ישיבת תומכי תמימים – הבדלי גרסאות

'''תומכי תמימים''' הוא שמן של ישיבות [[חב"ד]] ברחבי העולם. את השם "תומכי תמימים" קבע המייסד [[אדמו"ר הרש"ב]] (כמו גם את שם תלמידי הישיבה "[[תמים|תמימים]]") על שם שתלמידיה לומדים "[[תורה]] תמימה [= שלמה]", כלומר, הן [[תורת הנגלה]] והן [[תורת החסידות]].

בסעודת חתונת בנו [[אדמו"ר הריי"צ]], יום ראשון [[ט"ו אלול תרנ"ז|ט"ו באלול]]. [[הרבי הרש"ב]] כנס ועידה, בה השתתפו כחמישים איש מבחירי הרבנים הזקנים והגבירים של [[אנ"ש]] שהיו באותו זמן ב[[ליובאוויטש]] לרגל שמחת ה[[חתונה]]. [[הרבי הרש"ב]] פתח את הועידה בהודעה כללית, על כך שהחליט בדעתו הקדושה, לייסד [[ישיבה]] מבחורים יודעי [[תורה]] שיתעסקו בלימוד ה[[חסידות]].

[[הרבי הרש"ב]] אמר [[מאמר]] [[חסידות]] בעניין "[[אור]] שנברא ביום הראשון היה [[אדם הראשון]] מביט בו מסוף העולם ועד סופו", ואחר כך אמר בפנים מאירות ומסבירות: "יהי רצון שתשרה [[שכינה]] במעשה ידינו, ביום הרביעי למעשי בראשית נתלו המאורות. היום [[ח"י באלול]], היום הקדוש בו נולד מורנו [[הבעש"ט]] לפני מאה תשעים ותשע שנים, בהתחלה זו ב[[ישיבה]] - שלעת עתה לא קראתי אותה בשם - הנני מדליק את המאורות שמורנו [[הבעש"ט]] והרביים הנחילונו למען תקויים ההבטחה של [[הפצת המעיינות|יפוצו מעיינותיך חוצה]], להחיש את ביאת [[משיח]] צדקנו".

כדי לעמוד בפני גלי הזמן והרוחות החדשות שהחלו לנשוב ברחבי [[רוסיה]], יסד [[אדמו"ר הרש"ב]] בשנת [[תרנ"ז]] [[ישיבה]] גדולה, שממנה נסתעפה רשת הישיבות "[[תומכי תמימים]]".  

בשם זה משתקף הרעיון העיקרי של מיסדן: הוא שאף לא רק ללמד ולא רק לחנך, אלא גם לזקק ולזכך את ה[[מידות]], לחזק את ה[[רצון]], לרומם את ה[[נפש]]; במלה אחת - לעצב אופי שיהיה שלם, ללא קרע ופיזור, ללא פילוג ופיצול, שיהיה '[[תמים]]'.  

ראשית, כוח הלחימה, כוח המחץ, נגד שונאי הדת. הישיבה כפי [[חב"ד]] היא מבצר, שעליה להגן לא רק על עצמה אלא על כל האזור, על כל העדה, ואולי על העם כולו. מכאן שתלמידי הישיבה צריכים להיות - והיו - מאומנים בהגנה על הדת, דרוכים למלחמת ה' ומוכנים להקרבה עצמית.  

מכאן נובע השוני השני. כדי למלא תפקיד זה על התלמידים להיות מאוחדים במשמעת פנימית, מקושרים זה לזה, וכולם יחד קשורים למורם-מפקדם ה[[רבי]] האדמו"ר.

בשנת [[תרס"א]], שלוש שנים אחרי היווסדה של ישיבת "[[תומכי תמימים]]", ציווה מייסדה להביא לפניו את תלמידיה יחד עם ראשי הישיבה, [[משפיע|משפיעיה]] ו[[משגיח|משגיחיה]], ופנה אליהם בדברים אלה:  

במשך זמן לא ארוך בערך התפשטו ישיבות "[[תומכי תמימים]]" בכמה ערים בכל אזורי [[רוסיה]] והגיעו למקומות רחוקים מתחום המושב, כמו [[תומכי תמימים קוטאיס (גרוזיה)|קוטאיס בגרוזיה]], וערים ב[[אוזבקיסטאן]], באסיה התיכונה ה[[רוסית]].  

ישיבות חב"ד ליובאוויטש מצטיינות בשוני נוסף מישיבות אחרות. הן מהווה סוג בפני עצמו. הן יותר מישיבות במובן הרגיל, כי מטרתן של ישיבות היא ללמד, לכל היותר - לחנך, ו"[[תומכי תמימים]]" הרחיקו ללכת הרבה מזה. כאן נבנה מבצר, להגנה וללחימה, חונך דור של לוחמים, גיבורי רוח, חדורי התמסרות בלי מצרים ומעצורים וכוננות להקרבה. תלמידי ישיבות אלה היו צריכים להיות לא רק מלומדים ב[[תורה]], מחונכים ב[[אמונה]], אלא גם דרוכים למלחמה למען [[תורה]] ו[[אמונה]], להתגוננות מפני סכנות שרחפו אז, בשעת היווסדן, ועוד יותר מפני הסכנות הבאות, שאדמור"י חב"ד חזו מראש.  

חסידות אינה עניין "לעיין בספר" בלבד אלא לעיון וללימוד מעמיק, ביגיעה, בבקיאות, בהבנה שכלית, נוסף על [[בינה]] שב[[לב]], רחמנא ליבא בעי. יש לשעבד את ה[[מוח]] ואת ה[[לב]] גם יחד. נדגים זאת בהשוואה.

ואין מחיצה בין [[תפילה]] ללימוד, בין שכל והתעוררות, בין שיעור ב[[שולחן ערוך הרב]] ובין ניגונו של ה[[רבי]]. חב"ד מהווה גשר בין הלומדות העמקנית-ההגיונית לבין סערת הלב והתעלות הנפש.