לדלג לתוכן

זה – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
מ החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|"
א.י.ל. (שיחה | תרומות)
 
(2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
התואר "'''זה'''" מתאים על עניני קדושה בלבד{{הערה|ראה לקו"ת חוקת נו, ד. ראה לב, סע"ב ואילך. ד"ה בחודש השלישי תשכ"ט פ"י (סה"מ מלוקט ח"ד ע' רסו). אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' רסה ואילך. ועוד.</ref>. משום שכל שאר הענינים אי אפשר להורות עליהם ולומר זה, זהו הדבר הנראה, וזו כל מהותו, מאחר שאין רואים את מהות הדבר שהוא התכלית שעבורו נברא, אלא רואים את החיצוניות שבו בלבד שהיא טפלה אל מהותו ותכליתו.  
התואר "'''זה'''" הוא כינוי לדבר הנגלה לפנינו באופן מלא, במהותו העצמית והפשוטה.  


ודוקא בקדושה שייך לומר התואר זה, משום שבעניני קדושה אין הדבר אמצעי בשביל דבר אחר, אלא התכלית והמהות היא הדבר עצמו.  
== עניינו בדרגות הרוחניות ==
בחינה המורה על מהות רוחנית פשוטה ועצמית.  


== "זה" על עצמות ומהות א"ס ב"ה ==
באופן כללי התואר מתאים לעניני [[קדושה]] בלבד{{הערה|ראה לקו"ת חוקת נו, ד. ראה לב, סעואילך. דבחודש השלישי תשכ"ט פ"י (סה"מ מלוקט ח"ד ע' רסו). אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' רסה ואילך. ועוד.}}, משום שבשונה משאר העניינים שעליהם אי אפשר להורות ולומר 'זה' - כלומר ביטוי לדבר הנראה בכל מהותו, מאחר שאין רואים בגלוי את מהות הדבר - התכלית שעבורה נברא, אלא את החיצוניות והלבוש שלו בלבד, שטפלה אל מהותו ותכליתו האמיתית, דווקא בקדושה שייך לומר תואר זה, משום שבענייני קדושה אין הדבר והעניין אמצעי ולבוש לדבר אחר, אלא התכלית והמהות היא הדבר עצמו.  
ולפי האמת שייך לומר תואר זה רק על [[עצמות ומהות א"ס ב"ה]] וכל מה שקשור עמו, דהעצמות מציאותו מעצמותו, והוא אמיתית המציאות, ולכן שייך לומר עליו התואר זה להיותו אמיתיות המציאות, משא"כ כל שאינו העצמות אין שייך לתארו בתואר זה להיות שאינו מציאות אמיתית (משום שמה שרואים בו אין זו מהותו, כי כל מהותו היא מצד העצמות).  


== "זה" על התורה וישראל ==
=== התואר "זה" על עצמות ומהות א"ס ב"ה ===
מצד הדביקות ד[[בני ישראל|ישראל]] ו[[תורה]] עם אלקות שייך גם בהם התואר דזה.  
בעומק יותר שייך לומר תואר זה רק על [[עצמות ומהות א"ס ב"ה|עצמות ומהות אין סוף]] וכל הקשור עמו, משום ש'העצמות מציאותו מעצמותו' - הוא אמיתית המציאות, כלומר הוא ההתחלה ועיקר העולמות, שממנו משתלשלים שאר הפרטים. משא"כ שאר העניינים שבעולם, (בפנימיות )אינם מציאות אמיתית, שכן נשתלשלו מעצמות אור אין סוף, שגם מהווה אותם בכל רגע, ואם כן הוא בעצם מציאותם האמיתית. ולכן, על חיצוניות הדברים הנגלית לנו לעין - לא שייך להתבטא בתואר 'זה'.  


משום שדביקותם היא בעצמות א"ס ב"ה, כמ"ש "ואתם הדבקים", "ולדבקה בו", והלכת בדרכיו", וכן ע"י התורה דישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.
=== "זה" על התורה וישראל ===
על פי המבואר לעיל, מצד הדביקות של [[בני ישראל|ישראל]] עם ה[[תורה]] והאלוקות שייך גם בהם התואר 'זה', משום שעל ידי דביקותם בתורה והמצוות, שמציאותם היא עצמות אין סוף, מתאחדים ישראל לגמרי עם דרגה זו, וכהמשפט הידוע 'ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד', לכן גם עליהם, שייך להתבטא בתואר 'זה', כנ"ל.  


ולכן, מכיון שהעצמות מציאותו מעצמותו ישנו גם בישראל ענין שהוא דוגמת מציאותו מעצמותו, ולכן שייך גם בהם התואר זה.  
=== [[זה לעומת זה|"זה" לעומת "זה"]] ===
אמנם, הקב"ה ברא את [[עולם העשייה הגשמי|העולם הזה הגשמי]] שבו נרגשת מציאותם של הנבראים, כלומר מורגש שמציאותינו הינה אמיתית לגמרי, 'זה', ולא אמצעי או טפילה לשום מהות ועניין אחר. עניין זה מתבטא גם בקיום מציאות ה[[קליפה|קליפות]] והסיטרא אחרא, האומרים 'אני ואפסי עוד' - מציאות בה מתאפשר הרוע והכפירה בקב"ה, מהות העולם האמיתית, ח"ו. תהליך זה נברא ונגרם מכיוון שהקב"ה אינו רוצה שהעניינים של ישראל יהיו באופן של [[נהמא דכיסופא|'נהמא דכיסופא']], שכר באופן של בושה ובלי [[עבודה]], אלא באופן של יגיעת ועבודת האדם ובבחירה חופשית דווקא. ועל עניין זה נאמר הפסוק הידוע "'''זה''' לעומת '''זה''' עשה אלוקים", המקושר בתורת החסידות להעלם והניסיונות של העולם הזה. ועל ידי ההתגברות על הנסיון של 'זה' של ה'לעומת זה', ההעלם בו נראה העולם הזה והטומאה מציאות לעצמם, מגיעים ישראל לדרגת 'זה' האמיתית, וכמו שנתבאר לעיל.  


== "זה" לעומת "זה" ==
=== "זה" בקשר למשה רבינו ===
אמנם, הקב"ה ברא את העולם הזה הגשמי שנדמה לו שמציאותו מעצמותו, ועד שהוא מלא [[קליפה|קליפות]] ו[[סט"א]] האומרים אני ואפסי עוד. מכיון שהקב"ה אינו רוצה שהענינים דישראל יהיו באופן של [[נהמא דכיסופא]], בלי [[עבודה]], רק הוא יתברך רוצה שכל הענינים יהיו על ידי עבודת האדם ובבחירה חפשית דוקא. ולכן "את זה לעומת זה עשה האלקים".
ההתקשרות הנ"ל של ישראל עם העצמות היא על ידי [[משה רבינו]] דווקא. וכפי שמובא בגמרא: '''"'זה' - זה משה, דכתיב ביה [=שעליו נאמר] כי ''זה'' משה האיש"''', והיינו שמשה הוא המקשר את ישראל לעצמות (כנ"ל) ו(על ידי זה )ממשיך בהם את בחינת 'זה', משום שתפקידו של משה הוא ל[[ממוצע המחבר|מחבר]] ולקשר את נשמות ישראל עם האלוקות. ו"אתפשטותא דמשה בכל דרא", כלומר בכל דור ישנו אדם שתפקידו כן ('[[נשיא הדור]]'), שהוא המקשר את ישראל עם העצמות וממשיך בהם את בחינת 'זה'. <ref>וכמבואר בארוכה בתניא, דגם עמי הארץ וגם הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים הנה התקשרותם עם האלקות היא ע"י ראשי אלפי ישראל, כמו הבן המתקשר עם האב על ידי מוח האב.</ref>
 
ועל ידי עבודת ישראל בעולם הזה לגלות את העצמות, הרי אז יש בהם התואר זה ע"י עבודת עצמם ולא באופן דנהמא דכיסופא. ולכן (מכיון שבריאת הלעו"ז היא רק בשביל עבודת ישראל) גם ה[[יצר הרע]] עצמו יודע שאין עוד מלבדו, ורק ניתן לו רשות לבלבל את האדם ולפתותו, כדי שכל הרוצה לטעות יטעה וידמה בעצמו שמציאותו מעצמותו. וכוונת הדבר היא כדי שע"י שיעמדו ב[[ניסיון|נסיון]] יהי' השכר והגילוי נעלה עוד יותר. וכמשל הזונה שבזוהר פ' תרומה, דכאשר הזונה מפתה את בן המלך ובן המלך עומד בנסיון עי"ז יגדיל את שכרו.
 
== "זה" על משה רבינו ==
ההתקשרות עם העצמות היא על ידי [[משה רבינו]] דוקא. וכפי שכתוב בגמרא שם יבוא זה זה משה דכתיב ביה כי זה משה האיש, והיינו שמשה הוא המקשר את ישראל וממשיך בהם בחינת זה, משום שמשה הוא ה[[ממוצע המחבר|מחבר]] ומקשר עולמות ונשמות עם אלקות. ואתפשטותא דמשה בכל דרא, שהם ראשי אלפי ישראל שבכל דור ודור, שהם המקשרים את ישראל עם העצמות וממשיכים בהם בחינת זה. וכמבואר בארוכה בתניא, דגם עמי הארץ וגם הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים הנה התקשרותם עם האלקות היא ע"י ראשי אלפי ישראל, כמו הבן המתקשר עם האב על ידי מוח האב.
 
== ראו גם ==
* [[זאת]]
* [[זו]]


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]

גרסה אחרונה מ־17:35, 11 בנובמבר 2025

התואר "זה" הוא כינוי לדבר הנגלה לפנינו באופן מלא, במהותו העצמית והפשוטה.

עניינו בדרגות הרוחניות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחינה המורה על מהות רוחנית פשוטה ועצמית.

באופן כללי התואר מתאים לעניני קדושה בלבד[1], משום שבשונה משאר העניינים שעליהם אי אפשר להורות ולומר 'זה' - כלומר ביטוי לדבר הנראה בכל מהותו, מאחר שאין רואים בגלוי את מהות הדבר - התכלית שעבורה נברא, אלא את החיצוניות והלבוש שלו בלבד, שטפלה אל מהותו ותכליתו האמיתית, דווקא בקדושה שייך לומר תואר זה, משום שבענייני קדושה אין הדבר והעניין אמצעי ולבוש לדבר אחר, אלא התכלית והמהות היא הדבר עצמו.

התואר "זה" על עצמות ומהות א"ס ב"ה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעומק יותר שייך לומר תואר זה רק על עצמות ומהות אין סוף וכל הקשור עמו, משום ש'העצמות מציאותו מעצמותו' - הוא אמיתית המציאות, כלומר הוא ההתחלה ועיקר העולמות, שממנו משתלשלים שאר הפרטים. משא"כ שאר העניינים שבעולם, (בפנימיות )אינם מציאות אמיתית, שכן נשתלשלו מעצמות אור אין סוף, שגם מהווה אותם בכל רגע, ואם כן הוא בעצם מציאותם האמיתית. ולכן, על חיצוניות הדברים הנגלית לנו לעין - לא שייך להתבטא בתואר 'זה'.

"זה" על התורה וישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

על פי המבואר לעיל, מצד הדביקות של ישראל עם התורה והאלוקות שייך גם בהם התואר 'זה', משום שעל ידי דביקותם בתורה והמצוות, שמציאותם היא עצמות אין סוף, מתאחדים ישראל לגמרי עם דרגה זו, וכהמשפט הידוע 'ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד', לכן גם עליהם, שייך להתבטא בתואר 'זה', כנ"ל.

"זה" לעומת "זה"[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמנם, הקב"ה ברא את העולם הזה הגשמי שבו נרגשת מציאותם של הנבראים, כלומר מורגש שמציאותינו הינה אמיתית לגמרי, 'זה', ולא אמצעי או טפילה לשום מהות ועניין אחר. עניין זה מתבטא גם בקיום מציאות הקליפות והסיטרא אחרא, האומרים 'אני ואפסי עוד' - מציאות בה מתאפשר הרוע והכפירה בקב"ה, מהות העולם האמיתית, ח"ו. תהליך זה נברא ונגרם מכיוון שהקב"ה אינו רוצה שהעניינים של ישראל יהיו באופן של 'נהמא דכיסופא', שכר באופן של בושה ובלי עבודה, אלא באופן של יגיעת ועבודת האדם ובבחירה חופשית דווקא. ועל עניין זה נאמר הפסוק הידוע "זה לעומת זה עשה אלוקים", המקושר בתורת החסידות להעלם והניסיונות של העולם הזה. ועל ידי ההתגברות על הנסיון של 'זה' של ה'לעומת זה', ההעלם בו נראה העולם הזה והטומאה מציאות לעצמם, מגיעים ישראל לדרגת 'זה' האמיתית, וכמו שנתבאר לעיל.

"זה" בקשר למשה רבינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ההתקשרות הנ"ל של ישראל עם העצמות היא על ידי משה רבינו דווקא. וכפי שמובא בגמרא: "'זה' - זה משה, דכתיב ביה [=שעליו נאמר] כי זה משה האיש", והיינו שמשה הוא המקשר את ישראל לעצמות (כנ"ל) ו(על ידי זה )ממשיך בהם את בחינת 'זה', משום שתפקידו של משה הוא למחבר ולקשר את נשמות ישראל עם האלוקות. ו"אתפשטותא דמשה בכל דרא", כלומר בכל דור ישנו אדם שתפקידו כן ('נשיא הדור'), שהוא המקשר את ישראל עם העצמות וממשיך בהם את בחינת 'זה'. [2]

הערות שוליים

  1. ראה לקו"ת חוקת נו, ד. ראה לב, סע"ב ואילך. ד"ה בחודש השלישי תשכ"ט פ"י (סה"מ מלוקט ח"ד ע' רסו). אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' רסה ואילך. ועוד.
  2. וכמבואר בארוכה בתניא, דגם עמי הארץ וגם הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים הנה התקשרותם עם האלקות היא ע"י ראשי אלפי ישראל, כמו הבן המתקשר עם האב על ידי מוח האב.