הפטרה לפרשת שמיני – הבדלי גרסאות

ה'''[[הפטרה]] ל[[פרשת שמיני]]''' מופיעה בספר שמואל א' פרק ו'. עוסקת באירוע של החזרת [[ארון הברית]] ל[[ארץ ישראל|ישראל]] והעלאתו ל[[ירושלים]], וקורה בה סיפור של פרץ בעוזה.

{{ערך מורחב|החזרת ארון הברית לישראל והעלאתו לירושלים}}הסיפור בהפטרה מתחיל כאשר [[דוד המלך]] רוצה להביא את הארון לביתו, ומחליט לשאת אותו על [[עגלה]], דבר שלא היה לפי ההלכה. ה' [[מצווה|ציווה]] שהארון יישא על ידי הכוהנים, על [[כתפיים|כתפיהם]], ולא על ידי בהמה. כאשר הארון הוסע על העגלה, נשמט הבקר שנשא אותו ועלה החשש שהארון יפול, ועוזה שלח את ידו לתמוך בו. ומפני זאת ה' העניש אותו ומיהר להכות אותו, והוא מת במקום.

בסיפור של ההפטורה מוצאים דבר מעניין, שנשאו את ארון ברית ה' על עגלה, שלא כפי הציווי של התורה שיש לנשוא את הארון על הכתפיים "בכתף ישאו"{{הערה|במדבר ז, ט.}}.  

[[אדמו"ר הזקן]] מסביר{{הערה|[[קונטרס אחרון - פרק ו']].}}  ביאורו הפנימי על מה קיבל דוד המלך עונש, הוא על כך שבזה שדוד המלך מציין את שמחתו מהתורה בשיר וזמרה - "זמירות", כיצד דקדוק קטן במצוות משפיע על כל העולמות. הוא מתייחס להיבט החיצוני של התורה, של פעולתה בעולם "כמו אחוריים" של התורה, ולא כמוה לפנימיותה –  מעלתה האמיתית של התורה, שהיא לא רק בהשפעתה על העולמות, אלא זה שהיא מיוחדת ישירות לאור אין סוף ברוך הוא, ולגבי זה כל העולמות הם כאין ואפס.  

בההפטרה מתואר מעמד הבאת ארון ה' לעיר דוד על ידי דוד המלך. טרם כניסתו לעיר, מתואר דוד כ"חָגוּר אֵפוֹד בָּד" – לבוש בעל משמעות רוחנית, המסמל את הכנתו למעמד של השראת שכינה ונבואה. לפי המסורת, משמעות לבישת האפוד היא הכנה לנבואה, וכפי שנאמר "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'" – מפני שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה. מכאן שהשמחה שגילה דוד הייתה ביטוי לגילוי רוחני עמוק ולהתגלות שכינה.

{{ערך מורחב|שמחה}}

הרבי עורר ודיבר על כך רבות.  

{{ערך מורחב|שריקה}}

==המנהגים בההפטורה==

ומסיימים את ההפטרה לפי מנהג הספרדים, וכן הוא [[מנהג חב"ד]] עד סוף פסוק י"ט "וילך כל העם איש לביתו".

==קישורים חיצונים==

*[https://he.chabad.org/parshah/torahreading_cdo/aid/856710/p/haftarah/jewish/page.htm טקסט של ההפטרה – למנהג חב"ד]{{בית חב"ד}}

{{הערות שוליים}}

{{הפטרה}}

[[קטגוריה:הפטרה]]