משתמש:פולע/מולד הלבנה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־11:21, 13 ביולי 2021

מולד הלבנה הינו אחד ממופעי הלבנה, שמתרחש אחת לחודש, והזמן בו עומדת הלבנה בקו ישר בין השמש לבין כדור הארץ. על מולד הלבנה נהוג להכריז מדי שבת מברכים, בעת הכרזת מועד הראש חודש.

המולדעריכה

תורת שמואל, תרל"ג ח"א, מאמרים ויאמר כו' מחר חדש: והענין הוא דהנה ר"ח הוא מולד הלבנה, ונודע כי ההולדה היא מעצמיות דוקא, ולא עוד אלא שבחי' זו דמולד הלבנה נמשך מלמעלה מהשמש, כי הנה כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן כו' והירח היא דוגמת כלה המקבלת מהחתן הטפה, וגבי חתן וכלה כתיב בעטרה שעטרה לו אמו שהיא אימא עילאה מקום החירות והדרור שלמעלה מבחי' שמש עצמו, וע' (בזח"א פ' חיי שרה דף קכ"ד ע"ב) בפירוש הפסוק אשריך ארץ שמלכך בן חורין, והעטרה נמשכת מאימא ביום חתונתו דוקא דהיינו בר"ח שאז מתייחד

עניינהעריכה

במכתב כללי ^[1] מביא הרבי, כי את מצוות [[קידוש החודש^[2]]] קיבלו בני ישראל עוד בהיותם במצרים^[3], בראש חודש ניסן בשנת ב' אלפים תמ"ח (לפני כ-3300 שנה^[4]), ויחד עם כך קבע הקב"ה כי "ישראל מונין ללבנה"^[5], כלומר, שאצל יהודים נמנים החדשים לפי הירח^[6].

הרבי מוסיף שם, שענין "ישראל מונין ללבנה", משקף את תולדות עם ישראל^[7], היסטוריה של שינויים, של גלות וגאולה, של ירידות ועליות, ובאופן שמיד ותיכף לאחר העלם אור הלבנה - מגיע מולד הלבנה. "היוולדות" מחדש עם כוחות ואור מחודשים, ומובטחים לבני ישראל, שהם "עתידים להתחדש כמותה"^[8], ועד ל"סיהרא באשלמותא", הגאולה^[9].

בנוסף, בשיחה שלהרבי^[10] מבאר, כי על ידי עבודת הביטול בחציו השני של החודש עד לתכלית הביטול והעלם הלבנה לגמרי (ברגע שלפני המולד), אז נעשה הענין ד"יחוד שימשא וסיהרא"{{הערה|אה ס' הערכים¬חב"ד ערך אור הלבנה ע' שט. וש"נ.}, היחוד עם ה"מאור", שמעלתו באין ערוך לגבי מעלת האור. הרבי מביא דוגמא לכך, שהחילוק בין תלמיד בריחוק מקום מרבו, ומפרש דבריו ומוסרם לאחרים, לכמו שהוא עומד לפני רבו ומקבל תורתו ממנו, שמובן שכאשר הוא לפני רבו, הרי הוא בטל לגמרי, כדי שיוכל לקבל תורת רבו ואז הוא במעלה נעלית ביותר^[11].

הרבי מוסיף, בהקשר לט"ו אב, שתוכן ענין לימוד התורה בלילות הוא כדי לזכות ב'כתר התורה', כלומר להגיע ל"מאור"^[12] שבתורה, קדושת התורה והשכינה שבתורה, שהיא למעלה באין ערוך מ"אור" התורה, ולהגיע לזה הוא דוקא על ידי לימוד התורה בלילה, מתוך לילה ונמיכות הרוח ושפלות, ענין הביטול.

ולכן דוקא "מכאן ואילך", לאחרי מילוי הלבנה בט"ו באב, מתחילה שלימות נעלית יותר, לימוד התורה בלילות כפי' הנ"ל הבא ע"י הענין כפשוטו, שעי"ז מגיעים ל"מאור" שבתורה.

ויש לומר, שזהו גם הקשר בין חודש אב להמשכו חודש אלול — שבחודש אלול הוא הזמן של "מלך בשדה", כמשל הידוע של רבינו הזקן^[13] שבאלול הקב"ה מקבל כאו"א מישראל בסבר פנים יפות, כמו "מלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו ב¬שדה" — כי עבודת הביטול בחציו השני של חודש מנחם אב (שבו ובחותמו דוקא מברכים חודש אלול) — תכלית השלי¬מות בענין הביטול, ביטול הבא לאחרי תכלית העילוי ד"קיימא סיהרא באשל¬מותא" כפי שהוא בחודש מנחם אב (כנ"ל) — היא ה"כלי" לגילוי ד"מלך בשדה" בחודש אלול, ע"ד וכמש"נ "מרום^[14] וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח"; "ואל^[15] זה אביט אל עני ונכה רוח" דוקא, והקב"ה מקבל כאו"א מישראל "בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם"^[16], וממלא כל בקשותיהם ומשא¬לות לבבם לטובה ולברכה, לכתיבה וחתימה טובה, ונכתבים ונחתמים לאלתר לחיים^[17], ובאופן של "מוסיף חיים על חייו", עד — לחיים הנצחיים והאמיתיים בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

הערות שוליים

↑ לקוטי שיחות, כרך לב, הוספות
↑ ראה ל"ת להאריז"ל פ' בא בטעהמ"צ (ד"ה מצות קידוש חודש)
↑ ראו הערות למכתב ר"ח ניסן תשד"מ בתחילתו
↑ ראו שיחת יום ה' פ' תצוה, ז' אדר שנה זו ס"ב (סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 280) ואילך
↑ סוכה כט, א
↑ רמב"ם ריש הלכות קידוש החודש
↑ ראו גם לקו"ש חי"ט ע' 448
↑ ברכת קידוש לבנה, מסנהדרין מב, א
↑ ובזה גופא יהיו כמה דרגות ע"ד החילוק עתה בר"ח, יום ב' בחודש וכדומה
↑ מפרשת אלחנן תשמ"ה
↑ ראה ספר הערכים שם ע' דש ואילך
↑ ראה ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז (ובקרבן העדה שם), פתיחתא דאיכ"ר ב
↑ לקו"ת פ' ראה לב, ריש ע"ב.
↑ ישעי' נז, ט.
↑ ישעי' סו, ב. וראה תו"א בתחלתו (א, ג).
↑ ל' אדה"ז בלקו"ת שם.
↑ ר"ה טז, סע"ב.

[1] לקוטי שיחות, כרך לב, הוספות

[2] ראה ל"ת להאריז"ל פ' בא בטעהמ"צ (ד"ה מצות קידוש חודש)

[3] ראו הערות למכתב ר"ח ניסן תשד"מ בתחילתו

[4] ראו שיחת יום ה' פ' תצוה, ז' אדר שנה זו ס"ב (סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 280) ואילך

[5] סוכה כט, א

[6] רמב"ם ריש הלכות קידוש החודש

[7] ראו גם לקו"ש חי"ט ע' 448

[8] ברכת קידוש לבנה, מסנהדרין מב, א

[9] ובזה גופא יהיו כמה דרגות ע"ד החילוק עתה בר"ח, יום ב' בחודש וכדומה

[10] מפרשת אלחנן תשמ"ה

[11] ראה ספר הערכים שם ע' דש ואילך

[12] ראה ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז (ובקרבן העדה שם), פתיחתא דאיכ"ר ב

[13] לקו"ת פ' ראה לב, ריש ע"ב.

[14] ישעי' נז, ט.

[15] ישעי' סו, ב. וראה תו"א בתחלתו (א, ג).

[16] ל' אדה"ז בלקו"ת שם.

[17] ר"ה טז, סע"ב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{בעבודה}}
+'''מולד הלבנה''' הינו אחד ממופעי הלבנה, שמתרחש אחת לחודש, והזמן בו עומדת הלבנה בקו ישר בין ה[[שמש]] לבין [[כדור הארץ]]. על מולד הלבנה נהוג להכריז מדי [[שבת מברכים]], בעת הכרזת מועד ה[[ראש חודש]].
-מולד הלבנה הינו  הזמן בו עומדת הלבנה בקו ישר בין ה[[שמש]] לבין [[כדור הארץ]]. במולד הלבנה [[קידוש החודש|מקדשים]] את ה[[חודש]].
+==המולד==
+תורת שמואל, תרל"ג ח"א, מאמרים ויאמר כו' מחר חדש: והענין הוא דהנה ר"ח הוא מולד הלבנה, ונודע כי ההולדה היא מעצמיות דוקא, ולא עוד אלא שבחי' זו דמולד הלבנה נמשך מלמעלה מהשמש, כי הנה כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן כו' והירח היא דוגמת כלה המקבלת מהחתן הטפה, וגבי חתן וכלה כתיב בעטרה שעטרה לו אמו שהיא אימא עילאה מקום החירות והדרור שלמעלה מבחי' שמש עצמו, וע' (בזח"א פ' חיי שרה דף קכ"ד ע"ב) בפירוש הפסוק אשריך ארץ שמלכך בן חורין, והעטרה נמשכת מאימא ביום חתונתו דוקא דהיינו בר"ח שאז מתייחד
+==עניינה==
+ב[[מכתב כללי]] {{הערה|[[לקוטי שיחות]], כרך לב, הוספות}} מביא הרבי, כי את מצוות [[קידוש החודש{{הערה|ראה ל"ת להאריז"ל פ' בא בטעהמ"צ (ד"ה מצות קידוש חודש)}}]] קיבלו בני ישראל עוד בהיותם במצרים{{הערה|ראו הערות למכתב ר"ח ניסן [[תשד"מ]] בתחילתו}}, ב[[ראש חודש]] [[ניסן]] בשנת ב' אלפים תמ"ח (לפני כ-3300 שנה{{הערה|ראו שיחת יום ה' פ' תצוה, ז' אדר שנה זו ס"ב (סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 280) ואילך}}), ויחד עם כך קבע [[הקב"ה]] כי "ישראל מונין ללבנה"{{הערה|סוכה כט, א}}, כלומר, שאצל יהודים נמנים החדשים לפי הירח{{הערה|רמב"ם ריש הלכות קידוש החודש}}.
+הרבי מוסיף שם, שענין "ישראל מונין ללבנה", משקף את תולדות עם ישראל{{הערה|ראו גם לקו"ש חי"ט ע' 448}}, היסטוריה של שינויים, של גלות וגאולה, של ירידות ועליות, ובאופן שמיד ותיכף לאחר העלם אור הלבנה - מגיע מולד הלבנה. "היוולדות" מחדש עם כוחות ואור מחודשים, ומובטחים לבני ישראל, שהם "עתידים להתחדש כמותה"{{הערה|ברכת קידוש לבנה, מסנהדרין מב, א}}, ועד ל"סיהרא באשלמותא", הגאולה{{הערה|ובזה גופא יהיו כמה דרגות ע"ד החילוק עתה בר"ח, יום ב' בחודש וכדומה}}.
-והנה כדי להבין מאמר זה תחלה י"ל מהו ענין מולד הלבנה ומיעוטה ומילואה בכל חדש כו'. וילה"ק תחלה ענין מ"נ ומ"ד הנז' בכ"מ. בהיות ידוע ענין התהו והתיקון שבחי' עגולים דתהו יצא האור בבחי' נפש לבד והוא בחי' מל' כמו מל' דחכ' מל' דבינה כו' וע"כ יצאו האורות דתהו זת"ז דהיינו מפורדי' כמ"ש וימלוך2 תחתיו כו'. וביאור הדברים הנה בחי' מל' ידוע ענינו שהוא בחי' ההתגלות של כל איזה מציאות ומהות דבר מה וע"כ בחי' ההתגלות בכלל וכל ההשתלשלות נק' בשם בחי' מל' כידוע, ובד"פ בחי' הגילוי של כל מציאות פרטי נק' בשם מל'. וע"כ מצינו כמה שמות לבחי' מל' דאצי' דלפעמים נק' בשם עפר או אבן ולפעמים בשם אתרוג או שושנה ולפעמים בשם קול או דבור או כח וכיוצא. וזהו מפני שיש בכלל ד' מדרגות ארמ"ע3 והן ד"י גשמיי' לנגד ד' עולמות אבי"ע ובפרט הם דצח"מ שבכל עולם ועולם ובכל בחי' מד' חלקים הללו יש בחי' המל' וכמו בחלק הדומם בחי' המל' הוא עפר או אבן דוקא ולא מתכת וכיוצא, והטעם מבואר בפרד"ס בשער המציאות ע"ש, ובחלק הצומח בחי' המל' הוא אתרוג או שושנה דוקא וכיוצא ובחלק החי בהמה דוקא ובחלק המדבר בחי' דבור או קול וכיוצא והכלל הוא רק מפני שכל אלה הוא בחי' ההתגלות שבכל חלק מד' חלקים דדצח"מ וארמ"ע כו'. ומזה יובן בדוגמא גם למעלה מעלה והיינו בבחי' ענין ז' מלכים דתהו דכתי' בהו וימלוך תחתיו וימת כו' דהענין הוא בחי' ההתגלות מה שנראה ליש וניכר לדבר מה מורגש במציאות כו'.
+בנוסף, ב[[שיחה]] שלהרבי{{הערה|מ[[פרשת אלחנן]] [[תשמ"ה]]}} מבאר, כי על ידי עבודת הביטול בחציו השני של החודש עד לתכלית הביטול והעלם הלבנה לגמרי (ברגע שלפני המולד), אז נעשה הענין ד"יחוד שימשא וסיהרא"{{הערה|אה ס' הערכים¬חב"ד ערך אור הלבנה ע' שט. וש"נ.}, היחוד עם ה"מאור", שמעלתו באין ערוך לגבי מעלת האור.
-וביאור הדבר יובן ע"ד דוגמא ממה שאנו רואים למטה באיש חכם כשנראה וניכרת חכמתו ליש ודבר מה היינו כשמרגיש ויודע היטב איך שהוא חכם ביותר שהרגשה זאת שמרגיש בחכמתו הוא בחי' היש והגילוי יתירה מאמיתי' מהות חכמתו ועליו אמר ראית4 איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו שהכסיל טוב הימנו או שיש תקוה ויניקה לכסיל ממנו, כי בחי' השרש יניקה לסכלות הוא בא מסיבת הרגשת החכ' בבחי' יש ודבר מאד והוא כשהאיש החכם בעיניו כו', משא"כ כשאינו מרגיש כלל מחכמתו וא"י ממנה כ"כ עד שתהא נחשבת בעיניו לדבר מה אזי אין בחי' יש בחכמתו שיוכל להסתעף ממנו הסכלות לכסיל כו'. וכך הדוגמא למעלה בע"ס דתהו כמו בחי' מל' שבחכ' לפי שניכר ונגלה אור החכ' מן המאציל בבחי' יש ודבר מה כו' ע"כ נאמר וימלוך וימת שנפל בבחי' מיתה ושבירה למטה להיות מסתעף מזה בחי' נפרד ויש גמור הנק' כסיל העליון והוא בחי' נוגה דבי"ע כידוע וד"ל. וע"כ יצאו האורות דתהו בבחי' פירוד זת"ז כמ"ש וימלוך תחתיו כו' והוא ג"כ מזה הטעם לפי
+הרבי מביא דוגמא לכך, שהחילוק בין תלמיד בריחוק מקום מרבו, ומפרש דבריו ומוסרם לאחרים, לכמו שהוא עומד לפני רבו ומקבל תורתו ממנו, שמובן שכאשר הוא לפני רבו, הרי הוא בטל לגמרי, כדי שיוכל לקבל תורת רבו ואז הוא במעלה נעלית ביותר{{הערה|ראה ספר הערכים שם ע' דש ואילך}}.
+הרבי מוסיף, בהקשר ל[[ט"ו אב]], שתוכן ענין [[לימוד התורה]] בלילות הוא כדי לזכות ב'כתר התורה', כלומר להגיע ל"מאור"{{הערה|ראה ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז (ובקרבן העדה שם), פתיחתא דאיכ"ר ב}} שבתורה, קדושת התורה והשכינה שבתורה, שהיא למעלה באין ערוך מ"אור" התורה, ולהגיע לזה הוא דוקא על ידי לימוד התורה בלילה, מתוך לילה ונמיכות הרוח ושפלות, ענין הביטול.
+ולכן דוקא "מכאן ואילך", לאחרי מילוי הלבנה בט"ו באב, מתחילה שלימות נעלית יותר, לימוד התורה בלילות כפי' הנ"ל הבא ע"י הענין כפשוטו, שעי"ז מגיעים ל"מאור" שבתורה.
+ויש לומר, שזהו גם הקשר בין חודש אב להמשכו חודש אלול — שבחודש אלול הוא הזמן של "מלך בשדה", כמשל הידוע של רבינו הזקן{{הערה|לקו"ת פ' ראה לב, ריש ע"ב.}} שבאלול הקב"ה מקבל כאו"א מישראל בסבר פנים יפות, כמו "מלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו ב¬שדה" — כי עבודת הביטול בחציו השני של חודש מנחם אב (שבו ובחותמו דוקא מברכים חודש אלול) — תכלית השלי¬מות בענין הביטול, ביטול הבא לאחרי תכלית העילוי ד"קיימא סיהרא באשל¬מותא" כפי שהוא בחודש מנחם אב (כנ"ל) — היא ה"כלי" לגילוי ד"מלך בשדה" בחודש אלול, ע"ד וכמש"נ "מרום{{הערה|ישעי' נז, ט.}} וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח"; "ואל{{הערה|ישעי' סו, ב. וראה תו"א בתחלתו (א, ג).}} זה אביט אל עני ונכה רוח" דוקא,
+והקב"ה מקבל כאו"א מישראל "בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם"{{הערה| ל' אדה"ז בלקו"ת שם.}}, וממלא כל בקשותיהם ומשא¬לות לבבם לטובה ולברכה, לכתיבה וחתימה טובה, ונכתבים ונחתמים לאלתר לחיים{{הערה|ר"ה טז, סע"ב.}}, ובאופן של "מוסיף חיים על חייו", עד — לחיים הנצחיים והאמיתיים בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
+{{הערות שוליים}}