ליקוטי אמרים - פרק כ"ח – הבדלי גרסאות

{{פרק תניא|פרק=כ"ז|טקסט הפרק="ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה ב[[תורה]] או ב[[תפלה]] בכוונה אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. וגם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת ה[[מדות]] של המחשבה זרה כנודע כי לא נאמרו דברים ההם אלא ל[[צדיק|צדיקים]] שאין נופלים להם [[מחשבות זרות]] שלהם כי אם משל אחרים. אבל מי שנופל לו משלו מבחינת הרע שבלבו ב[[חלל השמאלי]] איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקושר למטה:

אך אף על פי אל יפול לבו בקרבו להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה שצריך להיות ב[[שמחה]] רבה אלא אדרבה יתחזק יותר ויוסיף אומץ בכל כחו בכוונת ה[[תפלה]] בחדוה ושמחה יתירה בשומו אל לבו כי נפילת המחשבה זרה היא מהקליפה שב[[חלל השמאלי]] העושה מלחמה ב[[בינוני]] עם [[נפש אלהית]] שבו. ונודע דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד כשאחד מתגבר אזי השני מתאמץ להתגבר גם כן בכל מאמצי כחו. ולכן כש[[נפש האלהית]] מתאמצת ומתגברת להתפלל אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה ולהפילה במחשבה זרה שלה ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפלתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמות זו עם זו במוחו של אדם כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי [[תורה]] ו[[יראת שמים]] מ[[נפש האלהית]] וכל מילי דעלמא מנפש הבהמית רק שהאלהית מלובשת בה. והוא כמשל אדם המתפלל בכוונה ועומד לנגדו עובד גילולים רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע ולעשות עצמו כחרש לא ישמע ולקיים מה שכתוב "אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה" כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה כי המתאבק עם מנוול מתנוול ג"כ רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו ויסירם מדעתו ויוסיף אומץ בכח כוונתו ואם יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאד בחזקה אזי ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו יתברך במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו וככה ירחם ה' על נפשו הנמשכת מאתו יתברך להצילה ממים הזדונים ולמענו יעשה כי חלק ה' ממש עמו:"}}

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ"ז|פרק כ"ז]]|הבא=[[תניא - פרק כ"ט|פרק כ"ט]]}}

[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא