תקיעת שופר – הבדלי גרסאות
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) |
קצת סדר. ערך מזוויע מלא ציטוטים והעתקות |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
[[קובץ:תקיעת שופר 770.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] מאזין לתקיעת שופר ב[[זאל הקטן]] של [[770]]]] | [[קובץ:תקיעת שופר 770.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] מאזין לתקיעת שופר ב[[זאל הקטן]] של [[770]]]] | ||
'''תְּקִיעַת שׁוֹפָר | '''תְּקִיעַת שׁוֹפָר''' היא [[מצוות עשה]] מן התורה, לתקוע בשופר ביום [[ראש השנה]]. יום זה מכונה בתורה "יום תרועה"{{הערה|פינחס כט, א.}} ו"זכרון תרועה"{{הערה|אמור כג, כד.}}, ו[[חז"ל]] למדו מכך שיש מצווה להריע בשופר בראש השנה. בראש השנה תוקעים בסך הכל מאה קולות הכוללים "תקיעה", "שברים" ו"תרועה" בסדרים שונים. כיום נהוג לתקוע בשופר גם ב[[חודש אלול]]. | ||
השופר ומצוות התקיעה בו הינו ענין עיקרי | השופר ומצוות התקיעה בו הינו ענין עיקרי בעבודת ראש השנה, ובמיוחד לפי [[תורת החסידות]]. החסידות מבארת כי מעלת תקיעת שופר הוא הקול הפשוט, ללא גוונים מיוחדים ומקצועיים שאפשר למצא בכלי נגינה אחרים. בכך מתבטא קולו הפשוט של כל [[יהודי]], הבוקע מ[[פנימיות]] [[לב|ליבו]] ופונה לקדוש ברוך הוא כבן לאביו בצעקה פנימית שלמעלה מדיבור: "אבא הצילני". תקיעה זו פועלת את המלכתו של הקדוש ברוך הוא מחדש ל[[מלך]] ו[[בנין המלכות|בנין ספירת המלכות האלוקית]], וכך פועלת את חידוש החיות האלוקית לקיום העולם בשנה הבאה. | ||
==המצוה== | |||
== | |||
[[קובץ:שופר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שופר]] | [[קובץ:שופר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שופר]] | ||
מצוות עשה מן התורה לתקוע בשופר ביום ראש השנה. | מצוות עשה מן התורה לתקוע בשופר ביום ראש השנה. | ||
תקיעת השופר מתחלקת לשלושה סוגי קולות: תקיעה, שברים ותרועה. | |||
תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלות ואין אנו יודעין היאך היא: אם היא היללה שמייללין הנשים ביניהן בעת שמייבבין, או האנחה כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג לבו מדבר גדול, או שניהם כאחד האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה הן הנקראין תרועה, שכך דרך הדואג מתאנח תחלה ואחר כך מילל. לכך אנו עושין הכל. | |||
היללה היא שאנו קוראין תרועה. והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראין אותה שלשה שברים. | |||
נמצא סדר התקיעות כך הוא: מברך ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תרועה ואחריה תקיעה. וחוזר כסדר זה שלש פעמים. ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תקיעה וחוזר כסדר זה שלש פעמים. ותוקע תקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. | |||
נמצא מנין התקיעות שלשים כדי להסתלק מן הספק{{הערה| רמב"ם הל' שופר פרק ג}}. | |||
===בעל תוקע=== | |||
התוקע בשופר נקרא בשם 'בעל תוקע', ומשתדלים שיהיה [[יראת שמים|ירא שמים]], ומקובל על הציבור כולו. | |||
==בחודש אלול == | |||
[[קובץ:שופר באלול.jpg|ממוזער|ציור מאת [[זלמן קלינמן]], המתאר תקיעת שופר ב[[חודש אלול]].]] | |||
מנהג ישראל לתקוע בשופר בכל חודש [[אלול]] (חוץ מ[[ערב ראש השנה]] ) כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר: אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. | |||
בתהלים נאמר "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר": המשמעות הפשוטה של הפסוק היא שבראש השנה תוקעים בשופר – ראש השנה נקרא "חודש", כי הוא (גם) ראש חודש. אבל יש כאן גם רמז לכך שתוקעים בשופר "בחודש", בכל חודש אלול{{מקור}}. | |||
==בחסידות== | |||
ענין תקיעה הוא קול פשוט היוצא מהבל הלב מפנימיותו. קול זה הוא צעקת הלב, הגבוה הרבה יותר מן ה[[חכמה]] שהיא מקור ה[[דיבור]]. שענין ה[[צעקה]] של חיצוניות הלב הוא אהבה לה' הנולדת מן ה[[התבוננות]] בהתהוות העולמות מאין ליש, והיא בחינת העבודה של ה[[מלאכים]]. ואהבה זו היא בחיצוניות הלב ולכן מתלבשת בבחינת התחלקות של תיבות ואותיות. אבל ה[[צעקה]] מפנימיות הלב מבחינת "אני הוי"ה לא שיניתי", שכל העולמות אינם תופסים כלל מקום אצלו. ואהבה זו של פנימיות הלב היא שלא על פי טעם ודעת, ואינה נתפשת בהתחלקות, והיא בחינת תקיעת השופר. | |||
שופר נעשה מקרן של [[בהמה]] דווקא, ששרשה הוא גבוה למעלה למעלה ממדרגות [[אדם]] אלא שנפלה מטה מטה. ועל ידי תקיעת השופר נמשכים [[י"ג מידות הרחמים]], וזה אפשר על ידי קול השופר דווקא, ולא קול אדם. | |||
על ידי תקיעת השופר נמשך מבחינת פנימיות [[עונג]] ו[[רצון]] העליון שלמעלה מעלה מבחינת [[חכמה]]. שבחינת [[עונג]] העליון ו[[רצון העליון]] שלמעלה מסדר השתלשלות יהיה בחינת גילוי להיות גילוי מלכותו למטה. | |||
זה הוא הטעם שהשופר תוקעין אותו מפיו הקצר והקול יוצא ומתרחב ויוצא בסופו במקום הרחב. כנאמר "מן המצר קראתי יה ענני במרחב י-ה", פירוש מן המצר מקום צר שאינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה שהוא למעלה מכל ההשגות, והוא ענין שופר שפרו מעשיכם ממשיך תענוג. אבל בעצמו הוא קול פשוט מקור התענוגים, "כי עמך מקור חיים" כתיב, בחינת עמך בטל ונכלל באוא"ס ב"ה ממש, ומשם "קראתי י-ה" יו"ד עלאה בחינת [[חכמה]] וה' עלאה [[בינ]]ה היא רחובות הנהר הרחבת הדעת בהתבוננות כו'.{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/16/74b&search=%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8 תורה אור יתרו עד, ב]}}. | |||
===משלים בחסידות על תקיעת שופר=== | |||
=== | [[הבעל שם טוב]] הסביר ענינה של תקיעת שופר בראש השנה במשל: | ||
הבעל שם טוב הסביר ענינה של | |||
היו הי' מלך שביקש להקנות לבנו יחידו האהוב השכלה רחבה. לשם כך שלח המלך את בנו למדינות רחוקות, מצוייד בהון רב ובמשרתים, כדי שילמד וישכיל בעולם הגדול. | היו הי' מלך שביקש להקנות לבנו יחידו האהוב השכלה רחבה. לשם כך שלח המלך את בנו למדינות רחוקות, מצוייד בהון רב ובמשרתים, כדי שילמד וישכיל בעולם הגדול. | ||
| שורה 74: | שורה 71: | ||
ואבא שומע, סולח ואוהב. ומכניס את הבן פנימה אל ארמון המלך, לחדר לפנים מחדר, אל היכל המלך. ונותן ליהודי ברכה לשנה טובה ומתוקה, מתוך הרחבה גדולה, | ואבא שומע, סולח ואוהב. ומכניס את הבן פנימה אל ארמון המלך, לחדר לפנים מחדר, אל היכל המלך. ונותן ליהודי ברכה לשנה טובה ומתוקה, מתוך הרחבה גדולה, | ||
==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת== | ==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת== | ||
ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי [[נגלה]] הוא מטעם גזירה | ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי [[נגלה]] הוא מטעם גזירה ד[[רבה]], שמא יטלטלו להתלמד בו. | ||
===שבת במקום שופר על פי פנימיות התורה=== | ===שבת במקום שופר על פי פנימיות התורה=== | ||
| שורה 108: | שורה 102: | ||
ומבואר על כך ב[[חסידות]] שמוכרחים לומר שהאור האלוקי של מצות תקיעת השופר נמשך בשבת מאליו ולכן לא זקוקים אז לתקיעת שופר, שאם לא כן איך יש כוח ביד [[חכמים]] לעקור [[מצוה]] מן ה[[תורה]]. הסיבה לכך שזה נמשך מאליו כיוון שבתקיעת שופר הוא מלשון שופרא בארמית שכוונתו תענוג, וזאת כיוון שבתקיעת השופר מתחדש התענוג של הקב"ה בבריאת העולם. וכך גם בשבת יש המשכה של התענוג האלוקי בעולמות.[[הרבי]] מוסיף על ביאור זה{{הערה|2 לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52}} שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה יפריע לעם ישראל לקיים מצוות ולכן חייבים לומר שזה קיים אז גם בלי המעשה עצמו. תקיעת השופר ב[[בית המקדש]] הייתה מתבצעת גם כאשר ראש השנה היה חל בשבת והסיבה לזה בנגלה היא כיוון שבית דין יישמרו שלא יתחלל השבת (כך גם היה נהוג בבית דינו של הרי"ף). הסיבה לזה על פי חסידות כיוון שבתקיעת שופר בבית המקדש הייתה נמשכת דרגה גבוהה מאוד של התענוג שאינה נמשכת על ידי שבת, ולכן היו מוכרחים לתקוע בשופר כדי להמשיך דרגה זו. | ומבואר על כך ב[[חסידות]] שמוכרחים לומר שהאור האלוקי של מצות תקיעת השופר נמשך בשבת מאליו ולכן לא זקוקים אז לתקיעת שופר, שאם לא כן איך יש כוח ביד [[חכמים]] לעקור [[מצוה]] מן ה[[תורה]]. הסיבה לכך שזה נמשך מאליו כיוון שבתקיעת שופר הוא מלשון שופרא בארמית שכוונתו תענוג, וזאת כיוון שבתקיעת השופר מתחדש התענוג של הקב"ה בבריאת העולם. וכך גם בשבת יש המשכה של התענוג האלוקי בעולמות.[[הרבי]] מוסיף על ביאור זה{{הערה|2 לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52}} שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה יפריע לעם ישראל לקיים מצוות ולכן חייבים לומר שזה קיים אז גם בלי המעשה עצמו. תקיעת השופר ב[[בית המקדש]] הייתה מתבצעת גם כאשר ראש השנה היה חל בשבת והסיבה לזה בנגלה היא כיוון שבית דין יישמרו שלא יתחלל השבת (כך גם היה נהוג בבית דינו של הרי"ף). הסיבה לזה על פי חסידות כיוון שבתקיעת שופר בבית המקדש הייתה נמשכת דרגה גבוהה מאוד של התענוג שאינה נמשכת על ידי שבת, ולכן היו מוכרחים לתקוע בשופר כדי להמשיך דרגה זו. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||