תקיעת שופר – הבדלי גרסאות
←תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת: קיצור, עריכה, מקורות |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
[[הרבי]] מדייק מלשון [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]]{{הערה|אורח חיים סימן תקפח סעיף ד.}}, שלשיטתו, הטעם לדחיית התקיעה בשבת אינו '''רק''' בגלל גזירה דרבה, אלא בעיקר בגלל שהתקיעה היא "עובדין דחול", ולכן בצירוף גזירה דרבה ניתן לדחותה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/295.htm אגרות קודש חלק ב, אגרת רצה]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/308.htm אגרת שח]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2825.htm חלק ט, אגרת ב'תתכה].}}. | [[הרבי]] מדייק מלשון [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]]{{הערה|אורח חיים סימן תקפח סעיף ד.}}, שלשיטתו, הטעם לדחיית התקיעה בשבת אינו '''רק''' בגלל גזירה דרבה, אלא בעיקר בגלל שהתקיעה היא "עובדין דחול", ולכן בצירוף גזירה דרבה ניתן לדחותה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/295.htm אגרות קודש חלק ב, אגרת רצה]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/308.htm אגרת שח]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2825.htm חלק ט, אגרת ב'תתכה].}}. | ||
כשדיבר על תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת תיכף ומיד ב[[ביאת המשיח]], כשיבנה [[בית המקדש השלישי]] - לפעמים אמר הרבי שנתקע דוקא בבית המקדש{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/14/29/265.htm שיחת כ' מנחם אב תשט"ו].}}, ולפעמים - שאז נתקע גם בשאר המקומות, כיון שבביאת המשיח יתבטלו הגזירות{{הערה|ד"ה יו"ט של ר"ה תשמ"ג בסופו.}}. | |||
===בחסידות=== | ===בחסידות=== | ||
| שורה 55: | שורה 57: | ||
ההסבר לכך הוא, שמטרתה של תקיעת השופר היא לעורר אצל הקב"ה את ה[[תענוג]] וה[[רצון]] למלוך על העולם. כאשר ראש השנה חל בשבת, אין כל כך צורך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה מהווה התגלות של עונג. העונג הוא חלק עיקרי ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ב[[בריאת העולם]] בששת ימי המעשה, ואז מתעורר עונג רב כביכול למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה, בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת. לכן השבת עצמה פועלת את מה שעושה תקיעת השופר. [[הרבי]] מוסיף ומדגיש, שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל, לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה, יפריע לעם ישראל לקיים מצוות - ולכן חייבים לומר שפעולת התקיעות קיימת גם בלי המעשה עצמו{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52.}}. | ההסבר לכך הוא, שמטרתה של תקיעת השופר היא לעורר אצל הקב"ה את ה[[תענוג]] וה[[רצון]] למלוך על העולם. כאשר ראש השנה חל בשבת, אין כל כך צורך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה מהווה התגלות של עונג. העונג הוא חלק עיקרי ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ב[[בריאת העולם]] בששת ימי המעשה, ואז מתעורר עונג רב כביכול למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה, בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת. לכן השבת עצמה פועלת את מה שעושה תקיעת השופר. [[הרבי]] מוסיף ומדגיש, שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל, לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה, יפריע לעם ישראל לקיים מצוות - ולכן חייבים לומר שפעולת התקיעות קיימת גם בלי המעשה עצמו{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52.}}. | ||
עם זאת, בבית המקדש כן תקעו בראש השנה כשחל בשבת. הסיבה לכך היא שדרגת התענוג הנמשכת בבית המקדש היא עמוקה ונעלית יותר מזו שבשאר המקומות, ודרגת תענוג זו לא יכולה להימשך על ידי יום השבת. בבית המקדש היה נמשך [[מקור התענוגים]] ([[שעשוע המלך בעצמותו]]) - דרגת תענוג עמוקה וגבוהה יותר מתענוג פרטי כתוצאה מגורם חיצוני. התענוג שעל ידי קיום המצוות שלנו, וכמוהו התענוג מהשלמת הבריאה בשבת, הוא תענוג חיצוני, אך במקדש הצליחו לעורר את התענוג הפנימי והתקיעה נצרכה גם בשבת{{הערה|1=ראה באריכות [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/33/56a.htm לקוטי תורה ראש השנה נו, א ואילך]. סידור עם דא"ח שער התקיעות רמ, ג ואילך. אוה"ת ר"ה (כרך ה) ע' ב'קט ואילך. המשך יו"ט של ר"ה תרס"ו ותש"ג בתחילתם. [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/7/index.htm ד"ה יו"ט של ר"ה תשמ"ג]. ועוד.}}. | עם זאת, בבית המקדש כן תקעו בראש השנה כשחל בשבת. הסיבה לכך היא שדרגת התענוג הנמשכת בבית המקדש היא עמוקה ונעלית יותר מזו שבשאר המקומות, ודרגת תענוג זו לא יכולה להימשך על ידי יום השבת. בבית המקדש היה נמשך [[מקור התענוגים]] ([[שעשוע המלך בעצמותו]]) - דרגת תענוג עמוקה וגבוהה יותר מתענוג פרטי כתוצאה מגורם חיצוני. התענוג שעל ידי קיום המצוות שלנו, וכמוהו התענוג מהשלמת הבריאה בשבת, הוא תענוג חיצוני, אך במקדש הצליחו לעורר את התענוג הפנימי והתקיעה נצרכה גם בשבת{{הערה|1=ראה באריכות [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/33/56a.htm לקוטי תורה ראש השנה נו, א ואילך]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43366&st=&pgnum=171&hilite= סידור עם דא"ח שער התקיעות רמ, ג] ואילך. אוה"ת ר"ה (כרך ה) ע' ב'קט ואילך. המשך יו"ט של ר"ה תרס"ו ותש"ג בתחילתם. [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/7/index.htm ד"ה יו"ט של ר"ה תשמ"ג]. ועוד.}}. | ||
==אצל רבותינו נשיאנו== | |||
===אצל אדמו"ר הזקן=== | |||
[[אדמו"ר הזקן]] לא היה בעל תוקע{{הערה|רשימות סיפורים מהרב [[שלום בער נוטיק]]. ושם, ש[[אדמו"ר הזקן]] ביאר הטעם שאינו יודע לתקוע, כי האדם לומד לתקוע בילדותו, ואילו הוא לא היה "ילד" מעולם. "איך בין קיינמאל ניט גיווען קיין אינגעל"}}. | |||
===אצל אדמו"ר האמצעי=== | |||
נראה לומר ש[[אדמו"ר האמצעי]] לא היה בעל תקיעה{{הערה|על פי [[המלך במסיבו]], א, עמ' נב.}}. | |||
===אצל אדמו"ר הרש"ב=== | |||
ביום השני של ראש השנה [[תרמ"ח]], היה מסדר התקיעות. ביום הראשון סידר [[הרז"א]] את התקיעות. הבעל תוקע היה ר' חיים. התחיל לתקוע בעצמו אחר שנת [[תר"ס]]. בשנים [[תרנ"ח]], [[תרנ"ט]] ו[[תר"ס]] - היה [[אדמו"ר הריי"צ]] הבעל תוקע{{הערה|ספר השיחות תש"ה, עמ' 10.}}. | |||
== | בשעת התקיעות אצל הרש"ב היה עומד על ידו ר' זלמן סופר (הוא היה גם הבעל קורא בראש השנה ויוהכ"פ, קראו אותו ר' זלמן הבעל מגיה). בשנים הראשונות, אחרי שהרבי אמר את הפסוקים והברכות והתקשה לתקוע, היה הוא התוקע, ובשנים האחרונות היה הרבי בעצמו תוקע את כל התקיעות{{הערה|[[ליובאוויטש וחייליה]], עמ' 28}}. | ||
===אצל אדמו"ר הריי"צ=== | |||
בראש השנה [[תרפ"א]], בימי אבילות כ"ק אדמו"ר מהריי"צ, לא רצה לתקוע בשופר (בכלל התרחק אז מקבלת הנשיאות עליו). אמו [[הרבנית שטערנא שרה]] אמרה לו: בני, אני חפצה לשמוע דוקא ממך תקיעת שופר. ומצד צוואת אמו ובקשתה, בירך הברכות ותקע תקיעה אחת, ומסר השופר לאחר - הרב [[יצחק יואל רפאלוביץ']], שיגמור התקיעות. אחר התקיעות גמר הרבי את הפסוקים בעצמו{{הערה|רשימות דברים, ב, עמ' קלה}}. | |||
===אצל הרבי=== | |||
בראש השנה [[תשי"א]], את ה"למנצח" והפסוקים אמר הרב [[שמואל לוויטין]], הבעל תוקע היה הרב [[משה דובער ריבקין]]. במוסף תקע הרב [[מענדל טננבוים]]. בראש השנה [[תשי"ב]], היתה הפעם הראשונה שהרבי אמר את המזמור "למנצח" ואת הפסוקים שלפני התקיעות. אחרי כן רמז לר' מענדל טעננבוים לומר את הברכות, וכשסירב - אמרן הרבי בעצמו. ר' מענדל תקע, והרבי היה "המקריא" והורה לו באצבעו. אחר התקיעות אמר הרבי את הפסוקים "אשרי העם" וגו'. בראש השנה [[תשי"ג]] הוסיף הרבי ותקע בעצמו את התקיעה הראשונה, ואחר כך מסר לבעל תוקע הנ"ל שיגמור את התקיעות. | |||
משנת [[תשי"ד]] עד [[תשנ"ב]] תקע הרבי בעצמו את כל התקיעות דמיושב{{הערה|על פי ספר [[ימי בראשית]], עמ' 248.}}. | |||
==קישורים חיצונים== | ==קישורים חיצונים== | ||