שניאור זלמן אוסביצוב – הבדלי גרסאות

הרב '''שניאור זלמן הכהן אוסביצוב''' (תרנ"ה - כ"ח תמוז תשכ"ח) היה [[חסיד]] בעיירה [[נעוול]] בתקופת [[אדמו"ר הרש"ב]] [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]]. היה בעל [[מסירות נפש]], זכה לברך את [[אדמו"ר הריי"צ]] ברכת כוהנים.

בשנים אלו החלה לנשוב הרוח ה[[קומוניסטים|קומוניסטית]] וסחפה אחריה צעירים רבים לכפירה ב[[דת]] ו[[הקב"ה|בבורא העולם]], שניאור זלמן שכבר הספיק לספוג אווירה חסידית שורשית לא שעה לרוחות הכפירה של ה[[קומוניסטים]] והמשיך ללמוד [[תורה]] ו[[חסידות]] בתנאי [[מחתרת]] עד שהגיע לגיל גיוס. אז ברח ל[[פטרבורג]] שם התאשפז ב[[בית הרפואה]] בתואנה של מחלת רגליים מסוימת, כך הצליח להשיג תעודת פטור מהצבא. למרות שבאותן השנים היה אסור ליהודים להתגורר בערים הגדולות, הצליח להשיג תעודת מקצוע כשען מומחה{{הערה|מקצוע מבוקש באותם ימים}} והותר לו לגור בפטרבורג הבירה. גם באותם זמנים קשים לא שכח את כור מחצבתו ולעתים תכופות הגיע ל[[נעוול]] כדי להתבשם מניחוחותיה של עדת חסידי [[ליובאוויטש]] בעירה.

[[הרבי הריי"צ]] היה מכנה אותו בחיבה "זלמן דער כהן"{{הערה|בנו ר' יעקב שיחי' מספר: אני זוכר היטב את אבא נוזף בי על תפילתי והיה אומר לי כשהתרגשות מצועפת בעיניו אני זוכר את הרבי מתפלל בדביקות ובחיות כה רבה' והיה מתאר זאת בצבעים עזים והיה מסיים וכך חסיד צריך להתפלל' כך היתה אהבה ביניהם וכך גם הגעגועים. לאחר עזיבתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] את רוסיה היה מזכיר לאבא את הרבי הריי"צ בכל עניין, כך כשבנינו סוכה אבא היה אומר הסוכה אצל הרבי היתה באופן כזה' או ב[[התוועדות]] הרבי היה נוהג כך.}}.

לפני שעלה [[אדמו"ר הריי"צ]] אל ה[[רכבת]]{{הבהרה|מתי? היכן?}} פנה אל ר' זלמן ואמר: זלמן דער כהן ברך אותי. ר' זלמן ניגש אל הרבי ובירך אותו ב[[ברכת כהנים]]. בתום הברכה, כאשר [[הרבי הריי"צ]] החל לעלות אל הרכבת פנה ר' זלמן אל הרבי ואמר 'רבי ברך גם אותי'. הרבי הסתובב לעברו ובמבט רציני השיב בברכה: "שהילדים שלך ישארו יהודים".

[[קטגוריה:אישים בנעוועל]]