מאיר גורקוב – הבדלי גרסאות

הרב '''מאיר גורקוב''' (או '''גורקאָוו'''; לערך [[תרמ"ה]] – [[י"ז בניסן]] [[תשל"ה]]) היה מ[[חסיד]]י [[הרבי הרש"ב]], [[הרבי הריי"צ]] ו[[הרבי]], [[תמים|תלמיד]] [[ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]], מפעילי [[המחתרת החב"דית בברית המועצות]] שנעצרו בשל פעילותם ומחבר האוטוביוגרפיה '''ספר הזכרונות - דברי הימים'''.

==תולדות חייו==

===רדיפות===

ב[[חודש תשרי]] [[תרצ"ט]] הגיע לעיר חרקוב [[מוסר]] ידוע בשם [[דוד איטשע]] מ[[באברויסק]] שבעברו היה [[תמים]] ולמד ב[[ישיבות תומכי תמימים]]. דוד איטשע הגיע לעיר מחופש ב[[לבוש חסידי]] בהגיעו אל [[בית הכנסת]] פגש [[אברך]] אחד מאנש שלא הצטיין בעודף שכלו ושאל אותו איפה יש מקום ללון האברך שלא הבין עם מי יש לו עסק ראה זכות לעזור לאברך בוגר [[תומכי תמימים]] ולקחו לביתו של ר מאיר, בדרך הצליח המוסר להשיג פרטיהם של כל החסידים. וגם התארח בבית כמה מהחסידים שלא חשדו ביניהם הרב [[אברהם ברוך פבזנר]] והרב [[נחום יצחק פינסון]]. [[ח אדר]] היתה אסיפה חשאית שבאו הנוכחים לידי החלטה להקים [[ישיבה]] אחר [[פסח]] -היוזם הוא ר' מאיר...

במשך החורף לא ישנו בביתם בלילות. כחודש-חודשיים לאחר ביקורו של [[המוסר]] ב[[שבת קודש]] לפני [[מנחה]] ביקרו הרשעים בביתיהם של כמה חסידים ביניהם ר' מאיר. ר' מאיר היה ישן בבית של ר' [[ישראל יהודה לוין]] שהתחתן עם בת ר' מאיר מרת [[איטה דבורה]] אולם במוצאי [[שושן פורים]] אחר [[התוועדות]] החסידים סמכו על כך שבלילה מתחיל יום חג ב[[רוסיה]]{{הערה|חג ה-8 במרץ - יום האישה}} ולכן העריכו שבמהלך החג לא יערכו מעצרים וגם קיוו כי זכות חג ה[[פורים]] יגן עליהם. אך כאשר כלה החג התברר שהמשטרה עצרה חמשה חסידים, שלושת החסידים אצלם ביקר המוסר, הרב [[צמח גורביץ]] והרב [[שמואל כצמן]]. האחרון הצליח להשתחרר בעקבות קשריו{{הערה|קיים אי וודאות אם הם נשלחו ל[[קייב]] או שהו ב[[חרקוב]] אבל מהמסמכים נראה ששהו ב[[קייב]] ב[[פסח]] ואכלו רק [[סוכר]] וכו'.}}. לאחר חקירות ארוכות ומתישות נגזר על ארבעה חסידים תמימים וישרים להישלח לגלות, אותה הצליחו לשרוד רק הרב גורקוב והרב גורביץ.  

כאמור לעיל ר' מאיר רצה לעשות ישיבה לפיכך נאשם{{הערה|מתוך התיק}} 1) בניהול תעמולה לאומנית אנטי סובטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי. 2) חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני. 3) גיוס כספים בקרב האוכלסייה היהודית לצרכי פעילות אנטי מהפכנית{{הערה|על פי מסמכים החסידים הופללו על ידי [[המוסר הנ"ל]].}}.

את ר' מאיר דנו לחמש שנות גלות "חפשית" לעיר סטייפניאק מחוז קרגנדה (לא רחוק מאקמלינסק) אשר במדינת קזקסטן. בתחלה היתה אשתו נוסעת אליו מחרקוב הלוך ושוב. אבל לבסוף הגרה אליו ונשארה שם עד כלות ימי האסורים שניתן לו החופש. במשך זמן זה פרצה המלהמה הגדולה עם הגרמנים ימ"ש. העיר חרקוב נכבשה על ידם, וכל ה'[[תמימים]]' שהיו שם עברו ל[[סמרקנד]].

גם ר' מאיר המשיך לשם את דרכו - לאחר שיצא לחופשי בקיץ תש"ד{{הערה| [[זכרונותי]]}}. שם התמסר כולו לחינוך הנוער הרחוק מתורה ויהדות, לקרבם לתורה ומצוותיה.

עם תום [[מלחמת העולם השניה]], עזב ר' מאיר את מדינת רוסיה.

מאז עד פטירתו ישב על התורה ועל העבודה. לימודו היה על אתר - להבין הסוגיא על מקומה והיה מקיים בנפשו "וקנה לך חבר" (וקנה - העט - לך לחבר). לאחר לימוד כל סוגיא היה מבארה בדיו על הכתב, מפרטה לפרטים ומסבירה, כדבר איש אל רעהו. נכדו הרב [[שלום דובער לוין]] העיד שנמצאים אצלו חבילות של כתביו אלו על רוב מסכתות ה[[ש"ס]], ועל סימנים רבים ב[[שולחן ערוך]] - ובפרט בשולחן ערוך [[אדמו"ר הזקן]]. ואף שלא הרבה לחדש ולפלפל בהסוגיות, מראי מקומות רואים בכתבים אלו את ירידתו לעמקות הסוגיא וביאורו בטוב טעם עד שהיא נעשית סדורה לפניו בשלחן הערוך{{הערה|כנראה היה זה הרושם מלמדו בפאצעפ שעל ישיבה זו נאמר ברשימות דברים "שהיה ארבע מקומות ששלחו ללובביטש בתכיפות.......כולם נתקבלו לכיתה הראשונה [נמוכה] אבל לא כן תלמידים מפאצעפ... שהרב רינ"ג פיתח כשרונותיהם...נכרים היו באופן לימודם בהיותם בלובביטש בנגלה ובדאח שיהיה בעמקות בלי להטעות את עצמו -ניט נארו זיך"... תכונה זו נכרה בר' מאיר...}} וכמה מהם נדפסו בקובץ יגדיל תורה.

*חתנו, הרב [[אשר ששונקין]]

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]