אני (אדם): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
המושג '''אני''' במבט החסידות, הוא היסוד והשורש לרבים מן המידות הרעות שבעולם, לדוגמא [[גאווה]]: מדוע אני מתגאה? כיוון שאני הרי משהו, וכיוון שאני הוא משהו, הרי אני גם כועס אם פגעו בכבודי.
המושג '''אני''' במבט החסידות, הוא היסוד והשורש לרבים מן המידות הרעות שבעולם, לדוגמה [[גאווה]]: מדוע אני מתגאה? כיוון שאני הרי משהו, וכיוון שאני הוא משהו, הרי אני גם כועס אם פגעו בכבודי.


ה[[אני]] הוא החשוב לאדם יותר מכל, נניח, אם לחברו כואב הראש ולו כואב הרגל, הרי שכאב הרגל מציק לו יותר מכאב הראש, כי כאב הרגל הינו כאב הרגל '''שלו''' וכאב הראש הוא של '''חברו'''.
ה[[אני]] הוא החשוב לאדם יותר מכל, נניח, אם לחברו כואב הראש ולו כואב הרגל, הרי שכאב הרגל מציק לו יותר מכאב הראש, כי כאב הרגל הינו כאב הרגל '''שלו''' וכאב הראש הוא של '''חברו'''.
שורה 19: שורה 19:
[[קטגוריה:עבודת ה']]
[[קטגוריה:עבודת ה']]
[[קטגוריה:נפש]]
[[קטגוריה:נפש]]
[[קטגוריה:ערכים בחסידות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]

גרסה אחרונה מ־05:19, 21 באוקטובר 2020

המושג אני במבט החסידות, הוא היסוד והשורש לרבים מן המידות הרעות שבעולם, לדוגמה גאווה: מדוע אני מתגאה? כיוון שאני הרי משהו, וכיוון שאני הוא משהו, הרי אני גם כועס אם פגעו בכבודי.

האני הוא החשוב לאדם יותר מכל, נניח, אם לחברו כואב הראש ולו כואב הרגל, הרי שכאב הרגל מציק לו יותר מכאב הראש, כי כאב הרגל הינו כאב הרגל שלו וכאב הראש הוא של חברו.

שבירת האני[עריכה | עריכת קוד מקור]

ונשאלת השאלה כיצד אפשר לשבור את האני? הרי ה"אני" הוא עצם (של הנפש הבהמית), ועצם הרי אי אפשר לשבור?

התשובה היא, שכאשר משליטים את ה"עצם" השני, העצם הרוחני- העצם של הנפש אלוקית על הבהמית, אזי העצם הבהמי נשבר ומה ששולט הוא העצם הרוחני.

וכיצד מגלים עצם זה? על ידי לימוד פנימיות התורה, מגלים את העצם הזה.

מסופר כי אחד מתלמידי המגיד ממזריטש השתוקק לקבל חיזוק מרבו, ונסע אל ביתו של המגיד. כאשר הגיע לביתו של המגיד ודפק על הדלת שאל המגיד: מי הוא שם? ענה התלמיד: אני. שאל המגיד: מי הוא זה שיכול לומר על עצמו "אני", אם לא הקב"ה עליו נאמר "כי אני אני הוא, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים"? כאשר שמע זאת התלמיד, הוא לא נצרך אף להכנס לבית המגיד, מכיון שבאמירה זו מילא את מבוקשו, ועזב את המקום.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]