שניאור זלמן אוסביצוב: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) (←תולדות חיים: עריכה) |
למטערנטשיק (שיחה | תרומות) (תמונה) |
||
| (15 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב '''שניאור זלמן הכהן אוסביצוב''' (תרנ"ה - כ"ח תמוז תשכ" | [[קובץ:שנ"ז אוסביצוב.png|ממוזער|362x362 פיקסלים|הרה"ח שניאור זלמן אוסביצוב]] | ||
[[קובץ:מצבה שניאור זלמן אוסביצוב.png|340x340px|ממוזער|מצבתו בבית הקברות היהודי ברוסיה]] | |||
הרב '''שניאור זלמן הכהן אוסביצוב''' ([[תרנ"ה]] - [[כ"ח תמוז]] [[תשכ"ט]]) היה [[חסיד]] בעיירה [[נעוול]] ו[[לנינגרד]] בתקופת [[אדמו"ר הרש"ב]] [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]]. היה בעל [[מסירות נפש]], זכה לברך את [[אדמו"ר הריי"צ]] ברכת כוהנים. | |||
== תולדות חיים == | == תולדות חיים == | ||
בשנים אלו החלה לנשוב הרוח ה[[קומוניסטים|קומוניסטית]] וסחפה אחריה צעירים רבים לכפירה ב[[דת]] ו[[הקב"ה|בבורא העולם]], שניאור זלמן שכבר הספיק לספוג אווירה חסידית שורשית לא שעה לרוחות הכפירה של ה[[קומוניסטים]] והמשיך ללמוד [[תורה]] ו[[חסידות]] בתנאי | נולד בשנת [[תרנ"ה]], בעיירה החסידית [[נעוועל]]. אביו הרב מנחם מענדל שימש כמלמד וכסופר סת"ם{{הערה|בשל מחלה קשה נפטר בדמי ימיו והוא בן 43 בלבד.}}, אחרי פטירת אביו, החל לגדול על ברכי סבו הרב יעקב אוסביצוב שדאג לחנכו וללמדו את דרכי החסידות. מספר שנים מאוחר יותר נפטר גם סבו הרב יעקב אוסביצוב. שניאור זלמן המשיך ללמוד [[תורה]] אצל [[מלמד תינוקות|מלמד]]ים חסידיים. | ||
בשנים אלו החלה לנשוב הרוח ה[[קומוניסטים|קומוניסטית]] וסחפה אחריה צעירים רבים לכפירה ב[[דת]] ו[[הקב"ה|בבורא העולם]], שניאור זלמן שכבר הספיק לספוג אווירה חסידית שורשית לא שעה לרוחות הכפירה של ה[[קומוניסטים]] והמשיך ללמוד [[תורה]] ו[[חסידות]] בתנאי מחתרת עד שהגיע לגיל גיוס. אז ברח ל[[פטרבורג]] שם התאשפז ב[[בית הרפואה]] בתואנה של מחלת רגליים מסוימת, כך הצליח להשיג תעודת פטור מהצבא. למרות שבאותן השנים היה אסור ליהודים להתגורר בערים הגדולות, הצליח להשיג תעודת מקצוע כשען מומחה{{הערה|מקצוע מבוקש באותם ימים}} והותר לו לגור בפטרבורג הבירה. גם באותם זמנים קשים לא שכח את כור מחצבתו ולעתים תכופות הגיע ל[[נעוול]] כדי להתבשם מניחוחותיה של עדת חסידי [[ליובאוויטש]] בעיירה. | |||
נשא לאישה את מרת חיה בת הרה"ח [[מנחם מענדל נוביקוב]]. | |||
נפטר ברוסיה ב[[כ"ח תמוז]] [[תשכ"ח]] ונקבר בבת הקברות היהודי ב[[לנינגרד]]. | |||
== במחיצת הרבי הריי"צ == | == במחיצת הרבי הריי"צ == | ||
היה קשור ל[[ | |||
הרבי הריי"צ היה מכנה אותו בחיבה "זלמן דער כהן" | היה קשור ל[[הרבי הריי"צ|רבי הריי"צ]] בכל נימי נפשו. | ||
לפני שעלה אדמו"ר הריי"צ אל | |||
[[הרבי הריי"צ]] היה מכנה אותו בחיבה "זלמן דער כהן"{{הערה|בנו ר' יעקב שיחי' מספר: אני זוכר היטב את אבא נוזף בי על תפילתי והיה אומר לי כשהתרגשות מצועפת בעיניו אני זוכר את הרבי מתפלל בדביקות ובחיות כה רבה' והיה מתאר זאת בצבעים עזים והיה מסיים וכך חסיד צריך להתפלל' כך היתה אהבה ביניהם וכך גם הגעגועים. לאחר עזיבתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] את רוסיה היה מזכיר לאבא את הרבי הריי"צ בכל עניין, כך כשבנינו סוכה אבא היה אומר הסוכה אצל הרבי היתה באופן כזה' או ב[[התוועדות]] הרבי היה נוהג כך{{מקור}}.}}. | |||
לפני שעלה [[אדמו"ר הריי"צ]] אל ה[[רכבת]] לפני שנסע מלנינגרד בתרפ"ח, פנה אל ר' זלמן ואמר: זלמן דער כהן ברך אותי. ר' זלמן ניגש אל הרבי ובירך אותו ב[[ברכת כהנים]]. בתום הברכה, כאשר [[הרבי הריי"צ]] החל לעלות אל הרכבת פנה ר' זלמן אל הרבי ואמר 'רבי ברך גם אותי'. הרבי הסתובב לעברו ובמבט רציני השיב בברכה: "שהילדים שלך ישארו יהודים". | |||
==משפחתו== | |||
*בנו, ר' יעקב אוסביצוב. | |||
*ביתו מרת צביה שכרטוב - בשנותיה האחרונות התגוררה בבני ברק נפטרה בח' כסלו תשע"ו. | |||
*בנו ר' עמנואל אוסביצוב. | |||
*ביתו מרת שיינה חסייה. | |||
== לקריאה נוספת == | |||
* [[שבועון בית משיח]] - גל' 386. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרנ"ה]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשכ"ח]] | |||
[[קטגוריה:אישים בנוול]] | |||
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | |||
גרסה אחרונה מ־15:24, 23 באוקטובר 2024
הרב שניאור זלמן הכהן אוסביצוב (תרנ"ה - כ"ח תמוז תשכ"ט) היה חסיד בעיירה נעוול ולנינגרד בתקופת אדמו"ר הרש"ב אדמו"ר הריי"צ והרבי. היה בעל מסירות נפש, זכה לברך את אדמו"ר הריי"צ ברכת כוהנים.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בשנת תרנ"ה, בעיירה החסידית נעוועל. אביו הרב מנחם מענדל שימש כמלמד וכסופר סת"ם[1], אחרי פטירת אביו, החל לגדול על ברכי סבו הרב יעקב אוסביצוב שדאג לחנכו וללמדו את דרכי החסידות. מספר שנים מאוחר יותר נפטר גם סבו הרב יעקב אוסביצוב. שניאור זלמן המשיך ללמוד תורה אצל מלמדים חסידיים.
בשנים אלו החלה לנשוב הרוח הקומוניסטית וסחפה אחריה צעירים רבים לכפירה בדת ובבורא העולם, שניאור זלמן שכבר הספיק לספוג אווירה חסידית שורשית לא שעה לרוחות הכפירה של הקומוניסטים והמשיך ללמוד תורה וחסידות בתנאי מחתרת עד שהגיע לגיל גיוס. אז ברח לפטרבורג שם התאשפז בבית הרפואה בתואנה של מחלת רגליים מסוימת, כך הצליח להשיג תעודת פטור מהצבא. למרות שבאותן השנים היה אסור ליהודים להתגורר בערים הגדולות, הצליח להשיג תעודת מקצוע כשען מומחה[2] והותר לו לגור בפטרבורג הבירה. גם באותם זמנים קשים לא שכח את כור מחצבתו ולעתים תכופות הגיע לנעוול כדי להתבשם מניחוחותיה של עדת חסידי ליובאוויטש בעיירה.
נשא לאישה את מרת חיה בת הרה"ח מנחם מענדל נוביקוב.
נפטר ברוסיה בכ"ח תמוז תשכ"ח ונקבר בבת הקברות היהודי בלנינגרד.
במחיצת הרבי הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]
היה קשור לרבי הריי"צ בכל נימי נפשו.
הרבי הריי"צ היה מכנה אותו בחיבה "זלמן דער כהן"[3].
לפני שעלה אדמו"ר הריי"צ אל הרכבת לפני שנסע מלנינגרד בתרפ"ח, פנה אל ר' זלמן ואמר: זלמן דער כהן ברך אותי. ר' זלמן ניגש אל הרבי ובירך אותו בברכת כהנים. בתום הברכה, כאשר הרבי הריי"צ החל לעלות אל הרכבת פנה ר' זלמן אל הרבי ואמר 'רבי ברך גם אותי'. הרבי הסתובב לעברו ובמבט רציני השיב בברכה: "שהילדים שלך ישארו יהודים".
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בנו, ר' יעקב אוסביצוב.
- ביתו מרת צביה שכרטוב - בשנותיה האחרונות התגוררה בבני ברק נפטרה בח' כסלו תשע"ו.
- בנו ר' עמנואל אוסביצוב.
- ביתו מרת שיינה חסייה.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שבועון בית משיח - גל' 386.
הערות שוליים
- ↑ בשל מחלה קשה נפטר בדמי ימיו והוא בן 43 בלבד.
- ↑ מקצוע מבוקש באותם ימים
- ↑ בנו ר' יעקב שיחי' מספר: אני זוכר היטב את אבא נוזף בי על תפילתי והיה אומר לי כשהתרגשות מצועפת בעיניו אני זוכר את הרבי מתפלל בדביקות ובחיות כה רבה' והיה מתאר זאת בצבעים עזים והיה מסיים וכך חסיד צריך להתפלל' כך היתה אהבה ביניהם וכך גם הגעגועים. לאחר עזיבתו של אדמו"ר הריי"צ את רוסיה היה מזכיר לאבא את הרבי הריי"צ בכל עניין, כך כשבנינו סוכה אבא היה אומר הסוכה אצל הרבי היתה באופן כזה' או בהתוועדות הרבי היה נוהג כך[דרוש מקור].