ליקוטי אמרים - פרק ל"ח – הבדלי גרסאות
| (7 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט | |||
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ') | |||
|הסתרה=כן | |||
|מוסתר=כן | |||
|תמונה= | |||
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים לה-מ}}}} | |||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק ל"ח - מעשה בלא כוונה - כגוף בלא נשמה''' | |||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
לאחר שבשלושת הפרקים הקודמים התבארה מעלה המעשה על פני הכוונה שבמצוות{{הערה|אהבה ויראה.}}, מבאר פרק זה{{הערה|והשניים הבאים אחריו, [[תניא - פרק ל"ט|ל"ט]] ו[[תניא - פרק מ'|מ']]}} את הצד השני: חשיבות הכוונה שבמעשה{{הערה|מדוע חשוב שקיום התורה לא יהיה "כמצוות אנשים מלומדה", אלא שלימוד התורה, קיום המצוות והתפילה יהיו חדורים ברגש של אהבה ויראה.}} | |||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
| שורה 7: | שורה 15: | ||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
הקב"ה רוצה בכוונה לא פחות מאשר במצווה עצמה. ולכן, אף שעיקר '''המשכת''' האלוקות היא על ידי מעשה המצווה ("גוף" המצווה) - עיקר '''הגילוי בנפש''' הוא על ידי כוונתה ("נשמת" המצווה). | |||
ובכוונה עצמה שתי דרגות: | |||
:* א) אהבה שכלית{{הערה|אהבה שמתעוררת על ידי התבוננות, המבוארת בפרקים הראשונים של תניא (עד [[ליקוטי אמרים - פרק י"ז|פרק י"ז]]).}} לעומת מעשה המצווה היא כנשמת '''האדם''' לגבי גופו. | |||
:* ב) אהבה המסותרת{{הערה|אהבתה הטבעית של הנפש האלוקית, המבוארת בפרקים [[תניא - פרק י"ח|י"ח]]-[[תניא - פרק כ"ה|כ"ה]].}} היא כנשמת בעלי חיים{{הערה|המונהגים על ידי טבעם ולא על ידי שכלם.}}. | |||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||
*[[דומם צומח חי מדבר]] | *[[דומם צומח חי מדבר]] | ||
*[[אהבה המסותרת]] | *[[אהבה המסותרת]] | ||
==לקריאה נוספת== | |||
[[לקוטי שיחות]], חלק ד', פרשת קרח | |||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ז|פרק ל"ז]]|הבא=[[תניא - פרק ל"ט|פרק ל"ט]]}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ז|פרק ל"ז]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק ל"ט|פרק ל"ט]]}} | |||
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | ||