קונטופ שבאוקראינה בשנת תרע"א, לאביו הרב מנחם מענדל ע"ה שהיה מצאצאי הרב משה, מחשובי חסידי אדמו"ר הזקן. אמו הינה בת דודתו של החסיד הנודע הרב ישראל נח בלניצקי ע"ה.

הרב חנזין שילב בתוכו ענווה ורוך יחד עם עוז ותקיפות. כשהדברים נגעו לענייני הכלל ולענייניו הק' של הרבי, הוא היה לוחם נאמן ועקבי. כך גם בכל הנוגע למען שלמותה של ארץ הקודש, כאשר תבע במפגיע שוב ושוב לפרסם את דעתו של הרבי בעניין. הרב חנזין אף ראה חשיבות רבה לעורר את העם בדבר הגאולה, והכינוס הפומבי האחרון בו השתתף, היה כינוס ההקהל הגדול בהיכל התרבות, שאורגן על ידי מטה משיח בארץ הקודש.

ביום שישי י"ט תמוז תשס"ג נחלש מאוד והדיבור היה קשה עליו. את הקידוש בליל שבת שמע מבנו. לאחר נטילת ידיים ובציעת לחם משנה, טבל את פרוסת המוציא במלח ואז התמוטט לפתע והשיב את נשמתו לבוראה והוא בן 92.

ילדותו

בילדותו למד אצל טובי המלמדים ששכר אביו למענו. אביו והמלמדים שהיו חסידים ומקושרים, נטעו בו את דרכי החסידות וההתקשרות לרבי.

שנות הילדות עברו בצל מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הקומוניסטית. בחוץ נשמעו הדי הקרבות, אך בתוך הבית המשיך דוד הקטן לשקוד על לימוד התורה. כבר בצעירותו נודע ללמדן וגאון אדיר שצלל בים התורה.

בקיץ תרפ"ט העתיקה המשפחה את מקום מגוריה למוסקבה. באותם שנים נהג אחת לשבוע לבקר את הגאון רבי אבא דוד גולדפיין חתנו של הגאון הרגצ'ובר. את כל שאלותיו בלימוד שצבר במשך השבוע שטח בפני הגאון רבי אבא דוד שהעריכו מאוד.

הרב משה צבי נריה, ראש ישיבות 'בני עקיבא', הזדמן באותם שנים למוסקבה, ובבית הרב גולדפיין פגש את הרב חנזין. ביומנו הוא כותב כי למד שהרב חנזין עבר על כל הש"ס בהיותו כבן שבע עשרה בלבד. בין השניים התפתחה ידידות מופלאה, והם קבעו לימוד בחברותא בביתו של דוד שגר אז בצ'רקיזובה, פרבר קטן של מוסקבה. בבית משפחת חנזין ישבו ולמדו יחד בעיון מסכת "בבא קמא" ולגירסא למדו את מסכת פסחים.

שמחה גדולה אחזה ברב חנזין כאשר הודיע לו הרב נריה כי קיבל אישור לעלות לארץ הקודש. הרב חנזין נטלו בידיו ורקד עמו מרוב שמחה. ארבע שנים עברו מאז, והרב חנזין קיבל אף הוא רשיון עליה ארצה. את הרשיון המיוחל קיבל בסיוע הרב אברהם יצחק קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל.

ביום כ' בכסלו תרצ"ד הגיע ארצה.

"שקדן ובחור הגון"

ארבע שנים חלפו מאז עלה ר' דוד ארצה. ידידו הטוב הרב נריה, התגעגע לאותו ריע וידיד אמת שהיה שותפו ללימוד מעמיק. את געגועיו ביטא ביומנו ביום בו הגיע הרב חנזין לישיבת הרב קוק: "הגיע דוד חנזין. אני מכירו עוד ממוסקבה. הוא כבר עבר על כל הש"ס. עכשו יגור בדירתי. סבור אני לקבוע איתו זמני לימוד. הוא שקדן ובחור הגון".

ואכן, שני הידידים התגוררו באותה דירה ולמדו יחד במשך זמן ממושך.

גאונותו ומידותיו התרומיות ניכרו בו כבר בהיותו תלמיד בישיבה. לא פלא שהוא התחבב על מי שעמד אז בראשות הישיבה, הרב קוק, שכינהו "מיין דוד'ל" (דוד'ל שלי). החביבות התבטאה בקביעות בה למדו יחד גמרא ורא"ש. קודם שהיה הרב קוק מוסר שיעורים כלליים בישיבה, הוא היה מדבר בנושא השיעור עם שלושה מבחירי תלמידיו ובהם גם הרב חנזין.

הרב קוק אף הסמיכו להוראה, וכאשר נסע עמו פעם ללונדון, לקחו עמו באומרו כי כך אין לו צורך לשאת עמו ש"ס כיון שדוד חנזין הוא ש"ס מהלך!.

לאחר פטירת אביו בחודש ניסן תרצ"ה, נזכר בשורשיו החסידיים וביקש להתקרב לחב"ד. בעקבות זאת החל לבקר בישיבת 'תורת אמת' בירושלים, שם קירבו המשפיע הדגול רבי אלתר שימחוביץ.

הגיע לליובאוויטש

בחודש אלול תש"ג הקים את ביתו עם זוגתו מרת רחל רישא ע"ה, בתו של הרב ישראל אריה ספיר, מלפנים רבה של פתח תקוה. את מקום מגוריו קבע בעיר הקודש ירושלים.

בשנת תש"ד התקבל בהסכמת אדמו"ר הריי"צ למשגיח ומגיד שיעור בישיבת חב"ד בתל אביב, ולאחר מכן בלוד.

בכסלו תשי"א נפטרה זוגתו בהותירה חמשה יתומים כשהקטן שבהם בן כמה חודשים. את ילדיו גידל במסירות אין קץ.

עסקן ציבור

בשנת תשי"ב עבר להתגורר בעיר פתח תקווה, שם מונה לחבר הרבנות הראשית. בתפקיד זה כיהן במשך שלושים וחמש שנים. הרבי מלך המשיח עודדו להישאר בתפקיד זה ככל שניתן, זאת למרות בקשות חוזרות ונשנות של אישים שונים שביקשו ממנו שיפנה את מקומו מפאת גילו.

בשנת תשמ"ז פוטר מתפקידו זה, אך למרות זאת המשיך לפעול ביד רמה בקרב תושבי העיר שחיבבו אותו מאוד.

מתוקף היותו ממונה על המקוואות בפתח תקוה, דאג לבנות ולשפץ מקוואות רבים, ובייחוד שם דגש לבניית מקוואות בשיטת חב"ד למרות שקמו לכך מתנגדים עיקשים, ובהם אישים בעלי השפעה. הרבי מצידו עודדו במאבקו למען המקוואות החב"דיות.

נושא דגל החינוך הכשר

הרב חנזין היה ממקימי 'רשת אהלי יוסף יצחק',– רשת בתי ספר חב"ד בארץ הקודש. במשך חצי יובל שנים ניהל בפועל את הרשת, כאשר לאחר מכן שימש כיושב ראש הנהלת הרשת.

בקיץ תשי"א הורה הרבי מלך המשיח לחסיד הרב זושא וילימובסקי להקים את 'רשת אוהלי יוסף יצחק'. עול ניהול הרשת הוטל כבר בהתחלה על כתפיו של הרב חנזין. מסירותו לרשת לא ידעה גבולות, כפי שמספר מי שהיה מזכיר הרשת בשנים הראשונות הרב יצחק גנזבורג: "מאוד התפעלתי ממידת המסירות של הרב חנזין לענייניו של הרבי באופן שלא מצאתי לה אח ורע. באותם שנים הוא היה אלמן מטופל בחמישה ילדים קטנים, ובכל זאת התמסר כל כולו לניהול הרשת, כאשר ענייניו של הרבי ומימוש רצונו הק' עומד בראש הסדר העדיפויות שלו!

הרבי מה"מ בכל השנים שלח את כל המכתבים ומברקים בענייני הרשת אל ביתו של הרב חנזין בלבד.

במחיצת הרבי

בשנת תשי"ט נסע פעם ראשונה לרבי מלך המשיח, ומאז נסע עוד פעמים רבות. משנת תשל"ח החל לנסוע לרבי בקביעות מידי שנה, ולעתים יותר מכך. הפרנסה אצלו לא היתה בשפע, ולמרות זאת כחסיד הרגיש את החובה לנסוע לרבי. כשקרובי משפחה מחוגי הליטאים טענו כלפיו וכלפי ילדיו, למה הוא נוסע הרי אין לו כסף, אסף את ילדיו ואמר להם: "אני משתוקק להיות עם יהודי הכי אמיתי בדור...".

באחת השנים היו מחירי הטיסות לקראת תשרי יקרים מאד, ורק לאחר ראש השנה הוזלו המחירים. בנו הרב מנחם הציע לו לנסוע לאחר ראש השנה וכך לחסוך בסכום כסף משמעותי. הרב חנזין למרות שלא ניחן בעודף כסף, לא וויתר ואמר "חשוב מאוד להיות בראש השנה עם ראש בני ישראל". הוא קנה את הכרטיס היקר ונסע לרבי לקראת ראש השנה...

לאחר הנסיעה הראשונה לרבי בתשרי תשי"ט, הוא חזר ארצה והתוועד עם חסידים בירושלים, פתח תקוה, תל אביב, ראשון לציון, כפר חב"ד ובלוד. בכל מקום סיפר את מה שראה והרגיש, ולימד את ניגון שאמיל אותו לימד הרבי בשמחת תורה אותה שנה. התוועדויות אלו נמשכו עד אור הבוקר.

את הפעם הראשונה שראה את הרבי מתאר הרב חנזין בתיאור חסידי ספוג רגש: "רטט עבר בכל גופי כאשר נפתחה הדלת ונתגלתה דמותו של הרבי שליט"א. קור וחום החלו משמשים בי בערבוביה. נעצתי מבטי ברבי וריכזתי את עצמי לבל אאבד שום תנועה מתנועותיו. ראיתי את הרבי עובר בזריזות אל מקום ישיבתו הקבוע...יש בפני הרבי שליט"א מין מבע מיוחד של שמחה עילאה ופשטות עצומה כאחד. מזיגה של דחילו ורחימו עם שמחה וטוב לבב. פשוט אין לשער כמה הוד ורוממות שופעת הדמות ככל שמרבים להסתכל בה. ראיתי בימי שני חיי כמה וכמה גדולים וצדיקים,–הבעה כזאת טרם ראיתי. הכל בלי כל בליטות ובלי שום תנועה. פשטות וחביבות. חום מלטף ואש יוקדת. הוא יושב בלי להתנועע. מבטו מרוכז בסידור התפילה שלפניו והוא מתפלל בדביקות מרוממת כל רואה. הוא מתפלל עם הציבור ובתוך הציבור ועם זאת ניתן להבחין עד כמה עליון ומקודש הוא בתפילתו,,בלי שנראים מצידו איזה שהם סימנים או תנועות לכך".

לאחר מכן סיפר על היחידות שלו שארכה כשעתיים ורובה הוקדשה לענייני הרשת. את החלק הזה של היחידות סיכם: "הרבי מכיר את הבעיות של כל בית ספר ובית ספר, והוא מתעניין בפרטיים הפעוטים ביותר"...

חי משיח, נושם גאולה

מאז הקמתו של בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש, הוא היה חבר הנהלת בית הדין, וזאת לפי הוראת הרבי מלך המשיח. במשך כל השנים היה הרב חנזין שותף פעיל לדיונים והחלטות חשובות ומרכזיות גם בשנים האחרונות.

כחבר בית הדין עסק רבות בענייני הכלל והפרט. בשנים האחרונות בלטה פעילותו בענייני שלימות הארץ ובהפצת בשורת הגאולה, תוך כדי הכנת העם לקבלת פני הרבי מלך המשיח.

על פן זה בעבודתו, חובה לציין כי פעילותו בעניין משיח לא החלה בשנים האחרונות, אלא כבר לפני חמישים שנה, כאשר אדמו"ר הריי"צ יצא בקריאה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה". הרב חנזין יחד עם הרב אפרים וולף ע"ה נסעו ברחבי הארץ כדי להפיץ קריאה זו בכל אתר ואתר. על עבודה זו הודה להם אדמו"ר הריי"צ במכתב מט"ו אלול התש"ג: "טוב מאוד עשו לפרסם את הקול קורא לאלתר לתשובה. ותודה וברכה לידידי מוה"ר אפרים שי' וואלף ולהנכבד והכי נעלה המצויין בתורה ומשתדל ביראת שמיים מוה"ר דוד חנזין עבור טרחתם בנסיעות לעורר על התשובה".

מאז יצא הרבי בקריאה "עשו ככל אשר ביכולתכם", תבע תמיד לעשות כמה שיותר במבצע משיח, אם בפרסום או בשיעורים ובדרכים נוספות.

לאחר ג' תמוז תשנ"ד תבע יחד עם רבנים רבים בארץ הקודש, כי צריך להמשיך הלאה בהפצת בשורת הגואל ובהכרזת הקודש 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'. חתימתו מתנוססת על גבי פסק הדין המפורסם בו קוראים הרבנים לרבי להתגלות כמשיח צדקנו לעיני בשר.

האירוע החב"די הפומבי האחרון בו השתתף, היה כינוס שנערך על ידי מטה משיח בארץ הקודש ב'היכל התרבות' לקראת ראש השנה תשס"ג. באותו כינוס עורר כי ראשי המדינה צריכים להניח תפילין ולשמש דוגמא לכל העם.

פטירתו

בתש"ס נפטר על פניו בנו הגאון החסיד הרב יעקב משה חנזין ע"ה, את כאבו זה נשא בדומיה, בקבלו על עצמו דין שמים.

בחודש תמוז תשס"ג נחלש מאוד, ולמרות החולשה צם בשבעה עשר בתמוז, יומיים בלבד לפני פטירתו.

ביום שישי י"ט תמוז נחלש מאוד והדיבור היה קשה עליו. את הקידוש בליל שבת שמע מבנו. לאחר נטילת ידיים ובציעת לחם משנה, טבל את פרוסת המוציא במלח ואז התמוטט לפתע והשיב את נשמתו לבוראה והוא בן 92.

בשנת תשס"ח החליטה עריית פתח תקווה - בהשתדלותו של שליח הרבילפתח תקוה הרב אשר דייטש - לקרוא רחוב על שמו.

לקריאה נוספת

• דוד עבדי ספר המתעד את תולדות חייו, מאת מנחם זיגלבוים.

קישורים חיצונים

• אגרות קודש מהרבי לר' דוד - בית משיח (שבועון)