שיחה:ספירת ההוד

וואו, כל הכבוד על התבניות, איך עושים את זה?--אדג. עושים כבוד לליובאויטש. חבדפדיה. צו השעה 15:32, 1 אוקטובר 2009 (IST)

בעיקרון ליצור תבנית אפשר ע"י הכחלת הערך תבנית:פלוני אלמוני, לדוגמא. איך יוצרים את המבנה הזה - ה רק ע:י בקיאות בשפת הויקי - שלסומכוס, לדוגמא, יש אותה (לי אין...). חסיד חב"ד - דברו איתי - וקדשתם את שנת החמישים...

פירוט התכללות המידות

ראיתי משהו יפה שכתב שילת. אולי אפשר לערוך ולהכניס כאן.

ופרים את זה - שבוע הוד!

ר' משה שילת

בהקבלת הספירות לגוף האדם, ניצבת ספירת ההוד בתור האחרונה והנמוכה ביותר, ברגל שמאל. מידות היסוד והמלכות שאחריה הן השפעות כלפי חוץ והן מכונות בתורת הסוד "לבר מגופא" – מחוץ לגוף. הרגליים שפלות אמנם, אך הן אלה שמוליכות את הגוף למחוז חפצו. ההוד הוא מלשון הודאה וביטול, אמירת תודה לה' כשעומק התודה היא הודאה במגבלותינו ובנוכחותו של הקדוש ברוך הוא וביטול אליו. זהו ה"מודה אני לפניך" שאיתו פותחים יום יהודי. ההוד נקשר למלחמות נגד המפריעים לביצוע הדברים הטובים שהמידות הקודמות )מהחסד ועד הנצח( דורשות לעשות. ההוד מכיל יופי, הוד והדר. בשונה ממידת ה"תפארת" בה היופי נובע מהתכללות של גוונים שונים, הרי שהיופי של ההוד נובע מביטול וענווה. "כלי מלא אינו מחזיק, כלי ריקן - מחזיק". אדם מלא בישות איננו "מחזיק" את האורות ואת החן, דווקא ה"ריקנות" שיוצר הביטול הוא כלי לאור וליופי. כמו קרני ההוד שקיבל משה רבינו מהקדוש ברוך הוא בגלל ביטולו העצום, כמו היופי שעושה הצניעות לאישה וכמו היופי של אסתר המלכה שמצאה חן בעיני כל רואיה דווקא בגלל צניעותה.

חסד שבהוד אהבה לה' שנובעת מביטול ושפלות. כשאדם מרגיש ש"לא מגיע לי כלום", הוא מופתע מכל טובה גשמית ורוחנית שהוא מקבל מה', ומתמלא באהבה אליו. לעומת אנשים אחרים, אדם כזה גם שם לב לריבוי הטובות והחסדים בחייו וגם זוכר לייחס אותם לה'. "אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו, ומקימו ומרימו מאשפתו, ומכניסו להיכלו היכל המלך, חדר לפנים מחדר, תתעורר ממילא האהבה, כפולה ומכופלת, בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה, אל נפש המלך, מעומקא דליבא לאין קץ" (תניא פרק מו).

גבורה שבהוד בין אדם למקום: יראת ה' והתבטלות אליו מזינות זו את זו. היראה גורמת לביטול, והביטול ליראה עמוקה יותר. העמקת התכונה הזאת ממלאת את האדם בעוז ותעצומות להילחם כנגד כל המפריעים למילוי רצון המלך. בין אדם לחברו: ענווה הגורמת לאדם לכבד, להעריך ולתת מקום לכל אדם. אין המדובר בנימוס גרידא אלא בכבוד שנובע ממקום פנימי.

תפארת שבהוד בין אדם למקום: כאשר אדם מלא בשביעות רצון עצמית, הוא מפספס את חסרונותיו ועלול גם לאבד את המעלות שכבר רכש באמת. הביטול גורם לאדם לראות גם חסרונות, להתעורר ברחמים על גלות השכינה הכללית ועל גלות נפשו הפרטית, ולהתעלות מתוך כך בעבודת ה'. בין אדם לחברו: "השבע אינו מרגיש את הרעב", אבל אדם ענו יכול להרגיש את זולתו באמת ולרחם עליו מעומק הלב.

נצח שבהוד הנצח כולל עקביות והתמדה במידת הענווה, ויחד עם זאת הוא מוודא שהענווה נובעת מחוסן (כמו מידת הניצחון) ואיננה מביאה את האדם לחוסר ביטחון עצמי או לחולשה. מידת ההוד היא ביטול ומידת הנצח היא מלחמה. השפלות הפנימית מבטלת את המניעות הפנימיות, והנצח הכלול בהוד מעניק את התוקף להילחם בכל המונעים החיצוניים מעבודת ה'.

הוד שבהוד – ל"ג בעומר מכיוון שבהוד מסיימים את עיקר בירור המידות, וההוד שבהוד הוא סיום החלק העיקרי של תיקון ההוד, לכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה לישראל ואירעו בו ענייני שמחה. הוד שבהוד היא הדרגה הגבוהה של הביטול לה'. לא רק ביטול הישות אלא ביטול עצם המציאות, עד ראיית המציאות כהשתקפות של ה'. רבי שמעון בר יוחאי אמר על עצמו לפני הסתלקותו ביום הזה: "אנא סימנא בעלמא", אני סימן בעולם. הוא הרגיש כתמרור שמכוון אל ריבונו של עולם, ללא מציאות משל עצמו. בדרגה הגבוהה של הענווה אין כל אינטרס להיות "בעל ענווה" אלא השפלות היא לשם שפלות ותו לא. בהוד שבהוד נכללת גם הדרגה הנמוכה ביותר של ההודאה והביטול, כשהאדם לא מרגיש באמת בטל אבל מבין שצריך להתבטל. בחסידות מוסבר שזהו "מודים דרבנן" שאנו אומרים בחזרת הש"ץ, שדרגת הביטול בו נמוכה מהביטול של "מודים" שבתוך תפילת שמונה עשרה. במודים דרבנן אנו אומרים "מודים אנחנו לך... על שאנו מודים לך, ברוך אל ההודאות". אנו מודים שצריך להודות ומודים לה' שנותן לנו את הכוח להודות גם באותם רגעים שאיננו מרגישים את זה.

יסוד שבהוד דגש על התקשרות לה' בבחינת עבד. ההתקשרות הטבעית לה' היא כבן לאביו אבל הקדוש ברוך הוא רוצה גם את התקשרותנו אליו כעבד, עבד פשוט שאין לו בעולמו דבר מלבד לעשות טוב לאדונו בביטול מוחלט. העבד מצד עצמו מעדיף חופש והפקרות, אבל כופה את עצמו ומקבל את עול אדונו. דבר זה כשלעצמו גורם לנחת מיוחדת לאדון.

מלכות שבהוד המלכות היא העשייה בפועל. מידת הביטול והשפלות עלולה לגרום לאדם להיות "בטלן" ולא לעשות מספיק. בשביל עשייה צריך להפעיל כוחות של קיום היש ואסור למידת הביטול לבטל את העשייה. המלכות קשורה לדיבור, וכדי לרכוש ענווה נדרש לעתים גם דיבור של האדם לעצמו. על ידי דיבורים של "ביטוש" והשפלת החלקים השליליים שבו, מסוגל אדם להגיע לרגש הביטול

סיום העתקה. להתראות - שיחה, 06:46, ד' באייר, ה'תש"ף 06:46, 28 באפריל 2020 (IST)

לעניות דעתי, היות שאין הרבה ביאורים בחסידות על פרטי התכללות המידות, ורוב ככל הביאורים בזה (שבתקופה זו של הספירה הם פופולריים ביותר) הם הגיגים נאים והסקת מסקנות של הלומדים השונים, ברי סמכא ושאינם - אין מקומם בחב"דפדיה. ודאי לא בספירת ההוד. -- קרייזי אבאוט משיח • מביאים אותו ביחד - 16:05, ד' באייר ה'תש"ף

דוקא על ספירת ההוד יש. להתראות - שיחה, 21:37, ד' באייר, ה'תש"ף 21:37, 28 באפריל 2020 (IST)

פרטי ספירת ההוד? אשמח למ"מ בחסידות. אם כן, מובן שכדאי שייכנס לערך. -- קרייזי אבאוט משיח • מביאים אותו ביחד - 21:40, ד' באייר ה'תש"ף

את הוד שבהוד בטח אתה מכיר ולא צריך אותי. בעזרת השם אנסה למצוא זמן למצוא. להתראות - שיחה, 23:43, ד' באייר, ה'תש"ף 23:43, 28 באפריל 2020 (IST)

בכל מקרה מתאם לציין בגוף הערך את היחודיות שבהתכללות פרטי המידות בהוד, שיסוד ומלכות שבה אינם חשובים 'עיקרי המידות'. ואולי בביאור קצת. 62.0.85.33