ח' סיוון תשל"ד (תאונה): הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (79 גרסאות ביניים של 26 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:התאונה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרכב בו נסעו]]ב'''ח' [[סיון]] בשנת [[תשל"ד]]''' (מוצאי [[אסרו חג]] [[חג השבועות]]), התקיימה [[חתונה]] חסידית ב[[ירושלים]] בהשתתפות רבים מ[[חסידי חב"ד]]. בדרך חזור מהחתונה רכב ובו שישה חסידים התהפך, ארבעה מתוכם נהרגו במקום, ביניהם רבה של [[כפר חב"ד]] הרב [[שניאור זלמן גרליק]]. | |||
==התאונה== | == התאונה == | ||
מכונית עשתה את דרכה מחתונה ב[[ירושלים]] למרכז הארץ, ובה ישבו באותה עת שישה [[חסיד|חסידים]]. לפתע, מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום. שניים מהנוסעים, ובהם הנהג, נותרו בפנים הרכב ורק ב[[נס]] נפצעו קל. | |||
רגעים אחדים לאחר מכן, הגיע למקום רכב נוסף שחזר מהחתונה. נהג הרכב היה ר' [[יוסף פרסיה]], ועמו ה[[משפיע]] הרב [[דב בעריש רוזנברג]], שניהם תושבי [[שיכון חב"ד לוד]]. באופן טבעי עצרו בצד הדרך כדי להושיט עזרה לנפגעים. כשיצאו החוצה, נחרדו לראות את הרב [[אלימלך קפלן]], רב שכונת חב"ד בלוד, עומד ליד המכונית ההפוכה, והוא זב דם. כשהתקרבו לרכב, נגלה לעיניהם מחזה נורא ואיום: כולם שכבו מדממים, חלקם נאנקו בפצעי המוות וחלקם דממו. לא היה ברור מי מהם כבר הלך לעולמו{{הערה|הנוסע היחיד במונית שניצול היה הרב [[יעקב אופן]], שהעיד על התאונה: {{ציטוטון|רק ב[[השגחה פרטית]] עליתי לאותה מכונית. איני יודע איך נודע לי על הרכב שנסע מלוד לירושלים ובחזרה. הנסיעה חזרה נסיעה לילית שקטה. אני זוכר את דמותו של הרב [[שניאור זלמן גרליק]] יושב ליד הנהג כשהוא מכונס בתוך עצמו. שאר הנוסעים ישבו מאחור. אני שוחחתי עם ר' ישעיה וייס. כברת דרך לאחר שער הגיא, סטה לפתע הרכב בחדות ימינה לכיוון שולי הכביש. הוא התהפך כמה פעמים עד אשר חזר על עומדו. המצב היה נורא ואיום. הרב גרליק כנראה נהרג במקום. פרמדיקים של מד"א שהגיעו למקום לאחר כמה דקות, ניסו להציל את ר' [[ישעיה וייס]], אולם כעבור זמן קצר השיב את נשמתו לבוראה. נחמה רוזנברג הצעירה, הראתה עוד סימני חיים, אבל היא הייתה במצב אנוש. לפי מצבו של ר' יחיאל היה נראה כי סופו מתקרב. הייתה אפילו [[מחשבה]] שהוא אינו בין החיים. מכל מקום, את ר' יחיאל וגיסתו נחמה העלינו לרכבו של ר' יוסף פרסיה שהגיע בנתיים למקום, והוא דהר לבית הרפואה. יחד עמו נסע הרב [[בעריש רוזנברג]]. בגין החשיכה ומצב הפצועים לא הבין ר' בעריש כי הפצועים שהוא נושא עמו ברכב, אינם אלא בתו וחתנו. לדאבון ליבי, כאשר כבר הגענו ל[[בית רפואה|בית הרפואה]] קבעו הרופאים את מותם}}.}}. | |||
האסון התפרסם בכל ריכוזי חב"ד בארץ ישראל ובעולם עד לשעות הבוקר. | |||
== הארבעה שנהרגו == | |||
דומה היה שמכונית המוות עשתה סיבובים מיוחדים כדי להעלות את האנשים עליהם נגזר האסון: | |||
'''ר' [[ישעיה וייס]]''': מסתבר כי אבי הכלה ביקש מהרב ישעיה וייס להביא את הרב גרליק לחתונה בהיותו המסדר קידושין. תקופה ארוכה קודם לכן לא יצא הרב וייס לארועים ולשמחות. גם הפעם סירב לבקשת אבי הכלה, אולם לאחר הפצרות חוזרות ונשנות נענה בחיוב, באומרו לרעייתו כי בנסיעה זו יקיים כמה מצוות: גם ילווה את ה[[רב]], גם ישתתף בשמחת חתן וכלה וגם יסייע לידיד. בעל המכונית, תושב [[שיכון חב"ד (לוד)|שיכון חב"ד]] ב[[לוד]], ניצל מהתאונה כשהחליט לתת את המכונית לחבר. | |||
מסתבר כי אבי הכלה ביקש מהרב ישעיה | |||
גם הפעם סירב לבקשת אבי הכלה, אולם לאחר הפצרות חוזרות ונשנות נענה בחיוב, באומרו לרעייתו כי בנסיעה זו יקיים כמה מצוות: גם ילווה את | |||
'''הרב [[שניאור זלמן גרליק]]''': נהג הרכב ועמו הרב וייס יצאו מלוד בדרכם ל[[כפר חב"ד]] כדי לקחת את הרב גרליק. בכפר הצטרף גם ה[[תמים]] [[יעקב אופן]] שלמד בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]]. משום מה הוחלט לפתע לשוב ללוד כדי לקחת את הרב [[מיילך קפלן]]. כך נסעו שלושתם ל[[כותל המערבי]] ומשם לאולם החתונה. בתמונות שצולמו בחתונה נראים השלושה יושבים סביב אותו שולחן. | |||
'''ר' [[יחיאל גולדברג]]''': גם ר' יחיאל גולדברג שנסע ברכב, לא יצא זמן רב קודם לכן לאירועים. אביו נפטר בחודש [[אדר]] שנה קודם לכן, והוא היה בשנת האבל עד סוף חודש אדר. לאחר מכן הגיעו ימי [[ספירת העומר]] בהם אין אירועים, וזו הייתה החתונה הראשונה בה השתתף לאחר זמן רב. | |||
'''מרת נחמה רוזנברג''': נחמה רוזנברג, בת כיתתה של הכלה, היתה באותה שעה משודכת בעצמה{{הערה|עם ר' [[שלום ברוכשטט]].}} ועבדה באותה שנה כמדריכה בפנימיית [[בית רבקה כפר חב"ד]]. היא הייתה עסוקה וטרודה, ורק בימי חופשה בודדים התכוננה לחתונתה. באותו יום מר, נסעה ל[[בני ברק]] כדי לרכוש [[פיאה]] לקראת חתונתה. לאחר שחזרה אמרה כי למרות עייפותה הרבה, רצונה להצטרף לנסיעה כדי לשמח את הכלה. בעת החתונה גברה עייפותה, והיא החליטה להקדים ולשוב לביתה. היא שמעה מגיסה ר' יחיאל גולדברג כי יש מכונית שיוצאת לכיוון [[לוד]], והיא הצטרפה לנסיעה. | |||
== ההלוויה == | == ההלוויה == | ||
למחרת בצהריים, ביום [[ח' בסיון]] [[תשל"ד]], התקיימה הלוייה רבתית משותפת לכל ארבעת ההרוגים. ההלוויה יצאה מ[[בית רפואה|בית הרפואה]] "שערי צדק" הישן. | |||
כאשר חלפה ההלוויה ליד ביתו של [[ישראל אלתר|הבית ישראל]] מ[[גור]], יצא האדמו"ר מביתו וליוה את הארונות כברת דרך ארוכה. האדמו"ר הכיר היטב את [[שניאור זלמן גרליק|הרב גרליק]], ואף כיבדו מאוד. היה זה כאשר הרב גרליק בא לפני מועצת גדולי התורה בראש משלחת מיוחדת על מנת להעביר אליהם את דברי הרבי בנושא [[חזית דתית]] מאוחדת. כשהרב גרליק נכנס, קם ה'בית ישראל' ממקומו והגיש לו את כיסאו. | |||
באותו יום נטמנו ארבעה הארונות ב[[הר הזיתים]] זה בסמוך לזה. | |||
== [[הרבי]]: | == התייחסות הרבי לאירוע == | ||
כבר ב[[שבת]] לאחר התאונה, י"א ב[[סיון]], הקדיש [[הרבי]] [[שיחה]] שלימה בקשר לתאונה, ובטון כאוב במיוחד אמר שזהו עניין שאינו מובן על פי שכל, ואין להצדיק את [[הקדוש ברוך הוא]]. הרבי הבהיר שדווקא מצד תוקף ה[[אמונה]], והידיעה שרק מהשם יצא הדבר - יש אל מי לבוא בטענות{{הערה|1= ניתן לעיין בדברי [[הרבי]] בהרחבה: י"א [[סיוון]] ה'תשל"ד ([[בלתי מוגה]]), ושיחת שבת פרשת קרח, ב' תמוז [[תשל"ד]] (מוגה), [[תרגום חופשי]] משפת ה[[אידיש]].}}. לאלה התמהים איך אפשר להתבטא כן (שאין להצדיק את הקדוש ברוך הוא) - הרבי הביא סימוכין מדברי ה[[גמרא]] במסכת [[יומא]]{{הערה|סט , ב}}. | |||
לקראת מלאות שלושים יום לתאונה, שלח הרבי מכתבי ניחומין לתושבי [[כפר חב"ד]] ו[[שיכון חב"ד לוד|שיכון חב"ד בלוד]]. המכתבים נושאים את התאריך - [[ג' תמוז]]. בתחילת האגרות כותב הרבי: {{ציטוטון|בקשר עם יום השלושים להמאורע המר וכו' ל"ע ול"ע - מצורף בזה העתק מהמדובר בנידון זה ב[[שבת קודש]] זה}}. | |||
הרבי הבהיר | באותם ימים קרא הרבי ל[[חסידים]] להתחזק ב[[מבצעים]] כתגובה למאורעות המצערים שקרו. הכוונה הייתה לפיגועים הגדולים שארעו באותם ימים ב[[קריית שמונה]] וב[[הפיגוע במעלות|מעלות]], בהם נרצחו 39 יהודים, מתוכם 29 ילדים. במכתב זה הבהיר הרבי כי דבריו ב[[שבת]] האחרונה אודות התחזקות במבצעים, חיזוק מוסדות [[תורה]] ו[[אהבת ישראל]] באופן של אהבת חינם, כוונו גם אודות התאונה הנוראה. הרבי אף הוסיף שמכיון שהחורבן [[בית המקדש]] היה בגלל היפך אהבת חנם, על כן יש להשתדל ולהתחזק בענין אהבת ישראל, עד באופן דאהבת חנם. | ||
הרבי עורר על כך שבאותם מקומות בהם אירעו המאורעות, יש לעסוק בכל המבצעים - [[מבצע תורה]], [[מבצע תפילין]], [[מבצע מזוזה]], [[מבצע צדקה]], [[מבצע בית מלא ספרים]] - ביתר שאת ויתר עז. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1306 שבועון בית משיח - סקירה מאת שניאור זלמן ברגר]. | |||
*[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=88632 אתר שטורעם. נט "42 שנה לתאונה הקטלנית"] - קטעי עיתונות. {{קישור שבור}} | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:אירועים בחסידות בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | |||
[[קטגוריה:אירועים והיסטוריה חב"דיים]] | |||
[[קטגוריה:ארץ ישראל]] | |||
גרסה אחרונה מ־06:29, 28 ביוני 2024
בח' סיון בשנת תשל"ד (מוצאי אסרו חג חג השבועות), התקיימה חתונה חסידית בירושלים בהשתתפות רבים מחסידי חב"ד. בדרך חזור מהחתונה רכב ובו שישה חסידים התהפך, ארבעה מתוכם נהרגו במקום, ביניהם רבה של כפר חב"ד הרב שניאור זלמן גרליק.
התאונה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכונית עשתה את דרכה מחתונה בירושלים למרכז הארץ, ובה ישבו באותה עת שישה חסידים. לפתע, מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום. שניים מהנוסעים, ובהם הנהג, נותרו בפנים הרכב ורק בנס נפצעו קל.
רגעים אחדים לאחר מכן, הגיע למקום רכב נוסף שחזר מהחתונה. נהג הרכב היה ר' יוסף פרסיה, ועמו המשפיע הרב דב בעריש רוזנברג, שניהם תושבי שיכון חב"ד לוד. באופן טבעי עצרו בצד הדרך כדי להושיט עזרה לנפגעים. כשיצאו החוצה, נחרדו לראות את הרב אלימלך קפלן, רב שכונת חב"ד בלוד, עומד ליד המכונית ההפוכה, והוא זב דם. כשהתקרבו לרכב, נגלה לעיניהם מחזה נורא ואיום: כולם שכבו מדממים, חלקם נאנקו בפצעי המוות וחלקם דממו. לא היה ברור מי מהם כבר הלך לעולמו[1].
האסון התפרסם בכל ריכוזי חב"ד בארץ ישראל ובעולם עד לשעות הבוקר.
הארבעה שנהרגו[עריכה | עריכת קוד מקור]
דומה היה שמכונית המוות עשתה סיבובים מיוחדים כדי להעלות את האנשים עליהם נגזר האסון:
ר' ישעיה וייס: מסתבר כי אבי הכלה ביקש מהרב ישעיה וייס להביא את הרב גרליק לחתונה בהיותו המסדר קידושין. תקופה ארוכה קודם לכן לא יצא הרב וייס לארועים ולשמחות. גם הפעם סירב לבקשת אבי הכלה, אולם לאחר הפצרות חוזרות ונשנות נענה בחיוב, באומרו לרעייתו כי בנסיעה זו יקיים כמה מצוות: גם ילווה את הרב, גם ישתתף בשמחת חתן וכלה וגם יסייע לידיד. בעל המכונית, תושב שיכון חב"ד בלוד, ניצל מהתאונה כשהחליט לתת את המכונית לחבר.
הרב שניאור זלמן גרליק: נהג הרכב ועמו הרב וייס יצאו מלוד בדרכם לכפר חב"ד כדי לקחת את הרב גרליק. בכפר הצטרף גם התמים יעקב אופן שלמד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד. משום מה הוחלט לפתע לשוב ללוד כדי לקחת את הרב מיילך קפלן. כך נסעו שלושתם לכותל המערבי ומשם לאולם החתונה. בתמונות שצולמו בחתונה נראים השלושה יושבים סביב אותו שולחן.
ר' יחיאל גולדברג: גם ר' יחיאל גולדברג שנסע ברכב, לא יצא זמן רב קודם לכן לאירועים. אביו נפטר בחודש אדר שנה קודם לכן, והוא היה בשנת האבל עד סוף חודש אדר. לאחר מכן הגיעו ימי ספירת העומר בהם אין אירועים, וזו הייתה החתונה הראשונה בה השתתף לאחר זמן רב.
מרת נחמה רוזנברג: נחמה רוזנברג, בת כיתתה של הכלה, היתה באותה שעה משודכת בעצמה[2] ועבדה באותה שנה כמדריכה בפנימיית בית רבקה כפר חב"ד. היא הייתה עסוקה וטרודה, ורק בימי חופשה בודדים התכוננה לחתונתה. באותו יום מר, נסעה לבני ברק כדי לרכוש פיאה לקראת חתונתה. לאחר שחזרה אמרה כי למרות עייפותה הרבה, רצונה להצטרף לנסיעה כדי לשמח את הכלה. בעת החתונה גברה עייפותה, והיא החליטה להקדים ולשוב לביתה. היא שמעה מגיסה ר' יחיאל גולדברג כי יש מכונית שיוצאת לכיוון לוד, והיא הצטרפה לנסיעה.
ההלוויה[עריכה | עריכת קוד מקור]
למחרת בצהריים, ביום ח' בסיון תשל"ד, התקיימה הלוייה רבתית משותפת לכל ארבעת ההרוגים. ההלוויה יצאה מבית הרפואה "שערי צדק" הישן.
כאשר חלפה ההלוויה ליד ביתו של הבית ישראל מגור, יצא האדמו"ר מביתו וליוה את הארונות כברת דרך ארוכה. האדמו"ר הכיר היטב את הרב גרליק, ואף כיבדו מאוד. היה זה כאשר הרב גרליק בא לפני מועצת גדולי התורה בראש משלחת מיוחדת על מנת להעביר אליהם את דברי הרבי בנושא חזית דתית מאוחדת. כשהרב גרליק נכנס, קם ה'בית ישראל' ממקומו והגיש לו את כיסאו.
באותו יום נטמנו ארבעה הארונות בהר הזיתים זה בסמוך לזה.
התייחסות הרבי לאירוע[עריכה | עריכת קוד מקור]
כבר בשבת לאחר התאונה, י"א בסיון, הקדיש הרבי שיחה שלימה בקשר לתאונה, ובטון כאוב במיוחד אמר שזהו עניין שאינו מובן על פי שכל, ואין להצדיק את הקדוש ברוך הוא. הרבי הבהיר שדווקא מצד תוקף האמונה, והידיעה שרק מהשם יצא הדבר - יש אל מי לבוא בטענות[3]. לאלה התמהים איך אפשר להתבטא כן (שאין להצדיק את הקדוש ברוך הוא) - הרבי הביא סימוכין מדברי הגמרא במסכת יומא[4].
לקראת מלאות שלושים יום לתאונה, שלח הרבי מכתבי ניחומין לתושבי כפר חב"ד ושיכון חב"ד בלוד. המכתבים נושאים את התאריך - ג' תמוז. בתחילת האגרות כותב הרבי: "בקשר עם יום השלושים להמאורע המר וכו' ל"ע ול"ע - מצורף בזה העתק מהמדובר בנידון זה בשבת קודש זה".
באותם ימים קרא הרבי לחסידים להתחזק במבצעים כתגובה למאורעות המצערים שקרו. הכוונה הייתה לפיגועים הגדולים שארעו באותם ימים בקריית שמונה ובמעלות, בהם נרצחו 39 יהודים, מתוכם 29 ילדים. במכתב זה הבהיר הרבי כי דבריו בשבת האחרונה אודות התחזקות במבצעים, חיזוק מוסדות תורה ואהבת ישראל באופן של אהבת חינם, כוונו גם אודות התאונה הנוראה. הרבי אף הוסיף שמכיון שהחורבן בית המקדש היה בגלל היפך אהבת חנם, על כן יש להשתדל ולהתחזק בענין אהבת ישראל, עד באופן דאהבת חנם.
הרבי עורר על כך שבאותם מקומות בהם אירעו המאורעות, יש לעסוק בכל המבצעים - מבצע תורה, מבצע תפילין, מבצע מזוזה, מבצע צדקה, מבצע בית מלא ספרים - ביתר שאת ויתר עז.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שבועון בית משיח - סקירה מאת שניאור זלמן ברגר.
- אתר שטורעם. נט "42 שנה לתאונה הקטלנית" - קטעי עיתונות. (הקישור אינו פעיל, כ"ב בסיוון ה'תשפ"ד)
הערות שוליים
- ↑ הנוסע היחיד במונית שניצול היה הרב יעקב אופן, שהעיד על התאונה: "רק בהשגחה פרטית עליתי לאותה מכונית. איני יודע איך נודע לי על הרכב שנסע מלוד לירושלים ובחזרה. הנסיעה חזרה נסיעה לילית שקטה. אני זוכר את דמותו של הרב שניאור זלמן גרליק יושב ליד הנהג כשהוא מכונס בתוך עצמו. שאר הנוסעים ישבו מאחור. אני שוחחתי עם ר' ישעיה וייס. כברת דרך לאחר שער הגיא, סטה לפתע הרכב בחדות ימינה לכיוון שולי הכביש. הוא התהפך כמה פעמים עד אשר חזר על עומדו. המצב היה נורא ואיום. הרב גרליק כנראה נהרג במקום. פרמדיקים של מד"א שהגיעו למקום לאחר כמה דקות, ניסו להציל את ר' ישעיה וייס, אולם כעבור זמן קצר השיב את נשמתו לבוראה. נחמה רוזנברג הצעירה, הראתה עוד סימני חיים, אבל היא הייתה במצב אנוש. לפי מצבו של ר' יחיאל היה נראה כי סופו מתקרב. הייתה אפילו מחשבה שהוא אינו בין החיים. מכל מקום, את ר' יחיאל וגיסתו נחמה העלינו לרכבו של ר' יוסף פרסיה שהגיע בנתיים למקום, והוא דהר לבית הרפואה. יחד עמו נסע הרב בעריש רוזנברג. בגין החשיכה ומצב הפצועים לא הבין ר' בעריש כי הפצועים שהוא נושא עמו ברכב, אינם אלא בתו וחתנו. לדאבון ליבי, כאשר כבר הגענו לבית הרפואה קבעו הרופאים את מותם".
- ↑ עם ר' שלום ברוכשטט.
- ↑ ניתן לעיין בדברי הרבי בהרחבה: י"א סיוון ה'תשל"ד (בלתי מוגה), ושיחת שבת פרשת קרח, ב' תמוז תשל"ד (מוגה), תרגום חופשי משפת האידיש.
- ↑ סט , ב