עיבור ולידת הנשמה – הבדלי גרסאות
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) |
מ החלפת טקסט – " " ב־" " |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
בשונה משאר הנבראים '''שנבראו''' (יש מאין), הנה נשמת היהודי '''נולדה'''{{הערה|היינו, למרות שגם האדם '''נברא''' במאמר (נעשה אדם), המאמר הוא רק "אופן המשכתו" (ע"י אותיות הדיבור), אבל ה"דבר" שנמשך הוא אלוקות ממש - נשמה.}}. ומשמעות ההבדל היא שהנשמה גם כפי שירדה לחיות את הגוף הגשמי היא "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק ב'|תניא, פרק ב']]}}, ומהותה היא ד' אותיות שם הוי' (עשר הספירות דאצילות, שהן אלוקות ממש){{הערה|[[אגרת התשובה - פרק ד']].}}. | בשונה משאר הנבראים '''שנבראו''' (יש מאין), הנה נשמת היהודי '''נולדה'''{{הערה|היינו, למרות שגם האדם '''נברא''' במאמר (נעשה אדם), המאמר הוא רק "אופן המשכתו" (ע"י אותיות הדיבור), אבל ה"דבר" שנמשך הוא אלוקות ממש - נשמה.}}. ומשמעות ההבדל היא שהנשמה גם כפי שירדה לחיות את הגוף הגשמי היא "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק ב'|תניא, פרק ב']]}}, ומהותה היא ד' אותיות שם הוי' (עשר הספירות דאצילות, שהן אלוקות ממש){{הערה|[[אגרת התשובה - פרק ד']].}}. | ||
היינו, ההבדל בין יהודי '''לכל''' שאר הנבראים (כולל מלאכים הגדולים) הוא, שכולם נוצרו "יש מאין" – '''ואין''' להם מקור קדום (אלא הדיבור האלוקי הוא מקורם ושורשם ותחילתם), ואילו הנשמה '''לא''' נבראה (יש מאין), אלא '''נמשכה''' (מאלוקות). ומשמעות תהליך "המשכה" זו הוא, שעל ידו נוצרת "צורה אלוקית" שהיא (כביכול) נפרדת מעצם האלוקות | היינו, ההבדל בין יהודי '''לכל''' שאר הנבראים (כולל מלאכים הגדולים) הוא, שכולם נוצרו "יש מאין" – '''ואין''' להם מקור קדום (אלא הדיבור האלוקי הוא מקורם ושורשם ותחילתם), ואילו הנשמה '''לא''' נבראה (יש מאין), אלא '''נמשכה''' (מאלוקות). ומשמעות תהליך "המשכה" זו הוא, שעל ידו נוצרת "צורה אלוקית" שהיא (כביכול) נפרדת מעצם האלוקות - ממש על דרך שהבן "נמשך" מההורים (ולכן הוא אותה מהות כמוהם, שגם הוא "אדם"), אבל לאחר שנולד הוא נפרד מהם ("צורה" בפני עצמו). | ||
==תהליך העיבור== | ==תהליך העיבור== | ||
===היחוד=== | ===היחוד=== | ||
תהליך לידת הנשמות הוא על דרך השלבים בלידת תינוק כפשוטו, וכולל חתונה, שבעת ימי המשתה, יחוד החתן והכלה, עיבור ולידה{{הערה|אוה"ת שמע"צ ב'תקמ ואילך, שמע"צ א'תשפח ואילך.}}: יום כיפור הוא החתונה, בו מתעלה הכלה (כנסת ישראל) אל החתן (הקב"ה) בתשוקה עצומה. סוכות הם שבעת ימי המשתה בהם מחבק החתן{{הערה|הסוכה משולה לחיבוק. דכמו שחיבוק הוא ע"י שלושת חלקי היד (זרוע, אמה וכף היד) כך כשרה הסוכה כשיש בה שתי דפנות וטפח.}} את הכלה | תהליך לידת הנשמות הוא על דרך השלבים בלידת תינוק כפשוטו, וכולל חתונה, שבעת ימי המשתה, יחוד החתן והכלה, עיבור ולידה{{הערה|אוה"ת שמע"צ ב'תקמ ואילך, שמע"צ א'תשפח ואילך.}}: יום כיפור הוא החתונה, בו מתעלה הכלה (כנסת ישראל) אל החתן (הקב"ה) בתשוקה עצומה. סוכות הם שבעת ימי המשתה בהם מחבק החתן{{הערה|הסוכה משולה לחיבוק. דכמו שחיבוק הוא ע"י שלושת חלקי היד (זרוע, אמה וכף היד) כך כשרה הסוכה כשיש בה שתי דפנות וטפח.}} את הכלה בשמחה, בשמיני עצרת הוא היחוד והעיבור נמשך עד שביעי של פסח שאז היא הלידה. | ||
היינו, ביום הכיפורים וסוכות אמנם מתקרבת כנסת ישראל אל הקב"ה בתשובה עצומה, אך מכיון שמה שמתגלה אז בנפש היא דרגה נעלית מאד (פנימיות בינה) אין ביכולתה לחדור ללב ולהתאחד איתו – אלא היא נשארת "מקיפה" על האדם (היינו, שההתעוררות העצומה עדיין לא "נתפסת" בו, ואם לא יקרה "משהו" נוסף אז ברגע שתעבור העת רצון היא תעלם, ממש כמו שגם ביום בהיר וחם של קיץ - ברגע ששוקעת השמש מחשיך העולם). אך בשמע"צ{{הערה|לקו"ת ד"ה הוי' לי בעוזרי - דרושים לשמע"צ פח ד' ואילך.}} מתייחדות שמחת החתן (ה') והכלה (כנסת ישראל) לדבר אחד ממש באופן של "יחוד"{{הערה|וביאור עניין זה בקצרה: שמחה היא גילוי ההעלם. שמחת ה' היא התגלות פנימיות האלוקות ביום כיפור – המתגלה בספירת הבינה, ושמחת כנס"י היא שמחה של מצווה – שגם היא שורשה בבינה. והגם שבחינה זו נמצאת '''בכל''' יום טוב, הנה בשמיני עצרת היא ביתר שאת וביתר עוז (כי באה אחרי התשובה שביום הכיפורים), ולכן יחוד זה '''דוקא''' פועל את עיבור הנשמות.}}, ואז נקלטת האלוקות בפנימיות: הן בכנס"י למעלה (עיבור הנשמות) והן אצל יהודי למטה – שאהבת ה' ויראתו נקלטת בפנימיותו. | היינו, ביום הכיפורים וסוכות אמנם מתקרבת כנסת ישראל אל הקב"ה בתשובה עצומה, אך מכיון שמה שמתגלה אז בנפש היא דרגה נעלית מאד (פנימיות בינה) אין ביכולתה לחדור ללב ולהתאחד איתו – אלא היא נשארת "מקיפה" על האדם (היינו, שההתעוררות העצומה עדיין לא "נתפסת" בו, ואם לא יקרה "משהו" נוסף אז ברגע שתעבור העת רצון היא תעלם, ממש כמו שגם ביום בהיר וחם של קיץ - ברגע ששוקעת השמש מחשיך העולם). אך בשמע"צ{{הערה|לקו"ת ד"ה הוי' לי בעוזרי - דרושים לשמע"צ פח ד' ואילך.}} מתייחדות שמחת החתן (ה') והכלה (כנסת ישראל) לדבר אחד ממש באופן של "יחוד"{{הערה|וביאור עניין זה בקצרה: שמחה היא גילוי ההעלם. שמחת ה' היא התגלות פנימיות האלוקות ביום כיפור – המתגלה בספירת הבינה, ושמחת כנס"י היא שמחה של מצווה – שגם היא שורשה בבינה. והגם שבחינה זו נמצאת '''בכל''' יום טוב, הנה בשמיני עצרת היא ביתר שאת וביתר עוז (כי באה אחרי התשובה שביום הכיפורים), ולכן יחוד זה '''דוקא''' פועל את עיבור הנשמות.}}, ואז נקלטת האלוקות בפנימיות: הן בכנס"י למעלה (עיבור הנשמות) והן אצל יהודי למטה – שאהבת ה' ויראתו נקלטת בפנימיותו. | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
כשם שהוא בצמחים (שככל שמתעכבים יותר מהקליטה ועד הצמיחה כך הם משובחים יותר), כך ממש הוא גם בעיבור הנשמות. כדי שלנשמה יהיה תוקף אור וחיות אלוקי לגבור על הנפש הבהמית היא גדלה ומתפתחת במשך שבעה חודשים - מאז קליטתה בבטן מלכות דאצילות ביחוד{{הערה| יחוד ז"א (ששת המידות) ומלכות.}} של שמיני עצרת ועד שביעי של פסח - הזמן בו המלכות יולדת את הנשמות. מה שאין כן אם הייתה הלידה מיד אחרי הקליטה לא היה בה תוקף זה. | כשם שהוא בצמחים (שככל שמתעכבים יותר מהקליטה ועד הצמיחה כך הם משובחים יותר), כך ממש הוא גם בעיבור הנשמות. כדי שלנשמה יהיה תוקף אור וחיות אלוקי לגבור על הנפש הבהמית היא גדלה ומתפתחת במשך שבעה חודשים - מאז קליטתה בבטן מלכות דאצילות ביחוד{{הערה| יחוד ז"א (ששת המידות) ומלכות.}} של שמיני עצרת ועד שביעי של פסח - הזמן בו המלכות יולדת את הנשמות. מה שאין כן אם הייתה הלידה מיד אחרי הקליטה לא היה בה תוקף זה. | ||
וככל שהנשמה מתעכבת יותר כך יש בה תוקף יותר: רוב הנשמות זמן עיבורן '''ז' חודשים''', אך יש שנולדות ל'''ט' חודשים''' ויש ל'''י"ב''' - ולכן הייתה נשמתו של אליהו הנביא במעלה יתירה ועד שגם גופו עלה למרום - | וככל שהנשמה מתעכבת יותר כך יש בה תוקף יותר: רוב הנשמות זמן עיבורן '''ז' חודשים''', אך יש שנולדות ל'''ט' חודשים''' ויש ל'''י"ב''' - ולכן הייתה נשמתו של אליהו הנביא במעלה יתירה ועד שגם גופו עלה למרום - כי שהייתו בבטן אימו הייתה י"ב חודשים (וכן הוא בחנוך, שנאמר בו "ואיננו"{{הערה|בראשית ה' כד, וראה סה"מ תקס"ב ח"א ע' רחצ, תו"ח תולדות קמח.}}). ומאידך גיסא, ישנן נשמות שנקראות נפל, כמו "אימתי אתי בר נפלי"{{הערה|סנהדרין צו סע"ב.}}. | ||