דוד רסקין – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ החלפת טקסט – " " ב־" " |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:הרב דוד רסקין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב דוד רסקין]] | [[קובץ:הרב דוד רסקין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב דוד רסקין]] | ||
[[קובץ:דוד רסקין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב דוד רסקין ב[[חלוקת דולרים]] אצל הרבי]] | [[קובץ:דוד רסקין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב דוד רסקין ב[[חלוקת דולרים]] אצל הרבי]] | ||
הרב '''דוד רסקין''' | הרב '''דוד רסקין''' היה מנהל רוחני ב[[תומכי תמימים המרכזית]], ויו"ר [[צעירי אגודת חב"ד ארצות הברית]]. | ||
==שנות צעירותו== | ==שנות צעירותו== | ||
הרב דוד רסקין נולד בשנת [[תרפ"ז]] בעיר באברויסק-ביילורוסיה, לאביו החסיד הרב [[יעקב יוסף רסקין|יעקב יוסף]] ואמו מרת דרויזא רסקין. הוא נולד לתוך תקופה של רדיפות ה[[חסידים]] מצד השלטונות הקומוניסטיים, וכל ימי ילדותו היו ימי סבל ותלאה, נדודים ופחדים. | הרב דוד רסקין נולד בשנת [[תרפ"ז]] בעיר באברויסק-ביילורוסיה, לאביו החסיד הרב [[יעקב יוסף רסקין|יעקב יוסף]] ואמו מרת דרויזא רסקין. הוא נולד לתוך תקופה של רדיפות ה[[חסידים]] מצד השלטונות הקומוניסטיים, וכל ימי ילדותו היו ימי סבל ותלאה, נדודים ופחדים. | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
כבן שנתיים היה כאשר נעצר אביו, בחודש [[אלול]] [[תרפ"ט]], על עבודתו בקודש ונידון לשנת מאסר. זמן קצר לאחר השחרור עברה המשפחה לגור ב[[לנינגרד]], שם המשיך אביו בפעילותו למען היהדות ב[[מסירות נפש]]. | כבן שנתיים היה כאשר נעצר אביו, בחודש [[אלול]] [[תרפ"ט]], על עבודתו בקודש ונידון לשנת מאסר. זמן קצר לאחר השחרור עברה המשפחה לגור ב[[לנינגרד]], שם המשיך אביו בפעילותו למען היהדות ב[[מסירות נפש]]. | ||
אביו ודודו – האחים הרב [[יעקב יוסף רסקין|יעקב יוסף]] והרב [[יצחק רסקין]] – היו מהדמויות הבולטות בקהילה ה[[חב"ד]]ית ב[[לנינגרד]], ומראשי הפעילים למען היהדות בלנינגרד. ר' יעקב יוסף לא הסכים שילדיו ילמדו ב'שקולע' (בית ספר ממשלתי), ושכר את ר' [[שלום מרוזוב]], שלימד את בניו ועוד מילדי [[אנ"ש]] בביתו. | אביו ודודו – האחים הרב [[יעקב יוסף רסקין|יעקב יוסף]] והרב [[יצחק רסקין]] – היו מהדמויות הבולטות בקהילה ה[[חב"ד]]ית ב[[לנינגרד]], ומראשי הפעילים למען היהדות בלנינגרד. ר' יעקב יוסף לא הסכים שילדיו ילמדו ב'שקולע' (בית ספר ממשלתי), ושכר את ר' [[שלום מרוזוב]], שלימד את בניו ועוד מילדי [[אנ"ש]] בביתו. | ||
הרדיפות המשיכו גם כאן, ור' יעקב יוסף נלקח לחקירות פעמים רבות. מפעם לפעם היה מובל למשרדי ה[[ק.ג.ב.]] שם היה נחקר שעות ארוכות על מכריו מאנ"ש, אולם הוא מילא את פיו מים, ולא סיפר מאומה על חבריו. | הרדיפות המשיכו גם כאן, ור' יעקב יוסף נלקח לחקירות פעמים רבות. מפעם לפעם היה מובל למשרדי ה[[ק.ג.ב.]] שם היה נחקר שעות ארוכות על מכריו מאנ"ש, אולם הוא מילא את פיו מים, ולא סיפר מאומה על חבריו. | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
את ה[[בר מצווה]] שלו חגג ר' דוד בצל [[מלחמת העולם השניה]] שפרצה באותם ימים. בעיצומה של המלחמה, צרו הנאצים על העיר לנינגרד והפגיזו את הגשרים שחצו את הנהרות המקיפים את העיר. כל הגשרים יצאו מכלל שימוש, מלבד גשר אחד ויחיד, דרכו ברח כל מי שיכול היה לברוח. ביום שלישי [[ג' באלול]] [[תש"א]] נכנס שכן לבית משפחת רסקין והודיע בהתרגשות כי הוא קיבל במקום עבודתו כרטיסים לרכבת, אולם מכיוון שבניו לחמו בחזית לנינגרד הוא לא רוצה לעוזבם. ומסר למשפחת רסקין את הכרטיסים!. | את ה[[בר מצווה]] שלו חגג ר' דוד בצל [[מלחמת העולם השניה]] שפרצה באותם ימים. בעיצומה של המלחמה, צרו הנאצים על העיר לנינגרד והפגיזו את הגשרים שחצו את הנהרות המקיפים את העיר. כל הגשרים יצאו מכלל שימוש, מלבד גשר אחד ויחיד, דרכו ברח כל מי שיכול היה לברוח. ביום שלישי [[ג' באלול]] [[תש"א]] נכנס שכן לבית משפחת רסקין והודיע בהתרגשות כי הוא קיבל במקום עבודתו כרטיסים לרכבת, אולם מכיוון שבניו לחמו בחזית לנינגרד הוא לא רוצה לעוזבם. ומסר למשפחת רסקין את הכרטיסים!. | ||
ההלם והשמחה שימשו בערבוביה. אזרחים חיכו במשך יממות כדי להשיג כרטיס, והנה הגיע כרטיסים בנס מופלא. בני המשפחה הספיקו לעלות על הרכבת האחרונה, ומיד לאחר שעברו את הגשר, הצליחו הגרמנים להפציצו ובכך ניתקו את | ההלם והשמחה שימשו בערבוביה. אזרחים חיכו במשך יממות כדי להשיג כרטיס, והנה הגיע כרטיסים בנס מופלא. בני המשפחה הספיקו לעלות על הרכבת האחרונה, ומיד לאחר שעברו את הגשר, הצליחו הגרמנים להפציצו ובכך ניתקו את לנינגרד מכל קשר עם העולם הגדול. | ||
לאחר חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שבסיביר, ימים ספורים לפני [[ראש השנה]]. העיר אומסק הייתה מלאה בפליטים, ושלטונות העיר לא יכלו לספק קורת גג לפליטים הרבים שזרמו לעיר ללא הרף. כך, במשך למעלה משבועיים, התגוררו בני משפחת רסקין תחת כיפת השמיים. | לאחר חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שבסיביר, ימים ספורים לפני [[ראש השנה]]. העיר אומסק הייתה מלאה בפליטים, ושלטונות העיר לא יכלו לספק קורת גג לפליטים הרבים שזרמו לעיר ללא הרף. כך, במשך למעלה משבועיים, התגוררו בני משפחת רסקין תחת כיפת השמיים. | ||
מאומסק נסעו ברכבת לנובוסיבירסק ומשם החליטו לנסוע ל[[אלמא אטא]] בירת [[קזחסטן]]. הם שמעו כי ל[[טשקנט]] ו[[סמרקנד]] הגיעו המוני פליטים והמצב הכלכלי שם קשה, לכן חשבו לעבור לאלמא אטא בה יש פחות פליטים. | מאומסק נסעו ברכבת לנובוסיבירסק ומשם החליטו לנסוע ל[[אלמא אטא]] בירת [[קזחסטן]]. הם שמעו כי ל[[טשקנט]] ו[[סמרקנד]] הגיעו המוני פליטים והמצב הכלכלי שם קשה, לכן חשבו לעבור לאלמא אטא בה יש פחות פליטים. | ||
לאחר טלטולי דרך קשים, ב[[חול המועד]] [[סוכות]] [[תש"ב]] נעצרה הרכבת באלמא-אטא. כשירדו מהרכבת הופתעו לגלות כי המקום סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא. נאמר להם כי שלטונות העיר שלא רצו שהמוני הפליטים ינהרו אליה העמידו שוטרים מיוחדים בתחנת הרכבת הנמצאת 8 ק"מ מהעיר, ולא נתנו לפליטים לצאת ממנה. בני משפחת רסקין נאלצו להישאר בתחנת הרכבת, ולישון על הרצפה הקרה והרטובה. | לאחר טלטולי דרך קשים, ב[[חול המועד]] [[סוכות]] [[תש"ב]] נעצרה הרכבת באלמא-אטא. כשירדו מהרכבת הופתעו לגלות כי המקום סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא. נאמר להם כי שלטונות העיר שלא רצו שהמוני הפליטים ינהרו אליה העמידו שוטרים מיוחדים בתחנת הרכבת הנמצאת 8 ק"מ מהעיר, ולא נתנו לפליטים לצאת ממנה. בני משפחת רסקין נאלצו להישאר בתחנת הרכבת, ולישון על הרצפה הקרה והרטובה. | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
לניו יורק הגיע ביום חמישי [[ב' בטבת]] [[זאת חנוכה]], [[תש"י]]. בו ביום זכה להיכנס ל'[[יחידות]]' אל [[אדמו"ר הריי"צ]]. עמו נכנס ל'יחידות' הגבאי הרב [[אליהו ייאכיל סימפסון]], אולם בעת ה'יחידות' התרגש ר' דוד ולא הצליח לזכור את דברי הרבי. הוא פנה מיד ל[[הרבי|רמ"ש]] ותינה את צערו. הרבי צלצל תיכף אל הרב סימפסון, אשר השיב כי הרבי התעניין על המשפחה, היכן נמצא אביו ונתן ברכה. | לניו יורק הגיע ביום חמישי [[ב' בטבת]] [[זאת חנוכה]], [[תש"י]]. בו ביום זכה להיכנס ל'[[יחידות]]' אל [[אדמו"ר הריי"צ]]. עמו נכנס ל'יחידות' הגבאי הרב [[אליהו ייאכיל סימפסון]], אולם בעת ה'יחידות' התרגש ר' דוד ולא הצליח לזכור את דברי הרבי. הוא פנה מיד ל[[הרבי|רמ"ש]] ותינה את צערו. הרבי צלצל תיכף אל הרב סימפסון, אשר השיב כי הרבי התעניין על המשפחה, היכן נמצא אביו ונתן ברכה. | ||
כעבור חודש בלבד, ביקש ר' דוד להיכנס שוב ל'יחידות'. היה זה כאשר ארבעה [[תמימים]] הגיעו מ[[אירופה]], וביקשו להיכנס אל הרבי. ר' דוד ביקש להצטרף אליהם ונענה בחיוב. ל'יחידות' נכנסו ביום ראשון [[ד' בשבט]] [[תש"י]]: ר' דוד ועמו הבחורים שהגיעו מאירופה: ר' [[יצחק שלמה פבזנר]], ר' [[שלום מרוזוב]], ר' [[דובער יוניק]] ור' [[גדליה קארף]]. | כעבור חודש בלבד, ביקש ר' דוד להיכנס שוב ל'יחידות'. היה זה כאשר ארבעה [[תמימים]] הגיעו מ[[אירופה]], וביקשו להיכנס אל הרבי. ר' דוד ביקש להצטרף אליהם ונענה בחיוב. ל'יחידות' נכנסו ביום ראשון [[ד' בשבט]] [[תש"י]]: ר' דוד ועמו הבחורים שהגיעו מאירופה: ר' [[יצחק שלמה פבזנר]], ר' [[שלום מרוזוב]], ר' [[דובער יוניק]] ור' [[גדליה קארף]]. | ||
ב'יחידות' שאל הרבי את [[תמים|התמימים]], כיצד הם מרגישים ואחר כך עבר להתעניין בסדרי הלימוד. הבחורים ענו שהם לומדים כמו ב[[תומכי תמימים ברינואה|פריז]], והמזכיר הסביר שב[[פריז]] לומדים שעה וחצי [[חסידות]] בבוקר לפני ה[[תפילה]], לאחר מכן חושבים חסידות, ואחר כך [[עבודת התפילה|מתפללים באריכות]]{{הערת שוליים|סוגיית לימוד ה[[חסידות]] לפני התפילה היתה נתונה בוויכוח בין הבחורים שהגיעו זה עתה מ[[צרפת]] לבין הנהלת הישיבה. שכן עד אז למדו [[תומכי תמימים המרכזית 770|בישיבה בחצר הרבי]] רק שעה חסידות לפני התפילה, ואילו הבחורים שהגיעו מצרפת ביקשו ללמוד לפי הסדר הנהוג בפריז, דהיינו שעה וחצי. מנגד, מגידי השיעורים בנגלה, אשר הדבר פגע בשיעורים שלהם, עשו רעש ולא הסכימו עם השינויים. לאור דברי הרבי הריי"צ ב'יחידות', הביע הרבי את דעתו שאכן צריכים להמשיך כפי שנהגו עד עתה בפריז.}}. אמר הרבי: "לערנען דארף מען, דאוונען מוז מען, אבער לערנען דארף מען אויך. מזמן לזמן וועט יעדערער אריינגיין באזונדער וועלן מיר ריידן" [= ללמוד צריך, להתפלל חייבים, אבל ללמוד גם צריך. מזמן לזמן כל אחד יכנס לבדו ואז נדבר]. | ב'יחידות' שאל הרבי את [[תמים|התמימים]], כיצד הם מרגישים ואחר כך עבר להתעניין בסדרי הלימוד. הבחורים ענו שהם לומדים כמו ב[[תומכי תמימים ברינואה|פריז]], והמזכיר הסביר שב[[פריז]] לומדים שעה וחצי [[חסידות]] בבוקר לפני ה[[תפילה]], לאחר מכן חושבים חסידות, ואחר כך [[עבודת התפילה|מתפללים באריכות]]{{הערת שוליים|סוגיית לימוד ה[[חסידות]] לפני התפילה היתה נתונה בוויכוח בין הבחורים שהגיעו זה עתה מ[[צרפת]] לבין הנהלת הישיבה. שכן עד אז למדו [[תומכי תמימים המרכזית 770|בישיבה בחצר הרבי]] רק שעה חסידות לפני התפילה, ואילו הבחורים שהגיעו מצרפת ביקשו ללמוד לפי הסדר הנהוג בפריז, דהיינו שעה וחצי. מנגד, מגידי השיעורים בנגלה, אשר הדבר פגע בשיעורים שלהם, עשו רעש ולא הסכימו עם השינויים. לאור דברי הרבי הריי"צ ב'יחידות', הביע הרבי את דעתו שאכן צריכים להמשיך כפי שנהגו עד עתה בפריז.}}. אמר הרבי: "לערנען דארף מען, דאוונען מוז מען, אבער לערנען דארף מען אויך. מזמן לזמן וועט יעדערער אריינגיין באזונדער וועלן מיר ריידן" [= ללמוד צריך, להתפלל חייבים, אבל ללמוד גם צריך. מזמן לזמן כל אחד יכנס לבדו ואז נדבר]. | ||