מצוות תגלחת מצורע: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 24: שורה 24:
התגלחת היא פעולה שמבצעים רק לאחר נזירות וצרעת, כל אחד בנפרד. מי שהוא גם נזיר וגם מצורע אינו יכול לצאת ידי חובתו בתגלחת אחת{{הערה|רמב"ם הלכות נזירות פרק י'}}.
התגלחת היא פעולה שמבצעים רק לאחר נזירות וצרעת, כל אחד בנפרד. מי שהוא גם נזיר וגם מצורע אינו יכול לצאת ידי חובתו בתגלחת אחת{{הערה|רמב"ם הלכות נזירות פרק י'}}.


==בעבודה==
==בפנימיות התורה==
[[אדמו"ר הצמח צדק]] מסביר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/dm/1/45 דרך מצוותיך, מצות תגלחת מצורע].}}, שעניין ה[[שערות]] ב[[רוחניות]] הוא מותרי המוחין (הפסולת של חיות המוח), וככל שהדרגה של האדם יותר גבוהה, הוא צריך להיזהר יותר מהשפעה למטה, על דרך ההבדל בין [[תלמיד חכם]] ששיחת החולין שלו דורשת שיהיה בה דברי תורה, בשונה מעם הארץ שאין קפידה עליו.
ה[[שערות]] באות ממותרי המוחין, ושייך שתהיה מהן יניקה לחיצונים; ולכן הנשים הוזהרו על גילוי שערות בכדי שלא תהיה מהן יניקה לחיצונים.


וכן צריכה להיות ה"הנהגה לכל אדם בעסקיו..."  וממשיך ומבאר את ההבדל בין [[פרנסה]] - החיובית, ובין [[טרדות הפרנסה]] השליליות אותן צריך לגלח.
המצורע צריך להיות מוחלט ולהיזהר שלא לתלוש מעצמו שערות, מכיוון שמסתלקים ממנו מוחין דאבא וכן פרצופי לאה (בינה) ורחל (מלכות) שהם בחי' לבושים הקדושים, ותמורתם יצאו הנגעים שאת או ספחת או בהרת שהם דינים תקיפים, ומהם יונקים אחר כך החיצונים על ידי השער הלבן. ואם יתלוש את השער, הוא לא יוכל להתנתק מהחיצונים.


בהמשך מסביר, איך יורד השפע לאדם ולעולם ולגשמיות בשלבים, ואיזה השתדלות לפרנסה צריך אדם לעשות.
וכאשר שב לה' ונרפא, ושוב אין יניקה לחיצונים ממנו, אז נצטווה לגלח את שערותיו, מכיוון, שלמרות שנטהר מטומאה זו, מכל מקום, החיצונים יכולים להיאחז בשערות שלו שהם הנובלות ומותרי המוחין שלו, מכיוון שעדיין לא מאירה בו הקדושה העליונה המקדשת את השערות; אבל אחר כך מאירה בו הקדושה העליונה של אבא, ואז הוא מצווה{{הערה|[[פרשת קדושים]] יט, כז.}} "[[בל תקיף|לא תקיפו פאת ראשכם]]" וגו'{{הערה|1=[[דרך מצותיך]] [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/dm/1/45 מצות תגלחת מצורע פרק א'].}}.
 
===בעבודה===
בעבודת ה', השערות הן טרדות הפרנסה שיותר ממה שהוא נזקק לו, שמניח את ראשו בתחבולות בכדי להרוויח יותר, וצריך להעבירן, ולעשות רק מה שהוא זקוק לו, כמו ש[[רב המנונא סבא]] היה מתפלל בכל יום על מזונו, שבכל יום ביקש מה', ולא סמך על תחבולותיו{{הערה|1=[[דרך מצותיך]][http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/dm/1/45 דרך מצוותיך, מצות תגלחת מצורע פרקים ב-ג].}}.


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־06:49, 11 בנובמבר 2016

שם הדף
(מקורות עיקריים)
מקרא פרשת מצורע פרק יד, ט
משנה מסכת נגעים פרק יד, משניות ב-ד
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף טז
משנה תורה לרמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק יא
ספרי מניין המצוות ספר החינוך מצווה קעד
מאמרים דרך מצותיך מצוות תגלחת המצורע

מצוות תגלחת מצורע, היא מצוה לפיה על המצורע, לאחר שנרפא מנגע צרעת, לגלח את כל שערות גופו, לפני הטבילה שטובל בתום שבעת הימים שעליו להמתין לאחר ההזאה (שמזה עליו הכהן לאחר שנטהר מהצרעת).

בפסוק

וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר

ויקרא פרק יד, ט

הלכות התגלחת

לטהרת מצורע נצרכים שלשה שלבים:

1. הזאה (לאחר שטובל את הציפור החיה האגודה בארז ואזוב - בדם הציפור השחוטה שמעורבת עם מים חיים שבכלי, הוא מזה מהם על המצורע.

2. תגלחת וטבילה.

3. הבאת קרבנות עולה וחטאת.

התגלחת באה לאחר המתנה של שבעת ימים מיום ההזאה, וקודמת להבאת הקרבנות.

התגלחת היא פעולה שמבצעים רק לאחר נזירות וצרעת, כל אחד בנפרד. מי שהוא גם נזיר וגם מצורע אינו יכול לצאת ידי חובתו בתגלחת אחת[1].

בפנימיות התורה

השערות באות ממותרי המוחין, ושייך שתהיה מהן יניקה לחיצונים; ולכן הנשים הוזהרו על גילוי שערות בכדי שלא תהיה מהן יניקה לחיצונים.

המצורע צריך להיות מוחלט ולהיזהר שלא לתלוש מעצמו שערות, מכיוון שמסתלקים ממנו מוחין דאבא וכן פרצופי לאה (בינה) ורחל (מלכות) שהם בחי' לבושים הקדושים, ותמורתם יצאו הנגעים שאת או ספחת או בהרת שהם דינים תקיפים, ומהם יונקים אחר כך החיצונים על ידי השער הלבן. ואם יתלוש את השער, הוא לא יוכל להתנתק מהחיצונים.

וכאשר שב לה' ונרפא, ושוב אין יניקה לחיצונים ממנו, אז נצטווה לגלח את שערותיו, מכיוון, שלמרות שנטהר מטומאה זו, מכל מקום, החיצונים יכולים להיאחז בשערות שלו שהם הנובלות ומותרי המוחין שלו, מכיוון שעדיין לא מאירה בו הקדושה העליונה המקדשת את השערות; אבל אחר כך מאירה בו הקדושה העליונה של אבא, ואז הוא מצווה[2] "לא תקיפו פאת ראשכם" וגו'[3].

בעבודה

בעבודת ה', השערות הן טרדות הפרנסה שיותר ממה שהוא נזקק לו, שמניח את ראשו בתחבולות בכדי להרוויח יותר, וצריך להעבירן, ולעשות רק מה שהוא זקוק לו, כמו שרב המנונא סבא היה מתפלל בכל יום על מזונו, שבכל יום ביקש מה', ולא סמך על תחבולותיו[4].

ראו גם


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==