בטאון חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־23:13, 12 במרץ 2014

בטאון חב"ד הינו רבעון חב"די שיצא לאור על ידי אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, ושימש במה לפירסום פעולות אנ"ש והתמימים ברחבי הארץ. הגליון הופיע בין השנים תשי"ב-תשל"ג.

ייסוד הגליון

הבטאון נוסד בשנת כבמה לדיווח הפעילות החב"דית ברחבי הארץ, ופרסום חדשות מחצרו של הרבי והפצת תורתו והגותו.

המוציאם לאור ראו את עצמם כממשיכי הדרך של בטאון 'התמים' שיצא לאור בורשה על ידי מזכיריו של אדמו"ר הריי"צ, ופעלו מתוך אותם מטרות וקווים מנחים של אנ"ש שהוציאו לאור בארצות הברית את 'קובץ ליובאוויטש'.

הוצאת הבטאון לוותה בעידוד רב מהרבי, ופעמים רבות שלח הרבי 'דמי השתתפות' בהוצאות הכספיות של המוציאים לאור.

הבטאון יצא לאור במשך שבע שנים, ולאחר תשע עשרה גליונות פסקה הדפסתו מסיבות שונות.

רק ארבע שנים לאחר הגליון של י' שבט תשי"ט, חודשה ההוצאה לאור כשהקובץ עובר מספר מתיחות פנים ושינויי תוכן.

הוצאתו לאור של הגליון נמשכה עשר שנים נוספות עד לסגירתו הסופית בהוראתו הישירה של הרבי.

סגירת הגליון

הגליונות שהתפרסמו בשנת תשל"ב, היו גדושים בתוכן, וכללו כשמונים עד מאה עמודים כל אחד. מטבע הדברים, ריבוי החומר גרע מהאיכות הקפדנית שנשמרה עד אז על ידי חברי המערכת, והרבי לא היה שבע רצון מכך. במכתב שנשלח על חברי המערכת, כתב הרבי במילים חריפות "שכנראה אין המערכת עורכת כלל את החומר", והורה במילים ברורות שאין להמשיך בהוצאה לאור עד שימצאו אדם שיהיה אחראי על העריכה של החומר המתפרסם בבטאון, ועד אז - יפסיקו את ההוצאה לאור^[1].

חברי המערכת הזדרזו לקיים את הוראתו של הרבי ומינו עליהם אדם נוסף שייקח אחריות על עריכת החומר והגהתו בצורה קפדנית, אלא ששנה וחצי לאחר מכן בגליון ה-40 שהתפרסם בחודש ניסן תשל"ג, נדפס סיפור לא מבוסס על הש"ך ואדמו"ר הזקן^[2].

כאשר הגליון הגיע לידיו של הרבי, הביע הרבי את תמיהתו שהעורך ראה לנכון לאשר את פרסומו של סיפור זה שהינו מופרך ובלתי מתקבל על הדעת^[3], וציין מספר נקודות בהם הסיפור נוגד את ההגיון הפשוט.

בנוסף לסיפור, הרבי ציין שכל אופן העריכה של הגליון סותר את מה שחברי המערכת הבטיחו שכל החומר יעבור הגהה מדוקדקת^[4].

בעקבות מכתבו החריף של הרבי, ניסו חברי המערכת לתקן את המעוות, ופרסמו תשובה ותיקון אפשרי למה שנכתב בגליון הקודם^[5], אך הרבי לא קיבל את נסיון ההתחמקות של חברי המערכת מלקיחת אחריות על פרסומו של סיפור מוטעה מעיקרו, והורה בצורה הברורה ביותר להפסיק את הוצאת הגליון עד שיימצא אדם מתאים שיכהן כעורך ומבקר ויהיה אפשר לסמוך על עבודתו^[6].

לאחר קבלת מכתבו של הרבי, הוצע על ידי חברי מזכירות הרבי לרב ישראל לייבוב להציע את התפקיד לרב יהושע מונדשיין, אלא שהרב מונדשיין טען שהוא לא היה רואה פסול בפרסום סיפור זה, וממילא הוא לא רואה את עצמו כמתאים לתפקיד.

בעקבות סיפור זה, הופסקה הוצאתו לאור של הבטאון, כשבסך הכל יצאו לאור 41 עלונים^[7].

מדורים

שיחה אגרת מהרבי, יומן מבית חיינו, תירוגמים לפרסומיים חבדיים באידיש (חלק גדול מלקוטי דיבורים, ספר הזכרונות ח"א ועוד), סקירת מוסדות חב"ד בארץ מפעולות המוסדות החבדיים ובמיוחד צעיר אגודת חב"ד ועוד.

על נגינת - סקירת ניגוני חב"ד בליווי תווים
ימי האור והקדושה - זכרונות חב"דיים מתקופת אדמו"ר הרש"ב

כתבים

הרב טוביה בלוי - עריכה, תרגומים, ליקוטים, וסקירת ספרות חב"דית
הרב חנוך גליצנשטיין - עריכת הבטאון, ופרקים בתולדות החסידות
הרב אוריאל צימר - חדשות ודיווחים מחצר הרבי
הרב מאיר צבי שטיינמיץ (צבי יאיר) - פזמונים
הרב יוסף יהודה מרטון - סקירת ניגוני חב"ד
הרב עדין שטיינזלץ (אבן ישראל) - מאמרי הגות
הרב זאב דב סלונים - מושגים ומוסדות חב"דיים
הרב נחום שמריהו ששונקין - זכרונות מהעיירה ליובאוויטש

קישורים חיצוניים

הגליונות באתר היברובוקס:

הערות שוליים

↑ המכתב נדפס באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כז, עמוד תצג.
↑ הסיפור כפי שנדפס בבטאון
↑ לימים נחשף כי מקורו של הסיפור היה בכתבי הרב חיים אליעזר ביחובסקי שבאותה שעה חסידי חב"ד בארץ הצליחו להניח את ידם על הארכיון שהיה שייך אליו, ונדפס בספר 'כתבי הרח"א ביחובסקי' בעמוד צח.
↑ המכתב נדפס באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כח אגרת יא'תתיז.
↑ התגובה כפי שנדפסה בגליון 41.
↑ המכתב נדפס באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כט, עמוד יט.
↑ סקירת השתלשלות המאורעות שהובילו לסגירת הבטאון, התפרסמו בתשורה מחגיגת בר המצווה של הת' מנחם מענל מונדשיין עמוד 48 ואילך.

[1] המכתב נדפס באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כז, עמוד תצג.

[2] הסיפור כפי שנדפס בבטאון

[3] לימים נחשף כי מקורו של הסיפור היה בכתבי הרב חיים אליעזר ביחובסקי שבאותה שעה חסידי חב"ד בארץ הצליחו להניח את ידם על הארכיון שהיה שייך אליו, ונדפס בספר 'כתבי הרח"א ביחובסקי' בעמוד צח.

[4] המכתב נדפס באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כח אגרת יא'תתיז.

[5] התגובה כפי שנדפסה בגליון 41.

[6] המכתב נדפס באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כט, עמוד יט.

[7] סקירת השתלשלות המאורעות שהובילו לסגירת הבטאון, התפרסמו בתשורה מחגיגת בר המצווה של הת' מנחם מענל מונדשיין עמוד 48 ואילך.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 17: / שורה 17: @@
 הגליונות שהתפרסמו בשנת תשל"ב, היו גדושים בתוכן, וכללו כשמונים עד מאה עמודים כל אחד. מטבע הדברים, ריבוי החומר גרע מהאיכות הקפדנית שנשמרה עד אז על ידי חברי המערכת, והרבי לא היה שבע רצון מכך. במכתב שנשלח על חברי המערכת, כתב הרבי במילים חריפות "שכנראה אין המערכת עורכת כלל את החומר", והורה במילים ברורות שאין להמשיך בהוצאה לאור עד שימצאו אדם שיהיה אחראי על העריכה של החומר המתפרסם בבטאון, ועד אז - יפסיקו את ההוצאה לאור{{הערה|המכתב נדפס ב[[אגרות קודש אדמו"ר שליט"א]] חלק כז, עמוד תצג.}}.
-חברי המערכת הזדרזו לקיים את הוראתו של הרבי ומינו עליהם אדם נוסף שייקח אחריות על עריכת החומר והגהתו בצורה קפדנית,אלא ששנה וחצי לאחר מכן בגליון ה-40 שהתפרסם בחודש ניסן תשל"ג, נדפס סיפור לא מבוסס על ה[[ש"ך]] ו[[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26204&pgnum=20 הסיפור כפי שנדפס בבטאון] {{PDF}}}}.
+חברי המערכת הזדרזו לקיים את הוראתו של הרבי ומינו עליהם אדם נוסף שייקח אחריות על עריכת החומר והגהתו בצורה קפדנית, אלא ששנה וחצי לאחר מכן בגליון ה-40 שהתפרסם בחודש ניסן תשל"ג, נדפס סיפור לא מבוסס על ה[[ש"ך]] ו[[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26204&pgnum=20 הסיפור כפי שנדפס בבטאון] {{PDF}}}}.
 כאשר הגליון הגיע לידיו של הרבי, הביע הרבי את תמיהתו שהעורך ראה לנכון לאשר את פרסומו של סיפור זה שהינו מופרך ובלתי מתקבל על הדעת{{הערה|לימים נחשף כי מקורו של הסיפור היה בכתבי הרב [[חיים אליעזר ביחובסקי]] שבאותה שעה חסידי חב"ד בארץ הצליחו להניח את ידם על הארכיון שהיה שייך אליו, ונדפס בספר 'כתבי הרח"א ביחובסקי' בעמוד צח.}}, וציין מספר נקודות בהם הסיפור נוגד את ההגיון הפשוט.