ספירת הנצח: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "אין ואפס" ב־"אין ואפס") |
||
| (12 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ספירת | '''ספירת הנֶצַח''' היא הספירה ה־7 (מלמעלה) שב[[עשר הספירות]], והרביעית מבין ששת ה[[מידות]]. ספירת הנצח היא ראשונה למנין ספירות ה[[נה"י]], שהם "[[לבר מגופא]]", וענינם הוא המשכת ה[[מוחין]] ([[חב"ד]]) וה[[מידות]] אל ספירת ה[[מלכות]]. | ||
ספירת הנצח היא הראשונה מבין ספירות [[נה"י]] שהם הספירות ש"[[לבר מגופא]]", שענינם הוא בבחינת השפעה החוצה. | ספירת הנצח היא הראשונה מבין ספירות [[נה"י]] שהם הספירות ש"[[לבר מגופא]]", שענינם הוא בבחינת השפעה החוצה. ב[[נה"י]], ספירת הנצח ניצבת על [[קו הימין]], ושואפת לפעול בצותא עם [[ספירת ההוד]], רעותה שב[[קו השמאל]]. ספירות [[נצח והוד]] קשורות במהותן זו בזו ופעולתן כאחד ויחד הן מהוות בחינת "[[תרין שוקין]]"–שני הרגלים המעמידים את בנין הספירות. | ||
==ענינה== | ==ענינה== | ||
ספירת הנצח עניינה | ספירת הנצח עניינה שלטון והנהגה עם יכולת השפעה מעולה על הסביבה, וגם מושג ה'נצחיות' היינו, ההתמדה והמשכיות הנדרשים לביצוע המטרה. בעצם, מידת הנצח היא ענף ממדת החסד. ואם מידת החסד מבטאת זרימת שפע ואהבה הרי שמידת הנצח מסייעת לה '''להוליך''' את ההשפעה הזו בעצמה ובהתמדה, מתוך רצון עז להדריך את הזולת שיהיה כלי לקבלת השפע, בד"כ ע"פ דרכי נועם ודרכי שלום (הם המסרים המאזנים מצד [[ספירת ההוד]]). | ||
מידת הנצח מושרשת | מידת הנצח, כמו מידת ההוד מושרשת ב[[עצם הנפש]] ולמעלה מזה בעצמות ה' יתברך. לכן האדם המונחה ע"י מדה זו מוכן לתת את כל מה שיש לו ואפילו למסור נפשו כדי 'לנצח'. | ||
לאחר נצחון המלחמה, כאשר כל מה שמנגד לאלוקות יובס וינוצח וייהפך | לאחר נצחון המלחמה, כאשר כל מה שמנגד לאלוקות יובס וינוצח וייהפך ל[[אין ואפס]] ככלי חרס הנשבר, יתגלה כוחו של המנצח, יתגלה הקדוש ברוך הוא שאין עוד מלבדו. וכמו שכתוב על כלי חרס "שבירתם זו תקנתם", שגורמים לעולם להיות מתוקן ומזוכך הראוי להיות דירה לקדוש ברוך הוא שלכך נתאוה. | ||
כאשר מידת הנצח מתאחדת ומתכללת במידת הגבורה שעניינה שליטה עצמית, צדק וביקורתיות, ובעיקר יראת שמים, אז כל פעולה הנובעת ממידת הגבורה: ביקורת בונה, ענישה חינוכית וכיו"ב נעשות בהתמדה מתמשכת ועקבית ויעילותה רבה. זוהי מידת נצח שבגבורה. | כאשר מידת הנצח מתאחדת ומתכללת במידת הגבורה שעניינה שליטה עצמית, צדק וביקורתיות, ובעיקר יראת שמים, אז כל פעולה הנובעת ממידת הגבורה: ביקורת בונה, ענישה חינוכית וכיו"ב נעשות בהתמדה מתמשכת ועקבית ויעילותה רבה. זוהי מידת נצח שבגבורה. | ||
כאשר אדם | כאשר אדם מאלץ את מדת הנצח מצד קדושתה לצד הסטרא־אחרא, אזי אפילו אם הוא צדיק ותלמיד חכם, הוא נופל קשות. כדבר זה קרה לתלמידיו של [[רבי עקיבא]], שלא נהגו כבוד זה בזה, והסביר רבינו שהרי ברור שרבי עקיבא חינך את תלמידיו לקבלת מושג אהבת ישראל, ואם זאת דוקא מתוך זו האהבת ישראל הם ניסו להכריח דעתם על חבריהם, תוך כדי שימוש במידת הנצח על הפן השלילי ובדרכים פסולות. בזה היה חטאם המר, ועל כן נענשו באופן גורף. | ||
על פי התניא{{הערה|פרק כט}} אדם יכול להשתמש במידת נצח שבגבורה באופן חד ונוקשה | על פי התניא{{הערה|פרק כט}} אדם יכול להשתמש במידת נצח שבגבורה באופן חד ונוקשה אך ורק כלפי עצמו (שנאמר "איזהו הגיבור-הכובש את יצרו"). כאשר הוא משיג בכך שהתרחק מה' בתכלית הריחוק ולבו נעשה כלב אבן שאינו נפתח בשום אופן לעבודת ה', אזי הוא צריך להנהיג בעצמו נבזות ונמאסות (בעיני עצמו), ולבטש ולהשפיל ולבזות את חומריות גופו עד העפר ממש, ולעשות זאת אפילו בקול רם (עם עצמו). אולם, עם הזולת הוא חייב להנהיג את כל המידות היפות שיכול להנהיג ולהשפיע על סביבתו בטוב ובנועם מירבים, מתוך אימוץ ההבנה ויכולות הסברה באופן מקובל על הכל, כאשר יכוון כושר ההתמדה שלו לשקף דוגמא אישית טובה כלפי הזולת. | ||
אם כן, שתי המשמעויות של מידת הנצח הן ניצחון והן נצחיות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. קודם כל אדם צריך להסיר כל דבר העשוי להפריע לו בקשר עם הזולת, שאז הזולת יהיה בבחינת מאזין ומקשיב אפילו לביקורת הבאה ממידת הגבורה, ועם זאת לדאוג שהקשר עם הזולת יימשך בהתמדה, שאז יש סיכוי טוב שהזולת יהיה כלי קיבול ראוי לשפע שנותנים לו. | אם כן, שתי המשמעויות של מידת הנצח הן ניצחון והן נצחיות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. קודם כל אדם צריך להסיר כל דבר העשוי להפריע לו בקשר עם הזולת, שאז הזולת יהיה בבחינת מאזין ומקשיב אפילו לביקורת הבאה ממידת הגבורה, ועם זאת לדאוג שהקשר עם הזולת יימשך בהתמדה, שאז יש סיכוי טוב שהזולת יהיה כלי קיבול ראוי לשפע שנותנים לו. | ||
גרסה אחרונה מ־03:30, 29 בינואר 2023
ספירת הנֶצַח היא הספירה ה־7 (מלמעלה) שבעשר הספירות, והרביעית מבין ששת המידות. ספירת הנצח היא ראשונה למנין ספירות הנה"י, שהם "לבר מגופא", וענינם הוא המשכת המוחין (חב"ד) והמידות אל ספירת המלכות.
ספירת הנצח היא הראשונה מבין ספירות נה"י שהם הספירות ש"לבר מגופא", שענינם הוא בבחינת השפעה החוצה. בנה"י, ספירת הנצח ניצבת על קו הימין, ושואפת לפעול בצותא עם ספירת ההוד, רעותה שבקו השמאל. ספירות נצח והוד קשורות במהותן זו בזו ופעולתן כאחד ויחד הן מהוות בחינת "תרין שוקין"–שני הרגלים המעמידים את בנין הספירות.
ענינה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ספירת הנצח עניינה שלטון והנהגה עם יכולת השפעה מעולה על הסביבה, וגם מושג ה'נצחיות' היינו, ההתמדה והמשכיות הנדרשים לביצוע המטרה. בעצם, מידת הנצח היא ענף ממדת החסד. ואם מידת החסד מבטאת זרימת שפע ואהבה הרי שמידת הנצח מסייעת לה להוליך את ההשפעה הזו בעצמה ובהתמדה, מתוך רצון עז להדריך את הזולת שיהיה כלי לקבלת השפע, בד"כ ע"פ דרכי נועם ודרכי שלום (הם המסרים המאזנים מצד ספירת ההוד).
מידת הנצח, כמו מידת ההוד מושרשת בעצם הנפש ולמעלה מזה בעצמות ה' יתברך. לכן האדם המונחה ע"י מדה זו מוכן לתת את כל מה שיש לו ואפילו למסור נפשו כדי 'לנצח'.
לאחר נצחון המלחמה, כאשר כל מה שמנגד לאלוקות יובס וינוצח וייהפך לאין ואפס ככלי חרס הנשבר, יתגלה כוחו של המנצח, יתגלה הקדוש ברוך הוא שאין עוד מלבדו. וכמו שכתוב על כלי חרס "שבירתם זו תקנתם", שגורמים לעולם להיות מתוקן ומזוכך הראוי להיות דירה לקדוש ברוך הוא שלכך נתאוה.
כאשר מידת הנצח מתאחדת ומתכללת במידת הגבורה שעניינה שליטה עצמית, צדק וביקורתיות, ובעיקר יראת שמים, אז כל פעולה הנובעת ממידת הגבורה: ביקורת בונה, ענישה חינוכית וכיו"ב נעשות בהתמדה מתמשכת ועקבית ויעילותה רבה. זוהי מידת נצח שבגבורה.
כאשר אדם מאלץ את מדת הנצח מצד קדושתה לצד הסטרא־אחרא, אזי אפילו אם הוא צדיק ותלמיד חכם, הוא נופל קשות. כדבר זה קרה לתלמידיו של רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה, והסביר רבינו שהרי ברור שרבי עקיבא חינך את תלמידיו לקבלת מושג אהבת ישראל, ואם זאת דוקא מתוך זו האהבת ישראל הם ניסו להכריח דעתם על חבריהם, תוך כדי שימוש במידת הנצח על הפן השלילי ובדרכים פסולות. בזה היה חטאם המר, ועל כן נענשו באופן גורף.
על פי התניא[1] אדם יכול להשתמש במידת נצח שבגבורה באופן חד ונוקשה אך ורק כלפי עצמו (שנאמר "איזהו הגיבור-הכובש את יצרו"). כאשר הוא משיג בכך שהתרחק מה' בתכלית הריחוק ולבו נעשה כלב אבן שאינו נפתח בשום אופן לעבודת ה', אזי הוא צריך להנהיג בעצמו נבזות ונמאסות (בעיני עצמו), ולבטש ולהשפיל ולבזות את חומריות גופו עד העפר ממש, ולעשות זאת אפילו בקול רם (עם עצמו). אולם, עם הזולת הוא חייב להנהיג את כל המידות היפות שיכול להנהיג ולהשפיע על סביבתו בטוב ובנועם מירבים, מתוך אימוץ ההבנה ויכולות הסברה באופן מקובל על הכל, כאשר יכוון כושר ההתמדה שלו לשקף דוגמא אישית טובה כלפי הזולת.
אם כן, שתי המשמעויות של מידת הנצח הן ניצחון והן נצחיות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. קודם כל אדם צריך להסיר כל דבר העשוי להפריע לו בקשר עם הזולת, שאז הזולת יהיה בבחינת מאזין ומקשיב אפילו לביקורת הבאה ממידת הגבורה, ועם זאת לדאוג שהקשר עם הזולת יימשך בהתמדה, שאז יש סיכוי טוב שהזולת יהיה כלי קיבול ראוי לשפע שנותנים לו.
נצח והוד[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – נצח והוד |
ספירת הנצח קשורה בקשר הדוק לספירת ההוד, ששני ספירות אלו וכך בפתח אליהו נמשלת ספירת הנצח וספירת ההוד כ'תרין שוקין'. וכן נקראים ספירות אלו בשם "כליות יועצות" שהם יועצות איך תהיה ההשפעה מספירת היסוד.
מקומה במערכת הספירות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ספירת הנצח היא המשך של קו הימין כהמשך לספירת החכמה וספירת החסד.
| ספירות | ||
|---|---|---|
| סדר ההשתלשלות | עשר ספירות הגנוזות · עולם העקודים · עולם הנקודים · עולם הברודים · בי"ע | |
| עשר הספירות | כתר · חכמה · בינה · דעת · חסד · גבורה · תפארת · נצח · הוד · יסוד · מלכות | |
| חלוקת הספירות | קו הימין · קו השמאל · קו האמצעי · מוחין · מידות | |
| ספירות-זוגות | כתר וחכמה · כתר ובינה · כתר ודעת · חכמה ובינה · בינה ומידות · חכמה ומלכות · בינה ומלכות · נצח והוד · יסוד ומלכות | |
הערות שוליים
- ↑ פרק כט