אברהם אבא פרסון

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לשון. דל קישורים פנימיים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

החסיד ר׳ אברהם אבא פערסאן, יליד העיירה קרעסלאווקא, פלך וויטבסק.

קורות חייו

אביו הי׳ ממקושרי כ״ק אדמו"ר האמצעי ואחר כך ממקושרי כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, והי׳ אחד מחשובי הנגידים והחסידים אשד בכל גליל דענענבודג.

אביו שלח אותו ללמוד אצל מלמדים מהחסידים הישנים בעירו קרעסלאװקא ובערי דענענבורג ופאלאצק. הרא"א הי׳ מתמיד וגם דייקן ואוהב סדר בטבעו ומלמדיו הדריכו אותו להיות בקי בעל פה בתנ"ך, במשניות שישה סדרים בתניא, והי׳ חוזר עליהם בדיוק נפלא בחסר ויתיר.

הי' בעל רגש גדול ', אבל עם זה מזג טוב ומתון בדבורו והילוכו, ובצדק אפשר לומר עליו כי הי׳ שם אורחותיו, אוהב את הבריות ומקרבן ברגשי חן וכבוד. מנעוריו הי׳ מתענין בסיפורי חסידים הזקנים וליקטם אחד אחד, והיה חוזר עליהם בדיוק גדול, וכשהיה מספרם היה מוסיף עליהם הקדמות ארוכות בתוארי הזמן והמקום ומהות האנשים שמהם קבל את הספור.

כשנשתדך עם נכדתו של החסיד המפורסם הגביר ר׳ זאב וואלף נ"ע - המפורסם אצל חסיד חב"ד בשם ר׳ ועלועל וילענקער, אחד החסידים הגדולים של אדמו"ר הזקן בעל התניא ושו"ע - אז נפתחו לפניו שערי היכל ספורי חסידים.

חק קבוע הי׳ לו להר׳ זאב וואלף נ״ע אשר מדי שבת בשבתו - בקיץ בסעודה השלישית ובחורף במוצש״ק - הי׳ יושב במסבת זקני החסידים של העיר ויטבסק שבאו לביתו ועסקו בשיחות חסידים, ולכל לראש בספורים מכ״ק רבינו נ״ע, כל אחד ספר מאשר ראה או שמע מהזקנים. כשהי׳ הראא״פ מספר על אדות המסיבות הללי בבית חותן חותנו היו פניו מאירות בעונג בלתי מתואר.

רגיל הי׳ הראא״פ לומר, בזכרי את שעות ההתועדות של זקני החסידים בימי נעורי בכלל, והתוועדותם של זקני החסידים בויטבסק מדור כ"ק אדמו"ר הזקן בבית חותן חותני בפרט, הנה זכרונותי אלה מגרשים מלבי כל צער ועגמת נפש ומפיחים בקרבי רוח חדשה.

"מרגלא בפומײהו דעתיקאי" [רגילים היו לומר הזקנים] (בנוסח זה הי׳ הראא״פ מכנה את זקני החסידים) אשר התועדות חסידים הוא חצר מקדש החסידות אשר דרך בו ועל ידו נכנסים אל העזרות וממנו באים לקדש הקדשים.

רוח קדוש הי׳ חופף על זקני החסידים בעת ההתועדות - הי׳ אומר הראא״פ - ועל פני כל אחד מהזקנים הי׳ שורה אותו אור נאצל מאותו הדבר אשר הי׳ מספר, ואור זה הי׳ חותר חתירה בעומק נפש השומע אשר זכרו לא יסוף לעולם.

וכשכלו שנות המזונות שקבע לו חותנו, קבע הראא״פ דירתו בעיר דענענבורג, וגר שם שנים אחדות. ואחר כך העתיק מושבו לעיר ויטבסק עד שנת תרל"ט שאז יצא לגור בעיר מוסקבא עד שנת גירוש היהודים ממוסקבא - היא שנת תרנ״ב - ואז יצא לווארשא וגר שם כשנתים, ובשנת תרנ"ה העתיק מושבו לעיר קעניגסבערג וגר שם עד יומו האחרון.