כח ההיולי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
(←‏ראו גם: כמקובל)
 
(60 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לשכתב}}
'''היולי''' הוא מושג שטבעו חכמי יוון, ומשמעותו: החומר הבסיסי המאפשר את קיומם של [[ארבעת היסודות]]. החומר ההיולי אינו יסוד בפני עצמו, כיוון שהוא מציאות מופשטת, והוא הממוצע בין אין ליש{{הערה|שם=רמב"ן}}.
'''היולי''' הוא מונח בשפה היוונית (או בלשון הקודש '''תהו'''{{הערה|שם=רמב"ן}}) המתייחס למציאות של כל דבר כפי שהוא במציאותו הבסיסית והראשונית כמציאות מופשטת מכל ציור ואיזשהו הגדרה. בהתייחסות להמשכה של [[כח]] הנמשך בדרך [[עילה ועלול]] אזי הכח כפי שהוא כלול בשרשו ומקורו בדרגת התכללות הנעלית והנעלמה ביותר מכונה '''כח היולי העצמי''' על שם [[פשיטות|פשיטותו]] והעדר הציור והגדרים. בהתאם לכך, כל דרגה פשוטה (מלשון הפשטה) שנמשכים ממנה כוחות רבים שונים ומגוונים, נקראת גם כן '''כח היולי''' ביחס לכוחות הנמשכים ממנו (אף שהוא עצמו אינו פשוט בתכלית).


==היולי - בסיס הגשמי (היולי בתורת הראשונים)==
בחסידות משמש המושג כדי להגדיר את הכח המופשט, ממנו באים פרטי המציאות (ועם זאת, פרטי המציאות אינם תופסים את הכח הזה).
חומר היולי הוא החומר הגשמי הבסיסי שנברא יש מאין בעולם הזה הגשמי. ה"[[ראשונים]]" שעסקו בהיולי עסקו בחומר זה. והוא מתורותיו של אריסטו שהתקבלו על חכמי ישראל{{מקור|ראה רמב"ן "נקרא ליונים היולי" וראה פירוש אברבנאל שהוא מדרכי הפילוסופים (להלן)}} ועיקרה, תחילת בריאת הגשמי מההעדר הייתה על ידי בריאת חומר פשוט, ורק לאחר מכן נוצרו בו ארבע צורות שונות שהם [[ארבע יסודות|ארבעת היסודות]]{{הערה|1=[[רמב"ם]], [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=34 משנה תורה הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה י].}}, ובחומר זה הייתה הבריאה יש מאין.


ונרמזה בתורה בתחילתה: {{ציטוטון|בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ}}{{הערה|בראשית א, א - ב.}}. תחילת התהוות העולם היא בפעולת בריאה שעל ידה נבראה מציאות הכוללת "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (השמים וכל צבאיה, והארץ וכל צבאיה{{הערה|תלמוד בבלי פסחים כב, עמוד ב.}}) ועדיין "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"
==הסבר כללי==
תהו בלשון הקודש הוא היולי, "מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהה ונמלך לקראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפס בה השם כלל"{{הערה|שם=רמב"ן}}.
"היולי" הוא מונח בשפה היוונית, ותרגומו ללשון הקודש '''תהו'''{{הערה|שם=רמב"ן}}. מושג זה מתייחס למציאות הבסיסית והראשונית של כל דבר, כמציאות מופשטת מכל ציור והגדרה.
ולאחר מכן יצירת הצורות בחומר כבר אינה דורשת פעולת בריאה ורק יצר ותיקן בו - בחומר - את הצורות השונות שנקראת בלשון הקודש בהו{{הערה|שם=רמב"ן|רמב"ן בראשית א, א.}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38018&st=&pgnum=8 פירוש רבינו בחיי בראשית שם]}}. ולכן רק בבריאת היולי משתמשת התורה בלשון "ברא" ולא בשאר ה[[עשרה מאמרות]]. לכמה מהמפרשים{{הערה|ראש השנה כב, א (ולמרות זאת מצינו ביאורים שונים במפרשי המשנה) ובמפרשי המשנה.}} בריאת היולי המרומזת בפסוק הוא ה"מאמר אחד" המובא במשנה ב[[אבות]]{{הערה|ראה אבות פרק ה' משנה א.}} (ולמרות שהיא חלק מ[[עשרה מאמרות]] לא נמצא בה ביטוי אמירה, היות ובחומר היולי שאינו מציאות ממשית לא שייכת עשיה{{הערה|מהרש"א, חידושי אגדות ראש השנה כב, א.}}).


את סיבת הבריאה דווקא באופן זה מבארים הראשונים, מצד רצונו לברוא את העולם במידת האפשר בדרך הטבע, ואילו לא היה ממוצע כללי בין העדר לנבראים היה צורך בפעולת הבריאה יש מאין בכל צורה וצורה של הנבראים.
לכל דרגת בריאה, ישנו הכח ההיולי שלה. כיוון שהיא מגיעה מדרגה פשוטה, ומאותה דרגה פשוטה נמשכים כוחות שונים. בשל כך, כל דרגה פשוטה נקראת גם כן '''כח היולי''' ביחס לכוחות הנמשכים ממנה (אף על פי שהיא דרגה מסויימת הנוגעת לעניין מסויים בלבד, ואינה פשוטה בתכלית הפשיטות).
סיבה נוספת היא הטענה כי בכדי שיהיו הנבראים בעלי משותף כללי שאחד יוכל לשמש מזון לזולתו נבראו על בסיס משותף - חומר היולי{{הערה|שם=ר"ן|1=[http://www.daat.ac.il/daat/vl/drashotharan/drashotharan01.pdf דרשות הר"ן - דרוש א].}}.
כך הוא בכל צורת התהוות של [[עילה ועלול]]: הכח כפי שהוא כלול בשרשו באופן נעלם, מכונה '''כח היולי העצמי'''. דרגה זו של הכח היא היש הראשון בהשתלשלות זו, וממנה באים כל הפרטים.  


בכמה מהראשונים מובא כי בהיולי עצמו שנברא בתחילת בריאת העולם היו שני דרגות. דרגת היולי האחד ממנו נברא השמים ושוב היולי לבריאת הארץ. וראיתם מחלוקת תיאור הבריאה לשניים בְּרֵאשִׁית בָּרָא .. אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ{{הערה|שם=רמב"ן}}. ונימוקם, כי אין חומר השמים מסוג חומר הארץ כלל שייתכן לומר בהם היולי משותף{{הערה|שם=ר"ן}}.
דוגמא לכח היולי הוא גרעין העץ: למרות שכל ה[[עץ]] צומח מה[[גרעין]], לא ניתן לומר שיש בגרעין [[שורש|שורשים]], גזע, עלים, פרחים ופירות. דוגמא נוספת הוא גולם פשוט של עץ: אפשר לעצב אותו באין סוף צורות, אך אף אחת מהצורות אינה נמצאת בעץ הגולמי.
אולם אחרים חולקים על כך{{הערה|ראה בדרשות הר"ן שם "ואם '''קצתם סברו''' שהיו שני חמרים נבדלים,... כלם הסכימו שהפסוק השני כולל ד' יסודות..." ובאברבנאל דלהלן "יותר אבחר לומר שנברא חומר אחד...מהיותם שני חומרים..}}, ותמהים על כך כי בהיות היולי מופשט מכל ציור איך ניתן לחלק בין שני סוגי היולי ללא הגדרות שיפרידו ביניהם.{{הערה|שם=אברבנאל|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14387&st=&pgnum=2 פירוש אברבנאל על התורה בראשית א]}}
הרבי מקשר מחלוקת ראשונים זו למחלוקת התנאים במדרש רבה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49421&st=&pgnum=117 בראשית רבה פרשה יב סימן יא].}} אם הברואים שבשמים ושבארץ חלוקים בשרשם אם נבראו כל אחד ממקומו או שכולם נבראו ממקום אחד אם מהשמים או מהארץ.{{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/541.htm אגרות קודש ג' תקמ"א].}}


אכן ישנם ראשונים החולקים באופן מוחלט על כל המושג, "שכל זה ראוי שיורחק מבעלי האמונה התוריית שהם מדרכי הפילוסופים ומה לתבן את הבר.."{{הערה|שם=אברבנאל}}
==בבריאת העולם הגשמי==
חומר היולי הוא החומר הגשמי הבסיסי שנברא יש מאין בעולם הזה הגשמי. הוא מתורותיו של אריסטו שהתקבלו על חכמי ישראל{{הערה|ראה רמב"ן "נקרא ליונים היולי" וראה פירוש אברבנאל שהוא מדרכי הפילוסופים (להלן)}}, וכמה מה[[ראשונים]] עוסקים בביאור מושג זה.
 
עיקרה של תורת אריסטו זו, היא שתחילת בריאת הגשמי הייתה על ידי בריאת חומר פשוט, ורק לאחר מכן נוצרו בו ארבע צורות שונות שהם [[ארבעת היסודות]]{{הערה|1=[[רמב"ם]], [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=34 משנה תורה הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה י].}}, ובחומר זה הייתה הבריאה [[יש מאין]]. חומר זה הוא המאפשר את החיבור בין [[ארבעת היסודות]], כיוון שהוא המקור המאחד אותם. בלשונו של הרמב"ן: {{ציטוט|הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל. והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן.}}
 
דבר זה רמוז בפסוק: {{ציטוטון|בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ}}{{הערה|בראשית א, א - ב.}}. כלומר, בתחילת התהוות העולם, הייתה הארץ "[[תוהו]]" (חומר פשוט בלבד){{הערה|תהו בלשון הקודש הוא היולי, "מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהה ונמלך לקראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפס בה השם כלל" רמב"ן, שם. וביאור נוסף בתו"א הוספות ויקהל, דף קי"ד עמ' ג, שנקרא תוהו כיוון שהבריות תוהים על קיומו חומר זה, שאינו מציאות ואינו אין.}}. לאחר מכן נשתלשל ה"בוהו" {{הערה|מלשון בו הוא. שיש בו כבר דבר ממשי}}, שהוא יצירת הצורה בחומר ההיולי, והפרטים של "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (השמים וכל צבאיה, והארץ וכל צבאיה{{הערה|תלמוד בבלי פסחים כב, עמוד ב.}}).
 
===ביאורי הראשונים===
יצירת הצורות בחומר אינה דורשת פעולת בריאה ואלא רק תיקון של החומר{{הערה|שם=רמב"ן|רמב"ן בראשית א, א.}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38018&st=&pgnum=8 פירוש רבינו בחיי בראשית שם]}}. ולכן רק בבריאת היולי משתמשת התורה בלשון "ברא" ולא בשאר ה[[עשרה מאמרות]], שהם תיקון החומר שנוצר במאמר הראשון. לכמה מהמפרשים{{הערה|ראש השנה כב, א (ולמרות זאת מצינו ביאורים שונים במפרשי המשנה) ובמפרשי המשנה.}} בריאת ההיולי הוא ה"מאמר אחד" המובא במשנה ב[[אבות]]{{הערה|ראה אבות פרק ה' משנה א.}} (משום כך, למרות שמאמר זה הוא חלק מ[[עשרה מאמרות]], אין את הלשון "ויאמר אלוקים" היות ובחומר היולי שאינו מציאות ממשית לא שייכת עשיה כפי ששייכת בשאר המאמרות{{הערה|מהרש"א, חידושי אגדות ראש השנה כב, א. וראה אור תורה להמגיד ממזריטש, פרשת תרומה דף קב.}}).
 
ה[[ראשונים]] מבארים, כי הסיבה לצורת בריאה זו, היא מצד רצונו לברוא את העולם בדרך הטבע (ככל האפשר). אילו לא היה [[ממוצע]] כללי בין העדר המציאות לנבראים, היה צורך בפעולת הבריאה [[יש מאין]] בכל נברא בפני עצמו. ביאור נוסף הוא שכך יהיו הנבראים בעלי משותף כללי, וכך יהיה אפשרי שאחד ישמש מזון לזולתו{{הערה|שם=ר"ן|1=[http://www.daat.ac.il/daat/vl/drashotharan/drashotharan01.pdf דרשות הר"ן - דרוש א].}}.
 
בכמה מהראשונים מובא כי בהיולי עצמו, ישנן שתי דרגות. דרגת היולי האחד ממנו נברא השמים והיולי נוסף לבריאת הארץ. ראייה לדבר היא חלוקת תיאור הבריאה לשניים: בְּרֵאשִׁית בָּרָא .. אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ{{הערה|שם=רמב"ן}}. נימוק לשיטה זו היא שכל הפרטים היוצאים מהיולי אחד, הם בעלי גדר דומה, ואין גדר דומה בין השמיים והארץ. משום כך לא ייתכן לומר שהם באו מכח היולי משותף{{הערה|שם=ר"ן}}.
אולם אחרים חולקים על כך{{הערה|ראה בדרשות הר"ן שם "ואם '''קצתם סברו''' שהיו שני חמרים נבדלים,... כלם הסכימו שהפסוק השני כולל ד' יסודות..." ובאברבנאל דלהלן "יותר אבחר לומר שנברא חומר אחד...מהיותם שני חומרים..}}, ומסבירים כי ההיולי מופשט מכל ציור, ואם כן, גם כח ההיולי שיצר את השמיים, וגם הכח שיצר את הארץ - שניהם מופשטים מהגדרה ספציפית, וממילא הגדרתם זהה{{הערה|שם=אברבנאל|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14387&st=&pgnum=2 פירוש אברבנאל על התורה בראשית א]}}. כאשר לשני מושגים מופשטים ישנה הגדרה זהה - הרי שהם אותו מושג עצמו.
 
הרבי מקשר מחלוקת ראשונים זו למחלוקת התנאים במדרש רבה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49421&st=&pgnum=117 בראשית רבה פרשה יב סימן יא].}} אם הברואים שבשמים ושבארץ חלוקים בשרשם, נבראו כל אחד ממקומו או שכולם נבראו ממקום אחד, אם מהשמים או מהארץ{{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/541.htm אגרות קודש כרך ג' אגרת תקמ"א].}}.
 
כמו כן, ישנם ראשונים החולקים באופן מוחלט על כל מושג ההיולי: "שכל זה ראוי שיורחק מבעלי האמונה התוריית שהם מדרכי הפילוסופים ומה לתבן את הבר..."{{הערה|שם=אברבנאל}}
{{להשלים|סיבה=דעת החולקים}}
{{להשלים|סיבה=דעת החולקים}}


==היולי בתורת החסידות==
==בתורת החסידות==
תורת הקבלה והחסידות העמיקו את מושג היולי לעולמות רוחניים אלוקיים ומופשטים. בעוד בתורת הראשונים עיקר היולי הוא החומר הבסיס של היש הגשמי, תורת החסידות מסבירה כי שלב זה קיים בכל המשכה ובכל התהוות של דבר מזולתו, המתחלק לשלשה שלבים כלליים [[חומר צורה תיקון]]. בשלב הראשוני החומר שנוצר הוא פשוט - "היולי" לכל מיני צורות ודברים שייווצרו ממנו. כך הוא בתחילת המצאות ה[[יש הגשמי]] מ[[אין]] וכן הוא בהמצאת ה[[יש דבי"ע]] מ[[דבר ה']] - [[מלכות דאצילות]], וכך הוא גם בהמשכת ה[[כלים]] ו[[ספירות דאצילות]] מהמאציל, וכך גם בנבראים עצמם: בהמשכת הכוחות מ[[עצם הנפש]] שב[[אדם]] ובהמשכת [[כח הצומח]] מהארץ וכיוצא בזה.
תורת הקבלה והחסידות הרחיבו את מושג היולי, כך שהוא משמש לא רק בנוגע לבריאת היש הגשמי, אלא גם לבריאת עולמות רוחניים, אלוקיים ומופשטים.
בעוד בתורת הראשונים ההיולי הוא המקור ל[[ארבעת היסודות]] והבסיס ל[[יש הגשמי]], תורת החסידות משתמשת במונח "היולי" ככינוי לשלב הביניים בין [[אין ואפס]] ו[[יש הנברא]]. הגדרה זו אינה קשורה (ישירות) להגדרת [[ארבעת היסודות]] הרוחניים. שלב זה קיים בכל המשכה ובכל התהוות של דבר מזולתו, המתחלק לשלשת השלבים הכלליים '''[[חומר וצורה|חומר צורה]] ותיקון'''{{מקור}}.
 
'''חומר''' הוא הכח ההיולי, והוא [[פשוט]] ומופשט מכל הצורות שיווצרו בו. הוא התחלת ה[[מציאות]] מ[[אין]]. למשל: המשכת ה[[כלים]] ו[[ספירות]] ד[[אצילות]] מהמאציל, המצאת היש ד[[בי"ע]] מ[[מלכות דאצילות]]. ובנבראים עצמם: בהמשכת הכוחות מ[[עצם הנפש]] שב[[אדם]], גרעין העץ וכדומה.
 
'''צורה''' הוא היש הממשי שנוצר בחומר הפשוט. בשלב זה החומר כבר מוגדר בצורתו ואיננו פשוט כמו בשלב הקודם. עם זאת, צורתו אינה מפורטת אלא כללית. למשל: [[נש"י]] לפני התחלקותן ל[[שישים ריבוא]], ולאחר התחלקותן. ובנבראים: המשכת הכוחות מכח כללי לכח פרטי, שתיל עץ (שעדיין אינו עץ גדול המוציא פירות).
 
'''תיקון''' הוא הנברא בשלימותו, על כל פרטיו. כך הם כל הנבראים הגלויים, לאחר יציאתם ממקורם לגמרי. בשלב זה הנברא נראה כדרגה או יצור נפרד בפני עצמו{{הערה|שאינו המקור}}. ניתן לראות זאת בכל דרגה גלויה, כמו היש ד[[בי"ע]]. בנבראים: כל נברא שלם, כמו עץ נושא פירות, נשמה בגוף, כח היוצא אל הפועל וכו'.{{הערה|תורה אור פרשת בראשית, דף ו' עמ' ד'.}}
 
החומר קיים בכל דרגה, ולכן ישנו כח היולי בכל דרגה פרטית, והוא תחילת קיומה. עם זאת, ישנו גם כח היולי כללי יותר, היוצר את התהוות העולמות מאין סוף הפשוט.
באופן כללי ב[[סדר ההשתלשלות]] ישנם שלושה מקומות עיקריים בהם מופיע הכח ההיולי באופן מיוחד{{הערה|3 מקומות אלה הם בהתאם ל3 הדרגות הכלליות של: בי"ע דכללות, בי"ע הפרטיים, ובי"ע של היש הגשמי.}}:
:א) תחילת התהוות של [[עולם האצילות]] מ[[אין סוף]].
:ב) תחילת התהוות של [[בי"ע]], והאפשרות לקיומו של [[יש נפרד]].
:ג) תחילת התהוות [[עולם העשיה הגשמי]]. כח היולי זה הוא המקור ל[[ארבעת היסודות]] הגשמיים.
 
===עשר ספירות הגנוזות===
{{ערך מורחב|עשר ספירות הגנוזות}}
 
[[עשר הספירות]] הינן כוחות מוגדרים ומוגבלים{{הערה|אף שמידותיו של הקב"ה אינן מוגבלות באמת, כלפי הפשיטות שלו ושל אורו הרי זה נחשב הגבלה ממש.}}. כדי ליצור [[ספירה]] מוגדרת, מ[[אין סוף]] ה[[בלתי מוגבל|בלי גבול]], יש צורך בשלבים רבים של [[צמצום]].
 
באופן כללי, ישנם שלשה שלבים בצמצום הספירות בהעלם, באור אין סוף, קודם להתגלותם באופן גלוי ב[[עולם האצילות]]:
 
לפני הצמצום הספירות, הן כלל אינן קיימות מצד עצמם ואור אין סוף פשוט בתכלית. בדרגה זו ישנה האפשריות בלבד, לקיומן של הגדרות (כלומר, ספירות). מצד שני, יכולות להיות אין סוף ספירות, כיוון שהרעיון של "הגדרה" אינו מפורט עדיין, ויכולים להתהוות מכך כל סוגי הקיום האפשריים. המשל לכך הוא: שמו של האדם אינו מציאות ממשית. רק כאשר קוראים לו בשמו - נוצרת מציאות מכך (אבל אין מקום שאדם יקרא לעצמו בשם, אשר רק הוא לבדו קיים).
 
דרגה זו בסדר ההשתלשלות היא בעולם ה[[עקודים]], והיא המקור לקיומן הגלוי של עולמות אבי"ע. עם זאת, בעולמות הנעלים יותר (כמו [[א"ק]]) ישנה גם מציאות הספירות הגנוזות, אך דבר זה הוא בהעלם יותר, בבחינת "מקור דמקור".{{הערה|בשעה שעלה משה תשכ"ה, אות ז'. ועיין בהמשך ס"ו ד"ה ויגדלו הנערים.}}
 
לאחר ה[[צמצום]], נעשתה מציאות הספירות למציאות ממשית. גם זה נעשה בשלבים רבים. תחילה נוצר כח היולי פרטי, ולאחר מכן השתלשלו ממנו צורה ותיקון פרטיים, עד שנוצרה הספירה בגלוי ממש (בדומה הכוחות הכלולים בנפש שהם כוחות היוליים עצמיים, שיש בהם השתלשלות כזו עד ליציאתו של הכח אל הפועל).
בדרגה זו, הספירות כלולות כמו אש הכלולה בצור חלמיש{{הערה|אבן שלאחר שפשוף רב יוצא ממנה ניצוץ אש.}}. כפי שלא ניתן לומר שהאבן עצמה היא אש, כך אין כאן כלל '''מציאות''' ספירות אלא רק כח לספירות.
 
ההבדל בין דרגה זו והדרגה הקודמת, היא שכאן הכח מגיע מצד הדרגה עצמה, ולא מצד [[העלאת מ"ן]].
 
===עולם הבריאה===
<!-- :*פדה בשלום רנ"ט, תער"ב חלק א' שלב, חלק ג עמוד א'שפט, שובה פ"ו.
-->
{{להשלים}}
 
===חומר היולי===
הדרגה השלישית בהיולי היא בתחילת התהוות היש הגשמי. עליו מבואר לעיל באריכות מדברי הראשונים.
 
דרגה זו היא היחידה שיש לה שייכות לגשמיות ממש.
 
==מאפיינים==
ביאורים רבים במאמרי החסידות מוקדשים לבאר את מאפייניו של ההיולי, הייסודים מבין המאפיינים מפורטים להלן:
 
;הפרטים כעין המקור
כאשר מדובר על כח היולי פרטי, גם לכח ישנה הגדרה מסויימת, וכל הפרטים שיצאו ממנו יהיו תחת ההגדרה הזו. זאת, למרות שמכח ההיולי אפשר להוציא אין סוף צורות. לדוגמא, כל הצורות שיעצבו מגוש זהב, יהיו עשויות זהב (ולא חומר אחר), כל מה שיצמח מהגרעין - יהיה עץ מאותו סוג וכן הלאה.
כך גם ברוחניות: כל השכלים שיצאו אי פעם ממקור השכל ההיולי (שאינו שכל כלל) - יהיו שכלים, ולא רגש או כל מציאות אחרת. כך גם כל מה שימשך מ[[אדם קדמון]], יהיה בתבנית עשר ספירות{{הערה|ספר המאמרים תרפ"ט, ד"ה ועבדתם את ה' אלוקכם.}}.


===מאפייינים===
ביאורים רבים במאמרי החסידות מוקדשים לבאר את מאפייניו של היולי, הייסודים מפורטים להלן:
;פשיטות
;פשיטות
היולי אם כי הוא [[עילה]] למגוון רחב של [[עלול|עלולים]], בעודו היולי הוא עדיין אינו מוגדר בשום ציור והגדרה. ובהדגשה למעט גם את היותו כח '''כללי''' הכולל ריבוי פרטים. כלומר, צורת ההכלה של מגוון הצורות בהיולי אינו באופן של [[כלל ופרט]] שבאופן זה האחרון הכלל מכיל כבר בגדריו בהעלם את ריבוי הפרטים שיומשכו ממנו{{הערה|"וכמו ה[[מחשבה]] לגבי [[דיבור]]" או "כמו אות אחת ב[[תורה שבכתב]] לגבי [[תורה שבעל פה]]"(ראה ספר המאמרים תרס"ט עמוד סג).}}, היולי לעומת זאת פשוט בתכלית.{{מקור|ספר המאמרים תרס"ט עמוד סב, (עטרת שבועות...).}}
אמנם ההיולי הינו [[עילה ועלול|עילה]] למגוון רחב של [[עילה ועלול|עלולים]], אך בעודו היולי הוא עדיין אינו מוגדר בהגדרת העלולים שמשתלשלים ממנו.
 
הגדרה זו באה לומר, שהוא אינו כח '''כללי''' הכולל ריבוי פרטים. כלומר, מגוון הצורות הכלולות בהיולי אינן באופן של [[כלל ופרט]], וההיולי אינו מכיל בתוכו את הפרטים כפי שהם לאחר המשכתם{{הערה|"וכמו ה[[מחשבה]] לגבי [[דיבור]]" או "כמו אות אחת ב[[תורה שבכתב]] לגבי [[תורה שבעל פה]]"(ראה ספר המאמרים תרס"ט עמוד סג). שהמקור הוא אמנם מקור ההמשכה, אך לא ניתן לומר שהוא כולל את פרטי ההמשכה באותה אות או מחשבה.}}, היולי לעומת זאת הינו פשוט. כלומר: כל הפרטים נמצאים בו לפני הגדרתם, כאשר רק ישנה האפשרות להגדירם לאחר גילויים{{הערה|ספר המאמרים תרס"ט עמוד סב.}}.
 
;אפשרי המציאות
מציאות ההיולי אינה מציאות ממשית{{הערה|ברמב"ן שם "יסוד דק מאד, '''אין בו ממש'''...כי התוהו אחר האפס, '''ואיננו דבר'''.."}}. מכיוון שלא תיתכן הימצאות של חומר ללא שתהיה לה צורה כל שהיא, ולהיולי אין צורה כלל{{הערה|רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ד' הלכה ז'.}}.


{{הבהרה|יש לשקול להבהיר את ההוכחות לכך שהוא פשוט בתכלית, ראה בס"ב}}
עם זאת מציאותו קיימת ברמה עדינה ודקה יותר. המשמעות לכך היא שהוא ה[[כח]] והבסיס לכל מיני ואופני הצורות שיצטיירו בחומר וכח זה, ולכשיצטייר יהיו מציאות גלויה וממשית{{הערה|ברמב"ן "..אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל.."}}. לא כ[[כח]] שעניינו לפעול, אלא כמו חומר, שבעצם עניינו - הוא יכול להישאר ללא צורה, אלא שלאחר שנוצרת בו צורה, מתגלה שהיא הייתה יכולה להיווצר בו גם בהיותו פשוט{{הערה|שם=ראב"ד|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14434&st=&pgnum=6&hilite= הקדמת הראב"ד לספר יצירה].}}. בדומה לכך, גם בכוחות הנמשכים ממקורם (למעלה באלקות או למטה בנפש האדם) מציאותם הממשית מתחילה רק כאשר הם מצויירים בציור מסוים ופרטי (וכל עוד אין הגדרה ברורה למהות הכח, לא ייתכן לומר כי ישנו כח){{הערה|כיוון שלא יתכן חומר בלי צורה. צורה רוחנית פירושו הגדרה פרטית.}}. עם זאת, במקור הכוחות ישנה האפשריות לקיומם של הכוחות (אף על פי שאי אפשר לומר שהאלוקות או הנפש היא כח).
;אינו מציאות ממש
בשל כך (שאינו מצוייר) מציאות היולי אינה מציאות ממשית,{{הערה|ברמב"ן שם "יסוד דק מאד, '''אין בו ממש'''...כי התוהו אחר האפס, '''ואיננו דבר'''.."}} שכן לא ייתכן הימצאות של חומר ללא שיהיה לה איזשהו צורה.{{הערה|רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ד' הלכה ז'.}} אם זאת מציאותו קיימת במובן שהיא ה[[כח]] והבסיס לכל מיני ואופני הצורות שיצטיירו בחומר וכח זה, ולכשיצטייר יהיו מציאות גלויה וממשית.{{הערה|ברמב"ן "..אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל.."}} (אולם לא כ[[כח]] שעניינו לפעול, אלא כחומר הנושא עליו את צורת הדבר לכשיצטייר{{הערה|שם=ראב"ד|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14434&st=&pgnum=6&hilite= הקדמת הראב"ד לספר יצירה].}}) וכן הוא גם בכוחות הנמשכים ממקורם (למעלה באלקות או למטה בנפש האדם) מציאותם הממשית מתחלת בעת היותם מצוירים בציור כח מסוים ופרטי (וכל עוד אין הגדרה ברורה למהות הכח, לא ייתכן לומר כי ישנו כח){{מקור}}


מצב ביניים זה מעניק להיולי את התואר "אפשרי המציאות"{{הערה|התואר "אפשרי המציאות" בספריהם של ה[[ראשונים]] הוא בניגוד לתוארו של הקב"ה "מחוייב המציאות" אולם ברבים ממאמרי החסידות (הגהות לפתח אליהו תרנ"ח עמוד לו, ספר המאמרים תרס"ב עמוד שנז, ספר המאמרים תש"ו עמוד 116 ועוד) מבואר כי תואר זה גם מתייחס באופן פרטי להיולי וראשית ההתהוות, ובא לתאר מציאות בניגוד ל"אפיסת המציאות" ובניגוד ל"מציאות ממש" (וראה בספר המאמרים תרנ"ט עמוד רי"ג (מהדורה חדשה): "'''וכמו שכתוב בספר החקירה''' שהוא רק אפשרי המציאות ואינו מציאות ממש כו").}} היות ועדיין אינו מציאות ממש שהרי הוא מציאות ללא הגדרות (וכל נמצא בהכרח שיהיו לו הגדרות בהם מוגדרת הימצאותו) ולכן לא נרגשת וניכרת מציאותו, וכל גדר המציאות היא שניתנה האפשרות להימצאות המציאות החדשה.
מצב ביניים זה מעניק להיולי את התואר "אפשרי המציאות"{{הערה|אין הכוונה "אפשרי" בניגוד לתוארו של הקב"ה "מחוייב המציאות", כפי שהוא בספרי הראשונים. כאן מדובר כפי שמבואר במאמרי חסידות רבים (הגהות לפתח אליהו תרנ"ח עמוד לו, ספר המאמרים תרס"ב עמוד שנז, ספר המאמרים תש"ו עמוד 116 ועוד).}}. תואר זה גם מתייחס באופן פרטי להיולי וראשית ההתהוות, ובא לתארו כניגוד ל"אפיסת המציאות" וניגוד ל"מציאות ממש" {{הערה|(וראה בספר המאמרים תרנ"ט עמוד רי"ג (מהדורה חדשה): "'''וכמו שכתוב בספר החקירה''' שהוא רק אפשרי המציאות ואינו מציאות ממש כו").}}, היות ועדיין אינו מציאות ממש שהרי הוא מציאות ללא הגדרות{{הערה|וכל נמצא בהכרח שיהיו לו הגדרות בהם מוגדרת הימצאותו.}} ולכן לא ניכרת מציאותו. גדר המציאות שלו היא רק שניתנה בו האפשרות להימצאות מציאות חדשה, שהיא מציאות ממשית.
 
;היולי - יש
;יש מאין
מאידך גיסא, פעולת בריאה [[יש מאין]] נעשתה דווקא בהתהוות היולי, ואילו המציאויות השונות הנמשכות ממנו אינם אלא [[יש מיש]] - הלבשת צורה לחומר קיים.  
מאידך גיסא, פעולת בריאה [[יש מאין]] נעשתה דווקא בהתהוות ההיולי, וכל המציאויות הנמשכות ממנו אינן אלא [[יש מיש]] - הלבשת צורה לחומר קיים.
היות ולפני היולי לא היה כלל אפשרי המציאות,{{הערה|ברמב"ן שם "אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט.."}}
 
וממילא בהמצאת היולי התחדש כל מושג המציאות, ומעתה ישנה האפשרות לכל סוגי ומיני המציאויות שיימשכו ממנו.  
היות ולפני היולי לא היה כלל אפשרי המציאות{{הערה|ברמב"ן שם "אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט.."}}, וממילא בהמצאת היולי התחדש כל מושג המציאות.
כלומר, למרות הפשיטות וההבדלה שיש בין היולי ובין מגוון המציאויות המוגדרות הנמשכות ממנו, סוף סוף הוא ראשיתם, ולכן אינו מובדל מהם בתכלית. ואילו הבדלת היולי מהעצם והמקור שממנו נמשך ונברא היולי (אם זה עצם הנפש או דרגות אלוקיות נעלות) הוא הבדלה ב[[אין ערוך]].{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15725&st=&pgnum=41&hilite= הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח]: "..ויותר רחוק אפשרית המציאות מאפיסת המציאות, ממה שרחוק ענין המציאות מאפשרית המציאות כו'"}}  
כלומר, למרות הפשיטות וההבדלה שיש בין היולי ובין מגוון המציאויות המוגדרות הנמשכות ממנו, סוף סוף הוא ראשיתם, ולכן אינו מובדל מהם בתכלית. ואילו הבדלת היולי מהעצם והמקור שממנו נמשך ונברא היולי (אם זה עצם הנפש או דרגות אלוקיות נעלות) הוא הבדלה ב[[אין ערוך]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15725&st=&pgnum=41&hilite= הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח]: "..ויותר רחוק אפשרית המציאות מאפיסת המציאות, ממה שרחוק ענין המציאות מאפשרית המציאות כו'"}}.
לכן התהוות היולי הוא באופן יש מאין, שלהיותו באין ערוך למקורו אין בין היולי למקורו שום [[ממוצע]]{{הערה|ספר המאמרים תרס"ב עמוד שנז.}}
לכן התהוות היולי הוא באופן יש מאין, שלהיותו באין ערוך למקורו אין בין היולי למקורו שום [[ממוצע]]{{הערה|ספר המאמרים תרס"ב עמוד שנז.}}


;המשכת הכוחות מכח היולי
<!-- ;המשכת הכוחות מכח היולי
*תער"ב חלק ב' עמוד תרנו.
*תער"ב חלק ב' עמוד תרנו.
*באברבנאל שהוא בדרך יש מאין ג"כ.
*באברבנאל שהוא בדרך יש מאין ג"כ. -->


;היולי - ראשית ההתהוות - קרוב אל האין
;היולי - ראשית ההתהוות - קרוב אל האין


במאמרי החסידות מוסברת עניינו ותוכנו של מצב המציאות בהיותו היולי. היות ובראשית התהוות של כל דבר ממקורו עדיין קרוב הוא למקורו ולכן נרגש בו מקורו וממילא מציאותו בטלה למקורו. (והמשמעות לכך שנרגש בו מקורו הוא שלא נרגשת בהיולי כלל הגדרים הפרטיים שלו, אלא נרגש בה שכל מהותה היא התפשטות העצם ולכן אינה מציאות{{מקור}}).{{הערה|1=[[הרש"ב]] ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15725&st=&pgnum=41&hilite= הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח עמוד לו], פדה בשלום (עמוד קנא בחדש) צאינה וראינה (עמוד ריג בחדש) רנ"ט. ועוד.}}{{הערה|1=באריכות ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19802&hilite=86f92af8-6ee9-4b92-b28c-e57401e40609&st=%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8%D7%99+%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA&pgnum=125 ספר המאמרים תש"ו עמוד 117].}}  
במאמרי החסידות מוסברת עניינו ותוכנו של מצב המציאות בהיותו היולי. היות ובראשית התהוות של כל דבר ממקורו עדיין קרוב הוא למקורו ולכן נרגש בו מקורו וממילא מציאותו בטלה למקורו. (והמשמעות לכך שנרגש בו מקורו הוא שלא נרגשת בהיולי כלל הגדרים הפרטיים שלו, אלא נרגש בה שכל מהותה היא התפשטות העצם ולכן אינה מציאות){{הערה|1=[[הרש"ב]] ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15725&st=&pgnum=41&hilite= הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח עמוד לו], פדה בשלום (עמוד קנא בחדש) צאינה וראינה (עמוד ריג בחדש) רנ"ט. ועוד.}}{{הערה|1=באריכות ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19802&hilite=86f92af8-6ee9-4b92-b28c-e57401e40609&st=אפשרי+המציאות&pgnum=125 ספר המאמרים תש"ו עמוד 117].}}.


בביאור האמור ישנו חידוש גדול המקבלת התייחסות במאמרים. כל מושג היולי קיים רק בהמשכה והתהוות של מציאות שרחוקה ממציאה בתכלית (כבריאת היש מהבורא) והתהוות מסוג זה היא התהוות יש מאין (כנ"ל) - התהוות שהכח הממציא הוא באין ערוך לנפעל ממנו, ואם כן לכאורה אין ביכולתו של ההיולי להרגיש את המקור שהרי אופן התהוותו אינו המשכה מדרגה לדרגה אלא באופן של אין ערוך...
בביאור האמור ישנו חידוש גדול המקבלת התייחסות במאמרים. כל מושג היולי קיים רק בהמשכה והתהוות של מציאות שרחוקה ממציאה בתכלית (כבריאת היש מהבורא) והתהוות מסוג זה היא התהוות יש מאין (כנ"ל) - התהוות שהכח הממציא הוא באין ערוך לנפעל ממנו, ואם כן לכאורה אין ביכולתו של ההיולי להרגיש את המקור שהרי אופן התהוותו אינו המשכה מדרגה לדרגה אלא באופן של אין ערוך...
{{להשלים|סיבה=תיאור החידוש שבו שהוא יש מאין ובטל}}
{{להשלים|סיבה=תיאור החידוש שבו שהוא יש מאין ובטל}}
סוג מציאות זו - מחד התחלת ושורש למציאות עצמאית ומאידך היא מאוחדת ונרגשת בה מקורה עד שאינה מציאות ממשית - מוגדרת במאמרי החסידות כ[[מציאות נעלמת]] ובסוג העלם של [[העלם שאינו במציאות]]. להסברת מושג זה משתמשת תורת החסידות במשלים. המובא על זה הוא מ"[[אש הכלול בצור החלמיש]]"...(ראה רנ"ט ע' קצז ובמ"מ)
סוג מציאות זו - מחד התחלת ושורש למציאות עצמאית ומאידך היא מאוחדת ונרגשת בה מקורה עד שאינה מציאות ממשית - מוגדרת במאמרי החסידות כ[[מציאות נעלמת]] ובסוג העלם של [[העלם שאינו במציאות]]. להסברת מושג זה משתמשת תורת החסידות במשלים. המובא על זה הוא מ"[[אש הכלול בצור החלמיש]]"...(ראה רנ"ט ע' קצז ובמ"מ)
* אפילו אוא"ס מושלל מהיולי היות וסו"ס ההיולי הוא שורש לספירות -גדרים ומציאות (כי עמך ס"ו, שבועות רנ"ט, ועוד)


* אפילו אוא"ס מושלל מהיולי היוס וסו"ס שורש והיולי לכספירות -ג דרים ומציאות (כי עמך ס"ו, שבועות רנ"ט, ועוד)
==בנפש האדם==
 
===היולי בסדר השתלשלות===
באופן כללי היולי מופיע בשלשה מקומות עיקריים{{הערה|בהתאם שלשת הסדרים של בריאה יצירה עשיה הקיימים, בי"ע דכללות בי"ע הפרטיים, ובי"ע של היש הגשמי.}}:
:א) בראשית האצלת ה[[ספירות]] ([[כלים]]) של [[עולם האצילות]]
:ב) בראשית התהוות ובריאת מציאות היש של נבראים ([[נפרד|נפרדים]])
:ג) חומר היולי שהוא ראשית ההתהוות של המציאות הגשמית בעולם העשייה הגשמי.
====;עשר ספירות הגנוזות====
{{ערך מורחב|עשר ספירות הגנוזות}}
//פסקה זו אמורה לסקור את השתלשלות הספירות מא"ס.
 
[[עשר ספירות]] הם עשר מידות וכוחות בהם התלבש הקב"ה על ידי [[אור אין סוף]] להנהיג בהם את העולם.
עשר ספירות אלו הם כוחות מוגדרים ומוגבלים{{הבהרה|אף שמידותיו שלו אינם מוגבלים באמת כלפי הפשיטות שלו ושל אורו הרי זה הגבלה ממש}}.
בהיווצרותם של העשר ספירות שלבים רבים.
באופן כללי, ישנם שלשה שלבים בהימצאותם של הספירות בהעלם קודם להתגלותם באופן גלוי ב[[עולם האצילות]]:
לפני הצמצום הספירות כלל אינם קיימים מצד עצמם ואור אין סוף פשוט בתכלית, ומציאותם מתחדשת על יד [[העלאת מ"ן]] והמשל לספירות בדרגה זו היא משם האדם שאינו במציאות ממשית אלא [[יכולת]] לספירות (שייווצרו על ידי העלאת מ"ן).
 
//פסקה זו אמורה להתייחס לדרגת היולי בספירות ומקומה המדויק? א"ק? עקודים? כתר? חכמה?
 
לאחר ה[[צמצום]] נעשים מציאות הספירות למציאות.
ובזה גופא שלבים רבים:
תחילה ככוחות היוליים וכמשל על זה מובא המשל מכוחות הכלולים בנפש שהם כוחות היוליים עצמיים.
ומציאות הספירות בדרגה זו היא כאש הכלול בצור החלמיש שאין כאן כלל מציאות ספירות אלא רק כח לספירות (ולא מצד העלאת מ"ן אלא מצד עצמו)
*עקודים
*כתר
:*ע"ח שער מ"א וכו'
*חכמה דאצילות (ספרי המגיד)
 
====עולם הבריאה====
:*פדה בשלום רנ"ט, תער"ב חלק א' שלב, חלק ג עמוד א'שפט, שובה פ"ו.
====חומר היולי====
הדרגה השלישית בהיולי היא בתחילת התהוות היש הגשמי והוא החומר הראשון שדיברו בו הראשונים המבואר לעיל באריכות מדברי הראשונים.
 
==משלים להיולי ממושגים בעולם==
*כוחות הכלולים בנפש
*כוחות הכלולים בנפש
עצם הנפש מכילה את כל מיני הכוחות שיתכנו באדם, אלו מכונים כוחות הילויים עצמיים.
עצם הנפש מכילה את כל מיני הכוחות שיתכנו באדם, אלו מכונים כוחות הילויים עצמיים.
שורה 92: שורה 119:
אילו היו הכוחות הכלולים בנפש מציאות היו כל הכוחות באים בהתגלות.
אילו היו הכוחות הכלולים בנפש מציאות היו כל הכוחות באים בהתגלות.
והיות ועצם הנפש היא מושלמת ויש בה את כל סוגי הכוחות והמידות היו כולם באים בגילוי,
והיות ועצם הנפש היא מושלמת ויש בה את כל סוגי הכוחות והמידות היו כולם באים בגילוי,
היפך המציאות שישנם כוחות שלא באים לידי גילוי כלל.{{הערה|המשך תרס"ו עמוד רמא (במהדורה ישנה סוף עמוד רפ).}}
היפך המציאות שישנם כוחות שלא באים לידי גילוי כלל{{הערה|המשך תרס"ו עמוד רמא (במהדורה ישנה סוף עמוד רפ).}}.


::התכללות הכוחות בנפש - היולי - צאינה ראינה רנ"ט ע' קצז (חדש)
<!-- התכללות הכוחות בנפש - היולי - צאינה ראינה רנ"ט ע' קצז (חדש)
::עצם נפש נעלה מהיולי {{מקור}}
עצם הנפש נעלה מהיולי (שעצם הנפש נעלה מן הכוחות הכלולים בו).
*כח השכל -->
*כח השכל
 
*כח התנועה
==לקריאה נוספת==
*כח הצומח
*עטר"ת שבועות המאמר הג' (ושם במאמר כמדומה לחג הפסח)
*שערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות פרק פ"ט
*מורה נבוכים פרק כ"ו
*עץ חיים שער מא פרק ג', שער קיצור אבי"ע פרק י


==ראו גם==
==ראו גם==
שורה 105: שורה 135:
*[[בריאה יצירה עשיה]]
*[[בריאה יצירה עשיה]]
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
==מ"מ==
*עטר"ת שבעות המאמר הג' (ושם במאמר כמדומה לחג הפסח)
*מורה נבוכים פרק כ"ו
*עץ חיים שער מא פרק ג', שער קיצור אבי"ע פרק י

גרסה אחרונה מ־15:18, 16 במאי 2023

היולי הוא מושג שטבעו חכמי יוון, ומשמעותו: החומר הבסיסי המאפשר את קיומם של ארבעת היסודות. החומר ההיולי אינו יסוד בפני עצמו, כיוון שהוא מציאות מופשטת, והוא הממוצע בין אין ליש[1].

בחסידות משמש המושג כדי להגדיר את הכח המופשט, ממנו באים פרטי המציאות (ועם זאת, פרטי המציאות אינם תופסים את הכח הזה).

הסבר כללי[עריכה | עריכת קוד מקור]

"היולי" הוא מונח בשפה היוונית, ותרגומו ללשון הקודש תהו[1]. מושג זה מתייחס למציאות הבסיסית והראשונית של כל דבר, כמציאות מופשטת מכל ציור והגדרה.

לכל דרגת בריאה, ישנו הכח ההיולי שלה. כיוון שהיא מגיעה מדרגה פשוטה, ומאותה דרגה פשוטה נמשכים כוחות שונים. בשל כך, כל דרגה פשוטה נקראת גם כן כח היולי ביחס לכוחות הנמשכים ממנה (אף על פי שהיא דרגה מסויימת הנוגעת לעניין מסויים בלבד, ואינה פשוטה בתכלית הפשיטות). כך הוא בכל צורת התהוות של עילה ועלול: הכח כפי שהוא כלול בשרשו באופן נעלם, מכונה כח היולי העצמי. דרגה זו של הכח היא היש הראשון בהשתלשלות זו, וממנה באים כל הפרטים.

דוגמא לכח היולי הוא גרעין העץ: למרות שכל העץ צומח מהגרעין, לא ניתן לומר שיש בגרעין שורשים, גזע, עלים, פרחים ופירות. דוגמא נוספת הוא גולם פשוט של עץ: אפשר לעצב אותו באין סוף צורות, אך אף אחת מהצורות אינה נמצאת בעץ הגולמי.

בבריאת העולם הגשמי[עריכה | עריכת קוד מקור]

חומר היולי הוא החומר הגשמי הבסיסי שנברא יש מאין בעולם הזה הגשמי. הוא מתורותיו של אריסטו שהתקבלו על חכמי ישראל[2], וכמה מהראשונים עוסקים בביאור מושג זה.

עיקרה של תורת אריסטו זו, היא שתחילת בריאת הגשמי הייתה על ידי בריאת חומר פשוט, ורק לאחר מכן נוצרו בו ארבע צורות שונות שהם ארבעת היסודות[3], ובחומר זה הייתה הבריאה יש מאין. חומר זה הוא המאפשר את החיבור בין ארבעת היסודות, כיוון שהוא המקור המאחד אותם. בלשונו של הרמב"ן:

הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל. והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן.

דבר זה רמוז בפסוק: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"[4]. כלומר, בתחילת התהוות העולם, הייתה הארץ "תוהו" (חומר פשוט בלבד)[5]. לאחר מכן נשתלשל ה"בוהו" [6], שהוא יצירת הצורה בחומר ההיולי, והפרטים של "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (השמים וכל צבאיה, והארץ וכל צבאיה[7]).

ביאורי הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

יצירת הצורות בחומר אינה דורשת פעולת בריאה ואלא רק תיקון של החומר[1][8]. ולכן רק בבריאת היולי משתמשת התורה בלשון "ברא" ולא בשאר העשרה מאמרות, שהם תיקון החומר שנוצר במאמר הראשון. לכמה מהמפרשים[9] בריאת ההיולי הוא ה"מאמר אחד" המובא במשנה באבות[10] (משום כך, למרות שמאמר זה הוא חלק מעשרה מאמרות, אין את הלשון "ויאמר אלוקים" היות ובחומר היולי שאינו מציאות ממשית לא שייכת עשיה כפי ששייכת בשאר המאמרות[11]).

הראשונים מבארים, כי הסיבה לצורת בריאה זו, היא מצד רצונו לברוא את העולם בדרך הטבע (ככל האפשר). אילו לא היה ממוצע כללי בין העדר המציאות לנבראים, היה צורך בפעולת הבריאה יש מאין בכל נברא בפני עצמו. ביאור נוסף הוא שכך יהיו הנבראים בעלי משותף כללי, וכך יהיה אפשרי שאחד ישמש מזון לזולתו[12].

בכמה מהראשונים מובא כי בהיולי עצמו, ישנן שתי דרגות. דרגת היולי האחד ממנו נברא השמים והיולי נוסף לבריאת הארץ. ראייה לדבר היא חלוקת תיאור הבריאה לשניים: בְּרֵאשִׁית בָּרָא .. אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ[1]. נימוק לשיטה זו היא שכל הפרטים היוצאים מהיולי אחד, הם בעלי גדר דומה, ואין גדר דומה בין השמיים והארץ. משום כך לא ייתכן לומר שהם באו מכח היולי משותף[12]. אולם אחרים חולקים על כך[13], ומסבירים כי ההיולי מופשט מכל ציור, ואם כן, גם כח ההיולי שיצר את השמיים, וגם הכח שיצר את הארץ - שניהם מופשטים מהגדרה ספציפית, וממילא הגדרתם זהה[14]. כאשר לשני מושגים מופשטים ישנה הגדרה זהה - הרי שהם אותו מושג עצמו.

הרבי מקשר מחלוקת ראשונים זו למחלוקת התנאים במדרש רבה[15] אם הברואים שבשמים ושבארץ חלוקים בשרשם, נבראו כל אחד ממקומו או שכולם נבראו ממקום אחד, אם מהשמים או מהארץ[16].

כמו כן, ישנם ראשונים החולקים באופן מוחלט על כל מושג ההיולי: "שכל זה ראוי שיורחק מבעלי האמונה התוריית שהם מדרכי הפילוסופים ומה לתבן את הבר..."[14]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה. סיבה: דעת החולקים.

בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

תורת הקבלה והחסידות הרחיבו את מושג היולי, כך שהוא משמש לא רק בנוגע לבריאת היש הגשמי, אלא גם לבריאת עולמות רוחניים, אלוקיים ומופשטים. בעוד בתורת הראשונים ההיולי הוא המקור לארבעת היסודות והבסיס ליש הגשמי, תורת החסידות משתמשת במונח "היולי" ככינוי לשלב הביניים בין אין ואפס ויש הנברא. הגדרה זו אינה קשורה (ישירות) להגדרת ארבעת היסודות הרוחניים. שלב זה קיים בכל המשכה ובכל התהוות של דבר מזולתו, המתחלק לשלשת השלבים הכלליים חומר צורה ותיקון[דרוש מקור].

חומר הוא הכח ההיולי, והוא פשוט ומופשט מכל הצורות שיווצרו בו. הוא התחלת המציאות מאין. למשל: המשכת הכלים וספירות דאצילות מהמאציל, המצאת היש דבי"ע ממלכות דאצילות. ובנבראים עצמם: בהמשכת הכוחות מעצם הנפש שבאדם, גרעין העץ וכדומה.

צורה הוא היש הממשי שנוצר בחומר הפשוט. בשלב זה החומר כבר מוגדר בצורתו ואיננו פשוט כמו בשלב הקודם. עם זאת, צורתו אינה מפורטת אלא כללית. למשל: נש"י לפני התחלקותן לשישים ריבוא, ולאחר התחלקותן. ובנבראים: המשכת הכוחות מכח כללי לכח פרטי, שתיל עץ (שעדיין אינו עץ גדול המוציא פירות).

תיקון הוא הנברא בשלימותו, על כל פרטיו. כך הם כל הנבראים הגלויים, לאחר יציאתם ממקורם לגמרי. בשלב זה הנברא נראה כדרגה או יצור נפרד בפני עצמו[17]. ניתן לראות זאת בכל דרגה גלויה, כמו היש דבי"ע. בנבראים: כל נברא שלם, כמו עץ נושא פירות, נשמה בגוף, כח היוצא אל הפועל וכו'.[18]

החומר קיים בכל דרגה, ולכן ישנו כח היולי בכל דרגה פרטית, והוא תחילת קיומה. עם זאת, ישנו גם כח היולי כללי יותר, היוצר את התהוות העולמות מאין סוף הפשוט. באופן כללי בסדר ההשתלשלות ישנם שלושה מקומות עיקריים בהם מופיע הכח ההיולי באופן מיוחד[19]:

א) תחילת התהוות של עולם האצילות מאין סוף.
ב) תחילת התהוות של בי"ע, והאפשרות לקיומו של יש נפרד.
ג) תחילת התהוות עולם העשיה הגשמי. כח היולי זה הוא המקור לארבעת היסודות הגשמיים.

עשר ספירות הגנוזות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – עשר ספירות הגנוזות

עשר הספירות הינן כוחות מוגדרים ומוגבלים[20]. כדי ליצור ספירה מוגדרת, מאין סוף הבלי גבול, יש צורך בשלבים רבים של צמצום.

באופן כללי, ישנם שלשה שלבים בצמצום הספירות בהעלם, באור אין סוף, קודם להתגלותם באופן גלוי בעולם האצילות:

לפני הצמצום הספירות, הן כלל אינן קיימות מצד עצמם ואור אין סוף פשוט בתכלית. בדרגה זו ישנה האפשריות בלבד, לקיומן של הגדרות (כלומר, ספירות). מצד שני, יכולות להיות אין סוף ספירות, כיוון שהרעיון של "הגדרה" אינו מפורט עדיין, ויכולים להתהוות מכך כל סוגי הקיום האפשריים. המשל לכך הוא: שמו של האדם אינו מציאות ממשית. רק כאשר קוראים לו בשמו - נוצרת מציאות מכך (אבל אין מקום שאדם יקרא לעצמו בשם, אשר רק הוא לבדו קיים).

דרגה זו בסדר ההשתלשלות היא בעולם העקודים, והיא המקור לקיומן הגלוי של עולמות אבי"ע. עם זאת, בעולמות הנעלים יותר (כמו א"ק) ישנה גם מציאות הספירות הגנוזות, אך דבר זה הוא בהעלם יותר, בבחינת "מקור דמקור".[21]

לאחר הצמצום, נעשתה מציאות הספירות למציאות ממשית. גם זה נעשה בשלבים רבים. תחילה נוצר כח היולי פרטי, ולאחר מכן השתלשלו ממנו צורה ותיקון פרטיים, עד שנוצרה הספירה בגלוי ממש (בדומה הכוחות הכלולים בנפש שהם כוחות היוליים עצמיים, שיש בהם השתלשלות כזו עד ליציאתו של הכח אל הפועל). בדרגה זו, הספירות כלולות כמו אש הכלולה בצור חלמיש[22]. כפי שלא ניתן לומר שהאבן עצמה היא אש, כך אין כאן כלל מציאות ספירות אלא רק כח לספירות.

ההבדל בין דרגה זו והדרגה הקודמת, היא שכאן הכח מגיע מצד הדרגה עצמה, ולא מצד העלאת מ"ן.

עולם הבריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

חומר היולי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הדרגה השלישית בהיולי היא בתחילת התהוות היש הגשמי. עליו מבואר לעיל באריכות מדברי הראשונים.

דרגה זו היא היחידה שיש לה שייכות לגשמיות ממש.

מאפיינים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביאורים רבים במאמרי החסידות מוקדשים לבאר את מאפייניו של ההיולי, הייסודים מבין המאפיינים מפורטים להלן:

הפרטים כעין המקור

כאשר מדובר על כח היולי פרטי, גם לכח ישנה הגדרה מסויימת, וכל הפרטים שיצאו ממנו יהיו תחת ההגדרה הזו. זאת, למרות שמכח ההיולי אפשר להוציא אין סוף צורות. לדוגמא, כל הצורות שיעצבו מגוש זהב, יהיו עשויות זהב (ולא חומר אחר), כל מה שיצמח מהגרעין - יהיה עץ מאותו סוג וכן הלאה. כך גם ברוחניות: כל השכלים שיצאו אי פעם ממקור השכל ההיולי (שאינו שכל כלל) - יהיו שכלים, ולא רגש או כל מציאות אחרת. כך גם כל מה שימשך מאדם קדמון, יהיה בתבנית עשר ספירות[23].

פשיטות

אמנם ההיולי הינו עילה למגוון רחב של עלולים, אך בעודו היולי הוא עדיין אינו מוגדר בהגדרת העלולים שמשתלשלים ממנו.

הגדרה זו באה לומר, שהוא אינו כח כללי הכולל ריבוי פרטים. כלומר, מגוון הצורות הכלולות בהיולי אינן באופן של כלל ופרט, וההיולי אינו מכיל בתוכו את הפרטים כפי שהם לאחר המשכתם[24], היולי לעומת זאת הינו פשוט. כלומר: כל הפרטים נמצאים בו לפני הגדרתם, כאשר רק ישנה האפשרות להגדירם לאחר גילויים[25].

אפשרי המציאות

מציאות ההיולי אינה מציאות ממשית[26]. מכיוון שלא תיתכן הימצאות של חומר ללא שתהיה לה צורה כל שהיא, ולהיולי אין צורה כלל[27].

עם זאת מציאותו קיימת ברמה עדינה ודקה יותר. המשמעות לכך היא שהוא הכח והבסיס לכל מיני ואופני הצורות שיצטיירו בחומר וכח זה, ולכשיצטייר יהיו מציאות גלויה וממשית[28]. לא ככח שעניינו לפעול, אלא כמו חומר, שבעצם עניינו - הוא יכול להישאר ללא צורה, אלא שלאחר שנוצרת בו צורה, מתגלה שהיא הייתה יכולה להיווצר בו גם בהיותו פשוט[29]. בדומה לכך, גם בכוחות הנמשכים ממקורם (למעלה באלקות או למטה בנפש האדם) מציאותם הממשית מתחילה רק כאשר הם מצויירים בציור מסוים ופרטי (וכל עוד אין הגדרה ברורה למהות הכח, לא ייתכן לומר כי ישנו כח)[30]. עם זאת, במקור הכוחות ישנה האפשריות לקיומם של הכוחות (אף על פי שאי אפשר לומר שהאלוקות או הנפש היא כח).

מצב ביניים זה מעניק להיולי את התואר "אפשרי המציאות"[31]. תואר זה גם מתייחס באופן פרטי להיולי וראשית ההתהוות, ובא לתארו כניגוד ל"אפיסת המציאות" וניגוד ל"מציאות ממש" [32], היות ועדיין אינו מציאות ממש שהרי הוא מציאות ללא הגדרות[33] ולכן לא ניכרת מציאותו. גדר המציאות שלו היא רק שניתנה בו האפשרות להימצאות מציאות חדשה, שהיא מציאות ממשית.

יש מאין

מאידך גיסא, פעולת בריאה יש מאין נעשתה דווקא בהתהוות ההיולי, וכל המציאויות הנמשכות ממנו אינן אלא יש מיש - הלבשת צורה לחומר קיים.

היות ולפני היולי לא היה כלל אפשרי המציאות[34], וממילא בהמצאת היולי התחדש כל מושג המציאות. כלומר, למרות הפשיטות וההבדלה שיש בין היולי ובין מגוון המציאויות המוגדרות הנמשכות ממנו, סוף סוף הוא ראשיתם, ולכן אינו מובדל מהם בתכלית. ואילו הבדלת היולי מהעצם והמקור שממנו נמשך ונברא היולי (אם זה עצם הנפש או דרגות אלוקיות נעלות) הוא הבדלה באין ערוך[35]. לכן התהוות היולי הוא באופן יש מאין, שלהיותו באין ערוך למקורו אין בין היולי למקורו שום ממוצע[36]


היולי - ראשית ההתהוות - קרוב אל האין

במאמרי החסידות מוסברת עניינו ותוכנו של מצב המציאות בהיותו היולי. היות ובראשית התהוות של כל דבר ממקורו עדיין קרוב הוא למקורו ולכן נרגש בו מקורו וממילא מציאותו בטלה למקורו. (והמשמעות לכך שנרגש בו מקורו הוא שלא נרגשת בהיולי כלל הגדרים הפרטיים שלו, אלא נרגש בה שכל מהותה היא התפשטות העצם ולכן אינה מציאות)[37][38].

בביאור האמור ישנו חידוש גדול המקבלת התייחסות במאמרים. כל מושג היולי קיים רק בהמשכה והתהוות של מציאות שרחוקה ממציאה בתכלית (כבריאת היש מהבורא) והתהוות מסוג זה היא התהוות יש מאין (כנ"ל) - התהוות שהכח הממציא הוא באין ערוך לנפעל ממנו, ואם כן לכאורה אין ביכולתו של ההיולי להרגיש את המקור שהרי אופן התהוותו אינו המשכה מדרגה לדרגה אלא באופן של אין ערוך...

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה. סיבה: תיאור החידוש שבו שהוא יש מאין ובטל.

סוג מציאות זו - מחד התחלת ושורש למציאות עצמאית ומאידך היא מאוחדת ונרגשת בה מקורה עד שאינה מציאות ממשית - מוגדרת במאמרי החסידות כמציאות נעלמת ובסוג העלם של העלם שאינו במציאות. להסברת מושג זה משתמשת תורת החסידות במשלים. המובא על זה הוא מ"אש הכלול בצור החלמיש"...(ראה רנ"ט ע' קצז ובמ"מ)

  • אפילו אוא"ס מושלל מהיולי היות וסו"ס ההיולי הוא שורש לספירות -גדרים ומציאות (כי עמך ס"ו, שבועות רנ"ט, ועוד)

בנפש האדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • כוחות הכלולים בנפש

עצם הנפש מכילה את כל מיני הכוחות שיתכנו באדם, אלו מכונים כוחות הילויים עצמיים.

כוחות אלו אינם מציאות כלל כשהם כלולים בנפש. אילו היו הכוחות הכלולים בנפש מציאות היו כל הכוחות באים בהתגלות. והיות ועצם הנפש היא מושלמת ויש בה את כל סוגי הכוחות והמידות היו כולם באים בגילוי, היפך המציאות שישנם כוחות שלא באים לידי גילוי כלל[39].


לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • עטר"ת שבועות המאמר הג' (ושם במאמר כמדומה לחג הפסח)
  • שערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות פרק פ"ט
  • מורה נבוכים פרק כ"ו
  • עץ חיים שער מא פרק ג', שער קיצור אבי"ע פרק י

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 רמב"ן בראשית א, א.
  2. ↑ ראה רמב"ן "נקרא ליונים היולי" וראה פירוש אברבנאל שהוא מדרכי הפילוסופים (להלן)
  3. ↑ רמב"ם, משנה תורה הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה י.
  4. ↑ בראשית א, א - ב.
  5. ↑ תהו בלשון הקודש הוא היולי, "מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהה ונמלך לקראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפס בה השם כלל" רמב"ן, שם. וביאור נוסף בתו"א הוספות ויקהל, דף קי"ד עמ' ג, שנקרא תוהו כיוון שהבריות תוהים על קיומו חומר זה, שאינו מציאות ואינו אין.
  6. ↑ מלשון בו הוא. שיש בו כבר דבר ממשי
  7. ↑ תלמוד בבלי פסחים כב, עמוד ב.
  8. ↑ פירוש רבינו בחיי בראשית שם
  9. ↑ ראש השנה כב, א (ולמרות זאת מצינו ביאורים שונים במפרשי המשנה) ובמפרשי המשנה.
  10. ↑ ראה אבות פרק ה' משנה א.
  11. ↑ מהרש"א, חידושי אגדות ראש השנה כב, א. וראה אור תורה להמגיד ממזריטש, פרשת תרומה דף קב.
  12. ↑ 12.0 12.1 דרשות הר"ן - דרוש א.
  13. ↑ ראה בדרשות הר"ן שם "ואם קצתם סברו שהיו שני חמרים נבדלים,... כלם הסכימו שהפסוק השני כולל ד' יסודות..." ובאברבנאל דלהלן "יותר אבחר לומר שנברא חומר אחד...מהיותם שני חומרים..
  14. ↑ 14.0 14.1 פירוש אברבנאל על התורה בראשית א
  15. ↑ בראשית רבה פרשה יב סימן יא.
  16. ↑ אגרות קודש כרך ג' אגרת תקמ"א.
  17. ↑ שאינו המקור
  18. ↑ תורה אור פרשת בראשית, דף ו' עמ' ד'.
  19. ↑ 3 מקומות אלה הם בהתאם ל3 הדרגות הכלליות של: בי"ע דכללות, בי"ע הפרטיים, ובי"ע של היש הגשמי.
  20. ↑ אף שמידותיו של הקב"ה אינן מוגבלות באמת, כלפי הפשיטות שלו ושל אורו הרי זה נחשב הגבלה ממש.
  21. ↑ בשעה שעלה משה תשכ"ה, אות ז'. ועיין בהמשך ס"ו ד"ה ויגדלו הנערים.
  22. ↑ אבן שלאחר שפשוף רב יוצא ממנה ניצוץ אש.
  23. ↑ ספר המאמרים תרפ"ט, ד"ה ועבדתם את ה' אלוקכם.
  24. ↑ "וכמו המחשבה לגבי דיבור" או "כמו אות אחת בתורה שבכתב לגבי תורה שבעל פה"(ראה ספר המאמרים תרס"ט עמוד סג). שהמקור הוא אמנם מקור ההמשכה, אך לא ניתן לומר שהוא כולל את פרטי ההמשכה באותה אות או מחשבה.
  25. ↑ ספר המאמרים תרס"ט עמוד סב.
  26. ↑ ברמב"ן שם "יסוד דק מאד, אין בו ממש...כי התוהו אחר האפס, ואיננו דבר.."
  27. ↑ רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ד' הלכה ז'.
  28. ↑ ברמב"ן "..אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל.."
  29. ↑ ראה הקדמת הראב"ד לספר יצירה.
  30. ↑ כיוון שלא יתכן חומר בלי צורה. צורה רוחנית פירושו הגדרה פרטית.
  31. ↑ אין הכוונה "אפשרי" בניגוד לתוארו של הקב"ה "מחוייב המציאות", כפי שהוא בספרי הראשונים. כאן מדובר כפי שמבואר במאמרי חסידות רבים (הגהות לפתח אליהו תרנ"ח עמוד לו, ספר המאמרים תרס"ב עמוד שנז, ספר המאמרים תש"ו עמוד 116 ועוד).
  32. ↑ (וראה בספר המאמרים תרנ"ט עמוד רי"ג (מהדורה חדשה): "וכמו שכתוב בספר החקירה שהוא רק אפשרי המציאות ואינו מציאות ממש כו").
  33. ↑ וכל נמצא בהכרח שיהיו לו הגדרות בהם מוגדרת הימצאותו.
  34. ↑ ברמב"ן שם "אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט.."
  35. ↑ הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח: "..ויותר רחוק אפשרית המציאות מאפיסת המציאות, ממה שרחוק ענין המציאות מאפשרית המציאות כו'"
  36. ↑ ספר המאמרים תרס"ב עמוד שנז.
  37. ↑ הרש"ב ספר הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח עמוד לו, פדה בשלום (עמוד קנא בחדש) צאינה וראינה (עמוד ריג בחדש) רנ"ט. ועוד.
  38. ↑ באריכות בספר המאמרים תש"ו עמוד 117.
  39. ↑ המשך תרס"ו עמוד רמא (במהדורה ישנה סוף עמוד רפ).
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=כח_ההיולי&oldid=595485"