הבדלים בין גרסאות בדף "ברכת אשר יצר"
(הפניה לדף אשר יצר) |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) מ (חלוקת קונטרסים העביר את הדף אשר יצר לשם ברכת אשר יצר) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | ברכת אשר יצר הינה ברכה הנאמרת ע"פ ה[[הלכה]] לאחרי כל עשיית צרכים. ברכה זו גם משולבת ב[[ברכות השחר]] שהאדם אומר בקומו משנתו. מקורה של הברכה הוא ב[[מסכת ברכות]] דף ס' עמ' ב. | |
| + | {{חלונית | ||
| + | |כותרת=אֲשֶׁר יָצַר | ||
| + | |רוחב=30% | ||
| + | |תוכן=בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם / אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים / גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ / שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם / אֵי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם / אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת / בָּרוּךְ אַתָּה ה', רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת. | ||
| + | |מקור=לפי [[נוסח האר"י]] | ||
| + | |ניקוד=כן}} | ||
| + | |||
| + | ==משמעות הברכה== | ||
| + | |||
| + | משמעות הברכה היא הודיה ל[[קב"ה]] על שקיימת מערכת ב[[גוף]] לסילוק הפסולת, ובאופן מילולי: הודיה על קיומם של פתחים באברי הגוף המהווים חללים אשר עשויים להוציא הפרשות אשר אינן טובות לגוף, ובה בעת הם אינם מאפשרים הוצאה של דברים החיוניים לגוף. כמו כן כוללת הברכה פליאה ("ומפליא לעשות") על מורכבות ועדינות המערכות הגופניות שיצר הקב"ה באדם המשמרות מצב זה, וכן על חיבור הנשמה הרוחנית עם [[גוף|הגוף הגשמי]]. בשולחן ערוך יש הסברים מפורטים בנוגע למשמעות הביטויים השונים בברכה המתארים את פלאי גוף האדם. | ||
| + | |||
| + | == דיני הברכה == | ||
| + | |||
| + | יש מן [[הראשונים]] שכתבו שמברכים ברכה בבוקר כחלק מ[[ברכות השחר]] אפילו אם לא עשה צרכיו, וכך פסק ה[[רמ"א]].{{הערה|שולחן ערוך, אורח חיים, ד, א.}} יתירה מזאת, לדעה אחת בראשונים מברכים ברכה זו רק בבוקר ואין מברכים אותה שוב במשך היום{{הערה|[[מחזור ויטרי]], סימן סז.}}. אך רבים חולקים וסוברים שהברכה היא על עשיית צרכים, ואף בבוקר אין לברך אותה אלא אם כן עשה צרכיו, וכך פסק ה[[שולחן ערוך]], למעשה פסק [[אדמו"ר הזקן]] שאפשר לברכה גם ללא עשיית צרכים, משום שב[[בוקר]] נעשה ה[[אדם]] בריה חדשה ויש לברך על זאת, אך הרוצה להסתלק מן ה[[ספק]] יזהר לעשות צרכיו קודם שיברך{{הערה|[[שולחן ערוך אדה"ז]] סימן ו' סעיף א'}}. | ||
| + | |||
| + | הראשונים נחלקו אם ברכה זו נאמרת רק אחרי הפרשת צואה או גם אחרי הטלת שתן, ולהלכה נפסק בשולחן ערוך שיש לברך בכל מקרה.{{הערה|שולחן ערוך, אורח חיים, ז, א.}} | ||
| + | |||
| + | פסק נוסף של השולחן ערוך הוא שהעושה צרכיו בפעמיים נפרדות ולא בירך אשר יצר על הפעם הראשונה – עליו לברך את הברכה פעמיים ברציפות. אחרונים רבים נחלקו על פסק זה, ולכן כתבו שראוי לברך מיד כשמסיים לעשות את צרכיו ולא להתמהמה.{{הערה|שולחן ערוך,אורח חיים, ז, ג.}} | ||
| + | |||
| + | זמן ברכת אשר יצר לדעת רוב הפוסקים הוא שיעור [[פרסה (מידת אורך)|פרסה]] (72 דקות) לאחר עשיית הצרכים, ולאחר מכן אי אפשר לברך.{{הערה|ילקוט יוסף סימן ו' עמוד תפו.}} | ||
| + | |||
| + | ==משמעות הברכה בתורת החסידות== | ||
| + | |||
| + | בכללות מוסבר בתורת החסידות שבהתחלת ברכה זו (אשר יצר) מדובר על דרגת [[חכמה תתאה]], [[חכמה]] ששיכת לעולם ה[[יצירה]], שהיא החכמה שבאדם, שבה מתלבש [[אוא"ס]] לפי דרגת וערך האדם, בנוסף בחכמה זו שבאדם מתלבש החפץ וה[[רצון]] של ה[[קב"ה]] ב[[בריאת האדם]], שמדרגת החכמה מתאחדת עם כל האורות וההמשכות הבאות ונמשכות בה ועל ידה. | ||
| + | |||
| + | לעומת זאת בסיום הברכה על המילים 'ומפליא לעשות' מוסבר בחסידות שמילים אלו רומזות על [[עצמות א"ס]], שדווקא בכוחו ניתן לקחת את הנשמה כפי שהיא נמצאת למעלה בעולם ה[[אצילות]], 'טהורה היא' שזה מורה על [[עצם הנשמה]] שלמעלה מעלה מכל ציור או הגבלה ועל אחת כמה וכמה למעלה מגוף גשמי, ולחבר ולהכניס אותה ב[[גוף]] [[גשמי]] ועד כדי כך שה[[נשמה]] חודרת ב[[גוף]] באופן [[פנימי]], ומורגשת בכוחות הפרטיים, [[שכל]] ו[[מידות]], שגם הם נעשים חדורים בחיות הכללי המגיע מ[[עצם הנשמה]]{{הערה|אור התפילה להצ"צ, א.}}. | ||
| + | |||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
| + | {{קטגוריה:תפילה}} | ||
| + | {{קטגוריה:ברכות}} | ||
| + | {{קטגוריה:מנהגים בסדר היום}} | ||
גרסה מ־23:25, 28 ביוני 2020
ברכת אשר יצר הינה ברכה הנאמרת ע"פ ההלכה לאחרי כל עשיית צרכים. ברכה זו גם משולבת בברכות השחר שהאדם אומר בקומו משנתו. מקורה של הברכה הוא במסכת ברכות דף ס' עמ' ב.
אֲשֶׁר יָצַר
|
|---|
|
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם / אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים / גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ / שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם / אֵי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם / אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת / בָּרוּךְ אַתָּה ה', רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת. |
| לפי נוסח האר"י |
משמעות הברכה
משמעות הברכה היא הודיה לקב"ה על שקיימת מערכת בגוף לסילוק הפסולת, ובאופן מילולי: הודיה על קיומם של פתחים באברי הגוף המהווים חללים אשר עשויים להוציא הפרשות אשר אינן טובות לגוף, ובה בעת הם אינם מאפשרים הוצאה של דברים החיוניים לגוף. כמו כן כוללת הברכה פליאה ("ומפליא לעשות") על מורכבות ועדינות המערכות הגופניות שיצר הקב"ה באדם המשמרות מצב זה, וכן על חיבור הנשמה הרוחנית עם הגוף הגשמי. בשולחן ערוך יש הסברים מפורטים בנוגע למשמעות הביטויים השונים בברכה המתארים את פלאי גוף האדם.
דיני הברכה
יש מן הראשונים שכתבו שמברכים ברכה בבוקר כחלק מברכות השחר אפילו אם לא עשה צרכיו, וכך פסק הרמ"א.[1] יתירה מזאת, לדעה אחת בראשונים מברכים ברכה זו רק בבוקר ואין מברכים אותה שוב במשך היום[2]. אך רבים חולקים וסוברים שהברכה היא על עשיית צרכים, ואף בבוקר אין לברך אותה אלא אם כן עשה צרכיו, וכך פסק השולחן ערוך, למעשה פסק אדמו"ר הזקן שאפשר לברכה גם ללא עשיית צרכים, משום שבבוקר נעשה האדם בריה חדשה ויש לברך על זאת, אך הרוצה להסתלק מן הספק יזהר לעשות צרכיו קודם שיברך[3].
הראשונים נחלקו אם ברכה זו נאמרת רק אחרי הפרשת צואה או גם אחרי הטלת שתן, ולהלכה נפסק בשולחן ערוך שיש לברך בכל מקרה.[4]
פסק נוסף של השולחן ערוך הוא שהעושה צרכיו בפעמיים נפרדות ולא בירך אשר יצר על הפעם הראשונה – עליו לברך את הברכה פעמיים ברציפות. אחרונים רבים נחלקו על פסק זה, ולכן כתבו שראוי לברך מיד כשמסיים לעשות את צרכיו ולא להתמהמה.[5]
זמן ברכת אשר יצר לדעת רוב הפוסקים הוא שיעור פרסה (72 דקות) לאחר עשיית הצרכים, ולאחר מכן אי אפשר לברך.[6]
משמעות הברכה בתורת החסידות
בכללות מוסבר בתורת החסידות שבהתחלת ברכה זו (אשר יצר) מדובר על דרגת חכמה תתאה, חכמה ששיכת לעולם היצירה, שהיא החכמה שבאדם, שבה מתלבש אוא"ס לפי דרגת וערך האדם, בנוסף בחכמה זו שבאדם מתלבש החפץ והרצון של הקב"ה בבריאת האדם, שמדרגת החכמה מתאחדת עם כל האורות וההמשכות הבאות ונמשכות בה ועל ידה.
לעומת זאת בסיום הברכה על המילים 'ומפליא לעשות' מוסבר בחסידות שמילים אלו רומזות על עצמות א"ס, שדווקא בכוחו ניתן לקחת את הנשמה כפי שהיא נמצאת למעלה בעולם האצילות, 'טהורה היא' שזה מורה על עצם הנשמה שלמעלה מעלה מכל ציור או הגבלה ועל אחת כמה וכמה למעלה מגוף גשמי, ולחבר ולהכניס אותה בגוף גשמי ועד כדי כך שהנשמה חודרת בגוף באופן פנימי, ומורגשת בכוחות הפרטיים, שכל ומידות, שגם הם נעשים חדורים בחיות הכללי המגיע מעצם הנשמה[7].
הערות שוליים
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, ד, א.
- ↑ מחזור ויטרי, סימן סז.
- ↑ שולחן ערוך אדה"ז סימן ו' סעיף א'
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, ז, א.
- ↑ שולחן ערוך,אורח חיים, ז, ג.
- ↑ ילקוט יוסף סימן ו' עמוד תפו.
- ↑ אור התפילה להצ"צ, א.
